נכון שאני לא אובייקטיבי, כי אני מייצג את הנאשם בתיק, אבל לדעתי, תיק בית משפט לתעבורה בחיפה שמספרו 10553-12-21 הוא מקרה קיצוני של תיק מיותר שלא ברור למה הוא מתנהל. נכון, אני מייצג כאן את הנאשם, אולי אזכה לקבוע הלכה שתגיע עד לבית המשפט העליון, ועדיין לא ברור לי ההיגיון שבלנהל תיק, בטח אחרי שהנאשם כבר היה מוכן לקבל הסדר פשרה שהוצע לו, ולהיענש למרות שהוא לדעתו לא ביצע כל עבירה. מדובר בסוגיה שלדעתי עדיין לא הוכרעה, מה דינו של אדם שמחזיק בהיתר לקנאביס רפואי, שמסרב לעשות בדיקה לגילוי שרידים לקנאביס בגופו, מהטעם הפשוט (והדי הגיוני) שאין שום טעם לעשות בדיקה, שתוצאותיה ידועות מראש, שהרי הוא מעשן קנאביס רפואי, ואין שום ספק שבבדיקה ימצאו שרידים של קנאביס בגוף, קנאביס שכאמור נצרך באופן חוקי לחלוטין.
אחרי שהפסיקה כבר קבעה שמותר לאדם שמחזיק ברישיון לקנאביס רפואי לנהוג גם כאשר בגופו שרידי שימוש בקנאביס, עדיין יש סוגיה שלא נפתרה. מה דינו של אדם בעל היתר לצרוך קנאביס רפואי, המסרב לתת בדיקת שתן? הרי על פי החוק היבש, במקרה של סירוב, עצם הסירוב מהווה עבירה בפני עצמה.
המצב המשפטי כיום הוא שאם אדם מסרב לבצע בדיקת קנאביס או בדיקת אלכוהול, הוא בעצם ביצע שתי עבירות חמורות. האחת, יוצאים מתוך הנחה שהוא היה תחת השפעת סמים משכרים, גם אם הוא לא באמת היה. השנייה, הסירוב עצמו מהווה עבירה חמורה. עכשיו נשאלת השאלה, מה דינו של בעל היתר לקנאביס רפואי שמסרב לבצע בדיקה, למרות שעל פניו אין לו מה לחשוש מהבדיקה כי ממילא יש לו רישיון לקנאביס רפואי? לדעת המדינה, אותו אדם הוא בחזקת תחת השפעת סמים, גם אם זה לא הגיוני כי הרי יש לו רישיון לצרוך קנאביס. בנוסף סבורה המדינה שהסירוב כשלעצמו הוא עבירה חמורה, למרות שיש הגיון רב לסרב לבצע בדיקה מיותרת שתוצאותיה ידועות מראש.
בתיק שבו אני מייצג, שף מוכשר מאד, אשר חזר מהעבודה במסעדה, נדרש לבצע בדיקה. השף הראה לשוטר את רישיון הקנאביס הרפואי שלו, הסביר שהמדינה עצמה נותנת לו קנאביס מידי חודש, והסביר שאין שום הגיון לעשות לו בדיקה, כאשר מראש הוא מודיע שהוא עישן בחודש האחרון, למעשה עישן גם ביממה האחרונה, וליתר דיוק הוא מעשן קנאביס מידי יום, כך שחבל לבזבז זמן על הבדיקה שתוצאותיה ידועות מראש.
במשטרה לא התרשמו מהטיעון הלוגי הזה, שללו לו את הרישיון לחודש בשלילה מנהלית, והגישו נגדו כתב אישום. התיק הגיע לכבוד השופטת רונה פרסון, שופטת עם הרבה חוכמת חיים, שהציעה לצדדים לנסות להגיע להסדר, ולחסוך התכתשות משפטית מורכבת, ולמען האמת גם די מיותרת.
התביעה דווקא היתה בסדר בהתחלה, העבירו לי הצעה הוגנת לסיום התיק. אחרי הכל גם השף היה לא בסדר בכך שהוא סירב להיבדק, ולפעמים בחיים צריך להיות חכם ולא צודק. בהתחלה השף התנגד להצעה, כי הוא באמת חשב שהוא לא עשה שום עבירה, וכי למה להיענש, אפילו בענישה קלה, על עבירה שלא הייתה ולא נבראה?
כשהשף כבר החליט מטעמי יעילות לקחת את ההצעה ולסיים התיק, התביעות למרבה הפליאה הודיעו לי שההצעה פקעה ושהם לא מוכנים להגיע להסדר שהם עצמם הציעו. הגענו פעם שניה לשופטת, הסברתי לה שמרשי כופר במיוחס לו ושהוא לא ביצע כל עבירה. הבהרתי לשופטת שסירוב להיבדק כאשר יש חשד שהנהג הנו תחת השפעת סמים היא בהחלט עבירה חמורה, אבל סירוב להיבדק כאשר הנהג צורך קנאביס רפואי, ושעה שאין ספק מה תהיה תוצאת הבדיקה, והתוצאה ממילא לא תוכל לשמש להרשעת הנהג, הנו סירוב שאולי אינו חכם בהכרח אבל לבטח שאין מאחוריו שום אלמנט פלילי.
השופטת הפנתה אותנו להליך גישור אצל סגנית נשיאת בית המשפט המחוז חיפה, אבל משום מה לא הוזמנו לגישור, חזרנו בשלישית אל כבוד השופטת פרסון, והפעם גם נשמעו הוכחות, למרות שלא הייתה שום מחלוקת. באו שוטרים והעידו שהנאשם סירב להיבדק, בא הנאשם והודה שהוא סירב להיבדק. בזבזנו שלוש שעות על דיון מיותר לחלוטין, רק כדי שבסופו של יום השופטת תצטרך להכריע מה דינו של אדם שמחזיק ברישיון לקנאביס רפואי, שמסרב לעשות בדיקה לגילוי קנאביס, שעה שאין מחלוקת שהבדיקה מיותרת כי ממילא המדינה עצמה נותנת לו את הקנאביס שהוא צרך.
סיכמנו טיעונינו, ואנו מחכים להכרעת הדין של כבוד השופטת. היא עוד הציעה לנו לנסות להגיע לפשרה, אבל זה כבר לא יקרה. הלכנו דרך ארוכה מידי עד כה. אם תשאלו אותי לדעתי, מצד אחד מדובר בתיק מיותר לחלוטין, שמהווה דוגמה מבאסת לבזבוז זמן שיפוטי יקר על שטויות, מצד שני זה בהחלט מאתגר לנהל תיק שבו אם ידי תהיה על העליונה, אז תהיה לזה השפעה על הרבה מאד מטופלי קנאביס רפואי, שכנראה עד עכשיו נאלצים לעשות בדיקות סרק ללא כל הגיון.