בסוף השבוע האחרון הוכרע הדיון המשפטי בעניינה של בריטני גריינר: הכדורסלנית האמריקאית, שנעצרה בפברואר האחרון בנמל תעופה במוסקבה בגין החזקת קנאביס, צפויה לרצות 9 שנות מאסר.

גריינר בת ה-31 היא מהכדורסלניות הבולטות ביותר בליגת ה-WNBA בעשור האחרון. ארון התארים הפרטי שלה כולל שתי מדליות זהב אולימפיות במדי נבחרת ארצות הברית, כמו גם שתי אליפויות עולם, וזאת בנוסף לזכייה אחת באליפות ה-WNBA והשתתפות ב-8 משחקי אולסטאר. כמו שחקניות רבות אחרות בליגת הכדורסל האמריקאית, בתקופות הפגרה של ה-WNBA חיפשה גריינר השלמת הכנסה ודקות משחק באירופה. את אלו היא מצאה במדי אלופת רוסיה, UNMC יקטרינבורג, איתה זכתה בשנים האחרונות בארבעה גביעי יורוליג.

רוב הכדורסלניות האמריקאיות עזבו את רוסיה זמן קצר אחרי תחילת הלחימה עם אוקראינה, אירוע שהעיב מאוד על יחסי רוסיה-ארצות הברית. אבל גריינר לא הספיקה לצאת מרוסיה בזמן: היא נעצרה שבוע לפני פתיחת המבצע הצבאי, ונמצאת במעצר מאז. כעת נראה שהיא הולכת לבלות עוד שנים ארוכות בכלא הרוסי, אלא אם יימצא פתרון יצירתי שיסייע להשיבה הביתה.

בריטני גריינר (צילום: brittneyyevettegriner, instagram)
בריטני גריינר במדי נבחרת ארצות הברית|צילום: brittneyyevettegriner, instagram

ופתרון יצירתי שכזה בהחלט עשוי לצאת לפועל: מדובר במהלך עליו דובר עוד לפני שהתקבלה הכרעת הדין, בדמות עסקת חילופי שבויים. מה שהחל כדיווח עיתונאי שמקורותיו אינם ידועים, אושר בשבוע שעבר על ידי גורמים רשמיים בבית הלבן ובהמשך גם על ידי שר החוץ הרוסי: ארצות הברית ורוסיה מנהלות משא ומתן שמטרתו להחזיר את בריטני גריינר הביתה. המחיר: ויקטור בוט, אזרח רוסי המרצה עונש של 25 שנות מאסר בארצות הברית בשל עבירות חמורות של סחר בנשק.

קשה שלא לזהות את הדמיון בין המקרה של בריטני גריינר לזה של נעמה יששכר, אזרחית ישראלית-אמריקאית שנשפטה בשנת 2019 ל-7 שנות מאסר ברוסיה בגלל עבירה דומה. יששכר טענה לכל אורך הדרך כי לא זכתה למשפט הוגן, כי הודאתה באשמה זויפה וכי החשיש במשקל 9 גרם שנמצא במטענה כלל לא היה שלה, ובוודאי שלא נועד לסחר ולהפצה ברוסיה. זאת במיוחד בהתחשב בכך שנחתה במוסקבה כחלק מטיסת מעבר וללא כוונה להיכנס לרוסיה.

ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, פנה לנשיא רוסיה פוטין בבקשה לשחרר את האסירה הישראלית. פרטי השיחות אינם ידועים, אבל כן ידועים ויתורים פוליטיים שעשתה ישראל למען רוסיה באותה התקופה, בראשם התערבות למען העברת הבעלות על מתחם חצר אלכסנדר שבעיר העתיקה בירושלים לידי ממשלת רוסיה. יש לציין כי בסופו של דבר המהלך לא יצא לפועל, ושממשלת ישראל מעולם לא אישרה כי קיים קשר בין צעד זה לבין שחרורה של נעמה יששכר. עם זאת, ההערכה בישראל היא כי שורה של צעדים מקלים הקשורים לכניסת אזרחים רוסים לארץ אכן הייתה חלק מעסקת השחרור של נעמה יששכר.

בריאיון שהעניקה לרשת NBC בחודש שעבר, טענה יששכר כי הבינה למן תחילת המשפט כי הדיון בעניינה הוא פוליטי, נשלט על ידי הממשלה ואינו מתחשב בראיות המוצגות. "ידעתי שהכל שקר", היא אמרה. "ידעתי שאני לא אהיה בכלא שבע שנים, ידעתי שאני חלק ממשחק. השלטון ברוסיה אמר לשופטים מה לעשות".

שנתיים וחצי אחרי שחרורה ממאסר, נעמה יששכר אומרת כי היא בחרה להתראיין על מנת להעלות את המודעות של הציבור האמריקאי למקרה של בריטני גריינר ולמורכבות הפוליטית הכרוכה בו. החששות המוקדמים של האמריקאים כי גריינר מוחזקת ברוסיה כבת ערובה התחזקו כשהתברר כי היא נעצרה עם שמן קנאביס בכמות של פחות מ-1 גרם – כמות שניתן לפטור בקנס בלבד, ולא מחייבת בהאשמה של הברחת סמים לצורכי מסחר.

"אני מבועתת מהמחשבה שאני עלולה להישאר כאן לעד", כתבה גריינר במכתב אישי ששלחה לנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן. החששות הכבדים של גריינר היו מוצדקים, שכן נראה כי עונשה נקבע לכאורה ללא התאמה ממשית לגודל העבירה שביצעה. עם זאת, יתכן כי זו גם הסיבה הגדולה ביותר לאופטימיות: אם נכון הדבר כי בריטני גריינר היא כלי מיקוח פוליטי, ואם אכן מתנהל משא ומתן לשחרורה, קיימת סבירות גבוהה שהיא תצליח בסופו של דבר למצוא את דרכה בחזרה הביתה. זה אולי לא תלוי בה, אבל זה תלוי במידה רבה במנהיגי המדינה ממנה היא באה, ובנכונות שלהם לעשות ויתורים למענה. תשאלו את נעמה יששכר.