בניגוד למה שחלק מהציבור אולי חושב, צמח הקנאביס היה כאן הרבה לפני שמשרד הבריאות התיר את השימוש הרפואי בו:
בחודש ינואר 1995 פרסם העיתון מעריב את כתבתה של נורית ברצקי אודות גוש חשיש בן 1500 שנה שנתגלה בחפירות ארכיאולוגיות באזור גבעת שרת בבית שמש. "זו הייתה מערת קבורה משפחתית שאיש לא נכנס אליה במשך 1600 שנה", אמר אז ג'ו זיאס, האנתרופולוג של רשות העתיקות. "היו שם 40 שלדים וביניהם שלד של נערה שוכבת על גבה, בתוכה היה שלד של עובר בן 9 חודשים ועל בית החזה שלה גוש אפר מוזר הגוש, במשקל 7 גרם, נשלח לבדיקה במז"פ, הם המליצו לשלוח את הגוש לפרופסור רפי משולם, מומחה בעל שם עולמי לחשיש בימי קדם. משולם בדק ואישר שאכן מדובר במרקחת שמכילה בין היתר חשיש. ממה שנכתב בכתבים עתיקים אנחנו יודעים שחשיש היה בשימוש רפואי נרחב בעולם העתיק אבל הגוש הזה הוא העדות הארכיאולוגית הראשונה לכך".
רבים מאמינים כי החשיש (המופק מצמח הקנאביס) שימש את אבותינו לא רק לצרכי רפואה אלה גם לצרכים רוחניים. צמח בשם "קנה בשם" מוזכר בספר שמות כחלק ממרכיבי הקטורת הקדושה. “וידבר יהוה אל משה לאמר: ואתה קח לך בסמים בראש, מר דרור חמש מאות, וקנמן בשם מחציתו חמישים ומאתים, וקנה-בשם חמישים ומאתים". האם קנה-בשם הוא קנא-ביס?
בספר הלכות כלי המקדש חלק ב' מופיע תיאור נוסף של הקטורת:
"...ועשב אחד שמעלה עשן, ולא היו יודעים אותו אלא אנשים ידועים והוא היה הלכה בידם איש מפי איש". הספר נוקב בשמות יתר מרכיבי הקטורת - נטף ושחלת וחלבנה ולבנה, אולם על עשב אחד נאמר שהוא "היה הלכה בידם איש מפי איש". האם ניתן לתאר בצורה ציורית יותר את עישון הג'וינט והעברתו מיד ליד?
עם הכיבוש היווני מופיע צמח חדש, קנבוס שמו. יש המאמינים כי המילה "קנבוס" היא בעצם הביטוי היהוד היווני ל"קנה-בשם". במשנה כלאים ה' פרק ח מתקיים דיון בנושא כלאים. כבר אז, אנו רואים שצמח הקנבוס עורר מחלוקת: "הקנבוס, רבי טרפון אומר אינו כלאים, והחכמים אומרים כלאים". בין אם הוא כלאים ובין אם אינו, ניתן להבין מכאן שגידולי קנבוס היו נפוצים למדי בארץ, נפוצים דיו בכדי לעורר כבר אז מחלוקות בקרב החכמים.
עד לאחרונה הדעה הרווחת הייתה כי הקנבוס איננו הקנאביס ולכן לא היה מקום לדון על מקומו של הקנאביס ביהדות. ואולם, לפני כשנה נתגלה ממצא חשוב מאין כמוהו, שאפילו זכה לכותרת ב-Newsweek: שרידי חשיש נתגלו על מזבח יהודי עתיק מימי בית ראשון, באזור העיר ערד, הגבול הדרומי ביותר של ממלכת יהודה. המזבח התגלה בחפירות שנעשו במקום בשנות השישים, אולם באותם ימים הטכנולוגיה לא אפשרה לזהות את החומר האורגני שנמצא על המזבחות. לפני קצת יותר משנה החליט הארכיאולוג ד"ר ערן אריה לנסות שוב לבדוק את החומר, הפעם במכון הוולקני. להפתעתו ולהפתעתנו, התברר כי החומר שעל המזבח הוא חשיש. זה היה הזיהוי המוקדם ביותר של קנאביס לא רק בישראל אלא במזרח התיכון כולו, הרבה יותר מוקדם מהגוש שנמצא בחפירות עם שלד הנערה.
מכיוון שהמצודה בערד נשלטה בידי ממלכת יהודה מבירתה בירושלים, סביר להניח כי אופיו של הפולחן שהתקיים במקדש שנמצא היה דומה באופיו לזה שהתנהל בבית המקדש שבירושלים. לפיכך נראה כי יש לממצאי המחקר השלכה ישירה לגבי מרכיבי הקטורת שהוקטרה באותם ימים בבית המקדש והוכחה ברורה לכך שהקנאביס אכן היה חלק מהקטורת המקודשת.
נשאלת השאלה: מדוע חשיש ולא פרחי קנאביס?
החשיש הינו למעשה חומר מרוכז העשוי ממיצוי התפרחות הנקביות של הצמח. צורה מרוכזת זו של הקנאביס מאפשרת לשנע אותו ממקום למקום ביתר קלות שכן בניגוד לפרחים אותם קשה לשמור במצב טרי, החשיש יכול להישמר לזמן רב, הוא תופס פחות מקום ואין צורך לאחסן אותו בתנאים מיוחדים. הארכיאולוגים גילו כי את החשיש נהגו בזמנו לשרוף על המזבח באמצעות גללים יבשים של בעלי חיים: האם מכאן הביטוי "חרא של חומר"?
שלומי סנדק הינו יועץ בכיר ב"עץ הדעת" – המרכז לקנאביס רפואי