"צריכה של קנבידיול (CBD) דרך הפה לא משנה את המשיכה לאלכוהול אצל בבונים". זו היא כותרתו של מאמר חדש שיפורסם בתחילת אפריל בכתב העת המדעי Drug and Alcohol Dependence. המאמר מבוסס על מחקר שנערך באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור, ארצות הברית, בניסיון לבחון את הטענה כי רכיב הקנאביס CBD יכול לסייע בגמילה מאלכוהול.
הטענה כי CBD יכול לסייע לטיפול בהתמכרויות עולה במחקרים יותר ויותר, וקיימות עדויות לכך שהוא אפילו יכול לסייע בגמילה מקנאביס (מדובר ברכיב שאינו בעל אפקט ממסטל בפני עצמו; שימוש בזני קנאביס עתירי-CBD ידוע בהשפעות בריאותיות רחבות ובפרופיל בטיחותי גבוה). אבל העדויות הללו עדיין מעטות יחסית, ויתרה מכך – חלקן הגדול מגיע ממחקרים בבעלי חיים. וכשאנחנו מדברים על מחקרים בבעלי חיים, לרוב מדובר על חולדות ועכברים; כלומר בעלי חיים שהם מספיק קרובים לבני אדם מבחינה גנטית, אבל בעלי רמת מודעות נמוכה ביחס לפרימאטים (קופים ובני אדם).
כדי להשמיש תרופה לטיפול בבני אדם, לא מספיק להסתמך על ממצאים המגיעים ממכרסמים. בסופו של דבר, קיימת שונות גדולה בינינו לבינם, ומה שעשוי להועיל לטיפול בחולדה, לא בהכרח ישפיע באופן דומה על בני אדם. אבל במחקר בבני אדם קיימת בעיה אתית, שיוצרת מגבלה משמעותית: כשבודקים את יעילותה של תרופה בחולדות, נעזרים בחולדות הזהות האחת לשנייה מבחינה גנטית. אם בוחנים את ההשפעה של תרופה מסוימת על מחלה מסוימת, יוצרים את המחלה באופן זהה בקבוצה גדולה של חולדות, ובודקים את השפעת התרופה על החולדות החולות, וכן על כאלה שלא הודבקו במחלה. בבני אדם לא ניתן לעשות זאת.
אם נרצה, למשל, לבחון את השפעת CBD על התמכרות לאלכוהול, נצטרך לערוך את הניסוי על נבדקים שכבר סובלים מהתמכרות לאלכוהול. הנבדקים במחקר יסבלו מההפרעה ברמות חומרה שונות, לאורך תקופות חיים משתנות ובליווי מחלות רקע מגוונות. בניגוד למחקר במכרסמים, לא נוכל לקחת עשרה אנשים בריאים (לא כל שכן זהים גנטית), לגרום להם להתמכר לאותו משקה אלכוהולי בדיוק, ולאחר מכן לבדוק כיצד ניתן לגמול אותם. מבחינה אתית, ניסוי שכזה לא יאושר לעולם, באף מדינה. וכאן הקופים נכנסים לתמונה.
מותר האדם מן הקוף?
לא פשוט להשיג אישור לניסוי בקופים. לניסוי כזה צריכה להיות הצדקה רפואית שתאושר על ידי ועדות אתיקה מחמירות במיוחד, ועליו לעמוד בסטנדרטיים בטיחותיים גבוהים מאוד. במקרה שתואר לעיל, מדובר בניסוי שככל הנראה קיבל אישור בשל הפרופיל הבטיחותי הגבוה מאוד של הטיפול ב-CBD, וכן בשל הסיכון הנמוך יחסית ביצירת תלות מסוימת (והפיכה) של הקופים באלכוהול. ממצאי הניסוי העלו, כפי שמבהירה כותרת המאמר, ש-CBD לא הפחית את הכמיהה של הקופים לאלכוהול.
מדובר בתוצאה הסותרת במידת מה את הממצאים הספורדיים העולים לא אחת ממחקרים מתאמיים בבני אדם, המעידים על יעילותו של CBD כמקדם גמילה, וזו בדיוק הסיבה לחשיבות קיומו של מחקר שכזה בתנאי מעבדה מבוקרים, ובחיות הקרובות למדי לבני אדם (לבטח הרבה יותר מעכברים וחולדות).
מוצא המחקר מהקוף
שימוש בקופים לצרכי מחקר הוא לא עניין חדש, וגם חקר הקנאביס כבר הרוויח ממנו לא אחת. למעשה, בשנות ה-70 של המאה הקודמת ובראשית שנות ה-80 התפרסמו לא מעט מחקרים על קנאביס שנערכו בבבונים. מחקר שנערך בדרום אפריקה ב-1977 קבע שקנאביס עשוי לגרום להאטה מסוימת בפעילות המוטורית של נקבות בבון מסוג צ'קמה, אבל לא לשינוי בפעילותן החברתית. ב-1982 מצאה חוקרת שפעלה בקניה כי חשיש דווקא לא גורם להאטה מוטורית אצל בבונים זכרים, אבל כן מביא לנסיגה בהתנהגויות חברתיות.
אחרי שנים ארוכות של ירידה גדולה מאוד בשימוש בקופים במחקר (ודווקא בשנים בהן חלה עליה דרסטית במחקרים העוסקים בקנאביס), לאחרונה התרחשה עליה משמעותית במספר המחקרים שחזרו לעשות שימוש בקופים לבחינת המערכת האנדוקנבינואידית בגוף. המחקר שהוצג בתחילת הכתבה הוא האחרון שבהם, אבל הוא ממש לא היחיד.
בתחילת 2022 פורסם בכתב העת Fertility and Sterility מחקר שהראה כי אכילה של רכיב הקנאביס THC באופן קבוע פוגעת במערכת הרבייה הזכרית של קופים מסוג מקוק רזוס, דבר המתבטא בירידה ניכרת בהפרשת הורמוני המין, ואף בהקטנת היקף האשכים בכמעט 60%. מחקר אחר, שפורסם ב-Scientific Reports על ידי אותה קבוצת חוקרים מאוניברסיטת אורגון, בוצע באותו סוג של קופים והראה כי צריכת THC במהלך ההריון פוגעת בתפקוד השיליה, ובשל כך גם בהתפתחות העובר. ב-2012 נמצא כי THC פוגע גם בתפיסה המרחבית ובזיכרון העבודה של קופים מאותו הזן, במחקר שפורסם ב-Journal of Psychopharmacology.
מחקר מ-2016 הראה שקיימת זהות גנטית של כמעט 100% בין רכיבי המערכת האנדוקנבינואידית (דרכה פועלים רכיבי הקנאביס בגוף) בקופים ובבני אדם. משמעות הדבר היא כי ניתן בסבירות גבוהה להסיק מממצאים שהושגו בקופים מסקנות יישומיות לאנושות. עוד משמעות היא שהמדע לוקח בכל הרצינות את חקר הקנאביס, גם אם באיחור ניכר ובקצב התקדמות שהוא עדיין איטי יותר ומוגבל יותר מאשר בנוגע לתרופות פוטנציאליות אחרות.