בעולם המערבי, וכך גם בישראל, הולך ומתגבר הדיון הציבורי בנוגע ללגליזציה של צמח הקנאביס. בלא מעט מדינות באמריקה הצפונית והלטינית הפך השימוש בקנאביס לחוקי לחלוטין, ובמספר מדינות ברחבי העולם כבר נהוגה מדיניות של אי-הפללה. במקומות אחרים החוקים מעט נוקשים יותר, ועבירות קנאביס (ובדגש על סחר) עלולות להסתיים בקנסות כבדים ובעונשי מאסר.
אבל מה קורה במקומות שנמצאים מעבר לעולם המערבי? בהקשרים רבים נמצאות מדינות המזרח הרחוק מחוץ לתחומי ידיעתנו. במיוחד בנוגע למערכת החוק, אין אנו יודעים רבות על המתרחש במקומות כמו סין, יפן, קוריאה וסינגפור. אם אתם רואים את עצמכם כצרכני קנאביס, חשוב להכיר את החוקים המקומיים במדינות בהן אתם מבקרים. למעשה, כדאי מאוד לשקול אם הסיכון בכלל שווה את זה. כי בכמה וכמה מדינות, העונשים על עבירות קנאביס שקולים לעונשים על רצח. בין אם אתם מתכננים לטוס לטייל במזרח הרחוק ובין אם אתם סתם מעוניינים בפרספקטיבה חדשה לחוקי הקנאביס בעולם, הכתבה הזו היא בשבילכם. אלו הם חוקי הקנאביס המדהימים של מדינות המזרח. תחזיקו חזק, מדובר בעולם נוקשה במיוחד.
עונש מוות
ב-13.10 סיפרנו כאן ב-Mako קנאביס על תושב סינגפור שנידון למוות אחרי שנתפס מבריח קנאביס ממלזיה אל מדינת האי הקטנה. הזעזוע גדל אף יותר כשלמדים שאין מדובר בהחלטה חריגה: מדובר בעונש הקבוע בחוק הסינגפורי לעבירה מסוג זה. לשכת הסמים המרכזית של סינגפור מנהלת מאבק חסר פשרות בקנאביס מכל סוג שהוא, אתר האינטרנט שלה, המעוצב להפליא, מכיל מידע רב על הסכנות הטמונות בקנאביס ועל ה"שקר" שבקנאביס הרפואי. באזור באתר המוקדש לחוקי הקנאביס במדינה, מצוין כי אחזקה או שימוש בצמח עשויים לעלות לעבריין במאסר של 10 שנים, בנוסף לקנס צנוע בסכום של 20,000 דולר סינגפורי (שווה ערך לכ-48,000 שקלים). ומה לגבי שינוע, ייבוא, ייצוא או סחר של קנאביס? "כתלות בכמות הקנאביס", נכתב באתר, "עשוי העבריין לעמוד בפני עונש מוות".
החוק חל על כל אזרח סינגפורי באשר הוא, גם באופן רטרואקטיבי, ובלבד שהוא נמצא בשטח המדינה. במילים אחרות, אזרח מקומי אשר צרך קנאביס בעת שהותו בארץ אחרת, עשוי לעמוד בפני אותם העונשים בדיוק לכשישוב לביתו.
סינגפור היא עיר-מדינה מפותחת והיא מהווה מעצמה כלכלית חשובה. זאת על אף שמדובר במדינת-אי קטנטנה, ששטחה כ-3.5% בלבד משטחה של מדינת ישראל. מלזיה, המדינה השכנה, היא כבר גדולה הרבה יותר. וחוקי הקנאביס? נוקשים כמעט-כמעט כמו בסינגפור. עד 2018, העונש על סחר בקנאביס – או על החזקת כמות הנחשדת כמיועדת לסחר – היה עונש מוות. מאז, הופחתה הענישה במידת מה, וכיום סחר בקנאביס דינו מאסר עולם. הוא הדין גם על גידול של שתיל קנאביס, ואילו על צריכת קנאביס בכמויות קטנות עשויות הרשויות להסתפק בחמש שנות מאסר. בכל אופן, קנאביס או לא קנאביס, יתכן שכישראלים לא תצליחו להיכנס למלזיה בין כה וכה.
יותר גדול, יותר קשוח
אנחנו עולים מעט צפונה. גם בסין, שימוש בקנאביס הוא בלתי-חוקי, והמדינה הענקית נוקטת יד קשה ביותר עם מי שנתפסים משתמשים בו. קמפיינים ציבוריים שעלו בשנים האחרונות במטרה להפחית את צריכת הקנאביס בקרב בני נוער עלו יפה, ובכל הנוגע לסחר או לאחזקת כמויות מסחריות של הצמח – העבריין צפוי לעונשים הנעים בין מאסר עולם לבין מוות. על אף היעדר הסובלנות כלפי הקנאביס בציבור, תעשיית ההמפ בסין מתקדמת מאוד. להמפ, זן קנאביס המכיל בעיקר CBD (הרכיב שאינו פסיכואקטיבי ואינו מעורר תחושת אופוריה ו"היי"), שימושים רבים בתעשיות שונות כגון נייר, חבלים וטקסטיל. מוצרי ההמפ הרבים המיוצרים בסין מיועדים אך ורק לייצוא אל מדינות אחרות.
גם בקוריאה הדרומית חוקי הקנאביס נוקשים ביותר: שימוש אישי עלול לגרור קנסות כבדים להפליא וכן עונשי מאסר של שנים. הגדילה הממשלה לעשות והודיעה לפני כשנתיים שתדאג להעניש גם אזרחים שעישנו קנאביס בארצות אחרות, בהן הדבר חוקי. כמו במדינות אחרות במזרח, גם כאן סחר בקנאביס עשוי, על-פי חוק, להסתיים במוות. עם זאת, מדובר בעונש שלא יושם כבר הרבה מאוד שנים, וב-2018 הפכה קוריאה הדרומית למדינה הראשונה במזרח שהחלה לאפשר שימוש בקנאביס רפואי. נורמטיביות יחסית, לכאורה.
הנסתר
הנה לכם מדינה שאף אחד לא יודע כמעט שום דבר על המתרחש בה: קוריאה הצפונית. אם תחפשו מקור רשמי המעיד על החוק במדינה, כנראה שלא תמצאו אחד כזה. רוב המידע מגיע מעדויות, אבל גם הן מעטות, ולא פעם סותרות האחת את השניה. ישנם הטוענים כי במדינה הטוטאליטית המוקפדת, דווקא הקנאביס זוכה ליחס סובלני יחסית, והענישה על השימוש בו דומה לזו שבמדינות בהן הקנאביס אינו חוקי בעולם המערבי. גם אם זה הוא המקרה, הרי שאחזקת קנאביס עדיין עשויה להסתיים במאסר, ולא בטוח שזו המדינה הראשונה שהייתם מבקשים להיכנס בה לכלא.
הצד הטוב
כדי לא להכפיש יבשת שלמה, ראוי לציין גם את המקומות במזרח בהם חוקי הקנאביס הם פחות נוקשים. היפנים, למשל, ידועים כעם קשוח וקפדן למדי, אבל לפחות בכל הנוגע לחוקי הקנאביס הם מזכירים קצת יותר את הנעשה באירופה. ביפן, בדומה למקומות רבים בעולם, גידול קנאביס, שימוש בו ומכירתו אסורים בהחלט. סחר בקנאביס ביפן עלול לגרור עונשי מאסר של מספר שנים, אבל מדיניות בלתי-כתובה של אי-הפללה בעקבות שימוש עצמי הפכה את המדינה לליברלית למדי בעבור צרכני הקנאביס; זאת בנוסף לתעשיה ענפה של קנאביס רפואי.
מדיניות ארוכת שנים זו היא שסייעה להפוך את הקנאביס לפופולרי מאוד בקרב מבוגרים ובני נוער כאחד, והדבר עורר דאגה בממשלה. בעקבות כך, פורסם לאחרונה כי לאחר דיונים שנערכו במשרד הבריאות היפני, הוחלט להגביר את ההפללה (או: לבטל את אי-ההפללה) ואת האכיפה על שימוש עצמי בקנאביס. בימים בהם מדינות רבות בעולם כבר נמצאות בתהליך של הקלת הנטל על צרכני הקנאביס, לא רק שיפן דורכת במקום, נראה שהיא אפילו לוקחת צעד משמעותי אחורה.
מדינות נוספות שלא הוזכרו כאן, הן תאילנד והודו, הידועות לתייר הישראלי כמקומות נוחים וליברליים יחסית לצרכן הקנאביס הממוצע, כמו גם וייטנאם ואיי הפיליפינים. גם אם מדובר במקומות בהם החוק הרשמי עדיין אוסר על צריכת קנאביס, האכיפה בנושא בפועל היא מינימלית, ולבטח לא דומה לזו שבקוריאה, סינגפור וסין.