אם נסתכל על ציר הזמן של השימוש בקנאביס ברפואה המערבית לאורך השנים, נראה שבעשרים השנים האחרונות חלה עליה מתמדת בקבלתו של הצמח כחלק מאפשרויות הריפוי הלגיטימיות והרלוונטיות למחלות רבות. גם בישראל, ובמיוחד מאז 2018, עלה מספר המטופלים בקנאביס במאות אחוזים, ונכון לינואר 2022 האחרון הוא עומד על כ-110 אלף. זאת, כמובן, אחרי עשרות רבות של שנים בהן כל שימוש בקנאביס, לכל צורך שהוא, נפסל מכל וכל.
עוד רגעים בהיסטוריה של הקנאביס:
>> המדינה הראשונה שאסרה את השימוש בקנאביס
>> הנשיא האמריקאי שגידל ומכר קנאביס בעצמו
>> החוקר הראשון שבדק איך קנאביס משפיע על האדם
בראשית המאה ה-20, וכן בשנים שקדמו לה, העולם עדיין לא אסר באופן גורף את השימוש בקנאביס, והצמח בהחלט שיחק תפקיד ברפואה, בעיקר במזרח הרחוק אבל גם במערב. כמובן שהכלים המדעיים לבחינת היעילות של טיפול זה או אחר היו שונים בתכלית מאלו הקיימים כיום, אך הידע של רופאים אודות צמח הקנאביס היה גדול יותר. בעולם בו אנשי הרפואה לא הוגבלו מלהשתמש בסגולותיו של הצמח למטרות רפואיות שונות, הניסיון שלהם היה גדול יותר, ההיסקים שלהם היו טובים יותר והידע שלהם היה נרחב יותר. אבל מי היה הרופא הראשון שהשתמש בקנאביס? מי היה זה שהביא את הצמח לרפואה המערבית, לפני כמעט 200 שנה?
הרופא הנודד
סיר וויליאם אושאנסי ברוק הוא רופא אירי שהתפרסם ברחבי בריטניה בשל מגוון ידיעותיו הרחב ושיטות טיפול חדשניות אותן הציג. את חלקם הגדול של הישגיו ניתן לייחס לתקופה בה למד את רזי הרפואה בהודו, וחזר משם עם תובנות שלא היו מוכרות לעולם המערבי. בין השאר, במהלך לימודיו במזרח גילה אושאנסי את סגולותיו של צמח הקנאביס לשיכוך כאבים ולמניעת בחילות. בהמשך הוא גם חשף את בריטניה לקנאביס, וכך גם את הרפואה המערבית בכללותה.
אושאנסי נחשב כעילוי. הוא נולד באירלנד, ובגיל 20 כבר סיים את לימודי הרפואה באדינבורו. הוא הניח את הבסיס לפיתוח השיטה טיפול בכולרה באמצעות עירוי נוזלים, שכן מדובר במחלה המביאה לאיבוד נוזלים רבים, עד כדי סכנת חיים. בגיל 24 הוא גויס לצבא המלכותי על-מנת לסייע למגפת כולרה שהתפשטה בקרב החיילים, ומצא את עצמו בקולקטה, הודו. שם הוא המשיך לעסוק ברפואה, והתמקד בטיפולים פרמקולוגיים מבוססי-צמחים. כך הוא גם נחשף ליתרונות הקנאביס.
קנאביס רפואי – כך זה התחיל
אז, כמו היום, השימוש בקנאביס בהודו היה נפוץ למדי. לכן לא היה קשה להשיג את הצמח, או לפגוש מישהו שמשתמש בו באופן קבוע. יתרה מכך, ההגבלות המגבילות של ימינו לא התקיימו באותה העת, ולכן וויליאם אושאנסי לא התקשה לבחון את יעילות הטיפול בקנאביס במגוון הקשרים. והתוצאות בהחלט אישרו את ההשערה.
בשנת 1839 כתב אושאנסי מאמר ארוך ומקיף בנוגע לכל מה שהיה ידוע עד אותה העת על השימושים הרפואיים השונים בקנאביס, כפי שעלו מעדויות שונות במדינות ערב, במזרח התיכון ובאסיה הרחוקה. לאחר פרסום המאמר, החל אושאנסי בביצוע מחקרים בבעלי-חיים, וכן בבני-אדם הסובלים מכולרה, כמו גם מטטנוס, משגרון ומפרכוסים.
המסקנות היו מרעישות: פעוט שהפסיק לפרכס לחלוטין, גבר שהחלים מטטנוס, וחולי כולרה שחשו הקלה משמעותית ביותר בכאבי בטן ובבחילות. הכל בזכות הקנאביס.
הקנאביס מגיע לאירופה
בשנת 1841 לקח אושאנסי חופשה ארוכה מעבודתו והפליג בחזרה לבריטניה. הוא הביא עמו כמויות גדולות של זנים שונים של קנאביס. את הידע שצבר והמאמרים והספרים שכתב כל רפואה, ובין השאר גם על קנאביס, הפיץ בקהילה המדעית בבריטניה ובכך עורר לראשונה את תשומת הלב המערבית לאפשרות להשתמש בקנאביס כטיפול רפואי לכל דבר.
מאמריו עוררו סנסציה בעולם הרפואה. רופאים בריטים, אירופאיים ואמריקאים נחשפו אט-אט לדבריו של הרופא האירי שחזר מהודו, והחלו לנסות את הטיפול המהפכני בעצמם. התוצאות היו מדהימות, ובתוך שנים ספורות ניתן היה למצוא רופאים רבים בכל העולם שהשתמשו בקנאביס לצרכים רפואיים שונים.
מיותר לציין שהשימוש בקנאביס גלש אל מעבר לעולם הרפואה. שימושי פנאי בקנאביס התפשטו ברחבי העולם מערבי, הרגיזו את כוהני הדת והרגיזו אפילו יותר את יצרני האלכוהול והטבק. לא עברו יותר אלא כמה עשרות שנים, והקנאביס הפך לחומר מוקצה, אסור ו"מסוכן". עולם הרפואה, כמו כל שאר התעשיות השונות, נאלץ לנטוש אותו לחלוטין.
במשך יותר מ-100 שנה לא הצליח המדע להבין מה הם החומרים הפעילים שמביאים לאפקט המיוחד של הצמח, אותו אפקט שוויליאם אושאנסי חשף לעולם אי שם בשנות ה-50 המוקדמות של המאה ה-19. אל ההישג הזה הגיעו רק בשנת 1964, קבוצת חוקרים מהאוניברסיטה העברית בראשותו של החוקר הישראלי פרופ' רפאל משולם. מאז, ובמשך עשרות שנים, התמקד המחקר בקנאביס באיטיות ובעקביות, עד שבשנים האחרונות חלה עליה חדה בכמויות המחקרים העוסקים בקנאביס בישראל ובעולם.
לאט לאט, העולם לומד להבין את מה שרופא אחד מאירלנד הבין היטב, יותר מכולם, כבר לפני 180 שנה.