עד לשנת 2009 עמד המינון החודשי ההתחלתי של הקנאביס הרפואי המאושר על ידי משרד הבריאות על 100 גרם לחודש למטופל/ת. בתחילת 2010 החל ד"ר יהודה ברוך, מי שהיה הממונה על התחום עד להקמת היחידה לקנאביס רפואי (יק"ר), להפחית את המינון: תחילה ל- 60 גרם בחודש ולאחר מכן ל- 50 גרם, ואז הוא הוריד ל-40 גרם ולבסוף הוא עצר, באפריל 2012, על מינון התחלתי אשר הינו תקף עד היום - 20 גרם לחודש בלבד, כלומר פחות מגרם אחד ליום. "מדוע להתחיל במינון גבוה?", אמר בזמנו ד"ר ברוך. "כל תרופה מתחילים איתה במינון נמוך ואם יש צורך, מעלים. גם כאן, אם יש צורך, שהרופא יבקש להעלות (את המינון) ואנו נעלה".
לכאורה, הוא צדק: בכל תרופה אחרת, כל שעל המטופל לעשות כדי לקבל העלאת מינון זה לבקש מהרופא. ברוב המקרים הוא יקבל מרשם חדש, איתו יוכל לגשת לבית המרקחת הקרוב ולרכוש, בו ביום, את התרופה: הרי כאשר מדובר בבריאות, אסור להתעכב ויש להתחיל בטיפול הרפואי המומלץ בהקדם האפשרי, הלא כך? ואולם, מהר מאד התברר שכאשר מדובר בקנאביס רפואי, העלאת המינון איננה משימה קלה כלל וכלל. מטופלים שביקשו העלאת מינון ואף קיבלו לכך המלצה מהרופא המומחה שלהם נדחו לא פעם בטיעונים שונים ומוזרים.
כך למשל, מטופל בשם פאר. פאר הגיש בשנת 2011 בקשה להעלאת המינון וציין כי הקנאביס מקל על כאביו ב-90%, אולם המינון איננו מספיק לו לכל החודש. התשובה שקיבל: "לאור שיפור של 90% בעוצמת הכאב אין הצדקה להגדלה...". משמעות הסירוב היא במשך שלושה שבועות ייהנה המטופל מהקלה משמעותית בעוצמת הכאב הכרוני ממנו הוא סובל, אולם בשבוע האחרון של החודש, ללא קנאביס, הוא יאלץ לסבול מחדש מכאבים ואולי ישוב לצרוך משככי כאבים כימיים, על תופעות הלוואי הקשות והבלתי נעימות שלהם והסיכוי הגדול להתמכר אליהם.
מטופל אחר, שקיבל המלצה להעלאת מינון ממרפאת הכאב של בית חולים איכילוב לאחר שטען כי המינון החודשי לא מספיק לו הואיל והוא צורך סיגריה קטנה בכל שעה וחצי, זכה לתשובה הבאה: "שימוש כל שעה וחצי אינו סביר מבחינה רפואית. אבקש שיקבל הדרכה חוזרת כיצד להתספק ב-1 גרם ליום".
אינני יודע על סמך מה קבע ד"ר ברוך ששימוש כל שעה שעה וחצי איננו סביר מבחינה רפואית. אני עצמי, מזה שנים, צורך סיגריה קטנה של קנאביס בכל שעה וחצי, בשל כאבי הגב הכרוניים מהם אני סובל. אם אדלג על אחת מהן, הדקירות, הזרמים והכאבים שאחוש בגבי ימהרו לתת לי תזכורת. ואשר לבקשתו כי "המטופל יקבל הדרכה חוזרת כיצד להסתפק ב-1 גרם ליום", דומה הדבר לבקשה כי המטופל יקבל הדרכה כיצד להסתפק בפרוסת לחם 1 ביום. מדוע שיעשה זאת? הרי יש מספיק פרוסות לחם לכולם!
מקרה נוסף, אף הוא ממרפאת כאב של בית החולים איכילוב: חולה בשם דקל קיבל המלצה להעלאת מינון לאחר שטען כי המינון הנוכחי, בסך 40 גרם, לא מספיק לו והוא עדיין חש תשישות, עייפות והפרעות שינה. תשובת משרד הבריאות במקרה הזה: "יש לצרף מכתב מפסיכיאטר. תשישות, עייפות ובעיות שינה יכולות לנבוע גם מקנאביס ובמידה ולא - אם מינון של 40 גרם לא עוזר גם מינון של 50 גרם אינם יעזרו".
המטופל לא טען שקנאביס לא עוזר, הוא טען שהמינון לא מספיק לכל החודש! העלאת המינון ב- 10 גרם נוספים לחודש היו פותרים את הבעיה, ולכן תשובת משרד הבריאות תמוהה למדי.
גם עבדכם הנאמן זכה לאותו יחס: כאשר רופא הכאב שטיפל בי במרפאת הכאב הגיש עבורי בקשה להעלאת מינון, דחתה ד"ר מ.ל, רופאת משרד הבריאות, את הבקשה וכתבה: "אבקש טבלת צריכה מפורטת וכן ממליצה הדרכה נוספת לצורך בדיקה האם הטיפול הוא אופטימלי".
אחרי שהכנתי טבלת צריכה (פיקטיבית כמובן), התקשרתי לחברת "תיקון עולם", מי שהייתה בזמנו ספקית הקנאביס הרפואי שלי, וביקשתי להזמין תור להדרכת שימוש: "אתה רציני שלומי? אתה הבנאדם האחרון שצריך לעבור הדרכה!" ענתה לי בנימה משועשעת המזכירה. לאחר שהסברתי לה את הסיבה בגללה עלי לעבור הדרכה, היא דאגה לכך שאקבל מכתב מתאים ואחרי ששלחתי את הבקשה שלי בשנית, בצירוף מכתב שמאשר כי עברתי הדרכה, העלאת המינון שלי סוף סוף אושרה.
חשוב לציין כי בכל המקרים רופאי משרד הבריאות קיבלו את ההחלטה מבלי לראות את החולה ומבלי לשוחח איתו, וזאת בניגוד לרופא המומחה שהמליץ על העלאת המינון לאחר שבדק את החולה וניהל אחריו מעקב רפואי מאז החל את הטיפול בקנאביס. מטופלים שהתעקשו, כמוני, זכו לבסוף בהעלאת המינון החיונית לצורך טיפול מוצלח ועקבי, אולם רבים ויתרו ונאלצו להמשיך לצרוך משככי כאבים, בנוסף לקנאביס הרפואי.
מהו באמת המינון המומלץ?
פרופסור דונאלד אדמס, מומחה אמריקאי בעל שם בינלאומי בתחום הקנאביס הרפואי, פרסם בשנת 2004 את הטבלה ובה המינון היומי המומלץ, בהתאם לרמת החומרים הפעילים בתפרחת. על-פי הטבלה, חולה שמקבל קנאביס רפואי שמכיל 20% חומר פעיל (T20) צריך מינון יומי של עד 2.79 גרם, או בחישוב חודשי - עד 83.7 גרם, דהיינו פי 4 (!) מהמינון ההתחלתי של משרד הבריאות. חולה שמקבל מינון כזה צורך מן הסתם סיגריה קטנה אחת בכל שעה וחצי, מה שמהווה, ע"פ מומחי משרד הבריאות, "שימוש לא סביר מבחינה רפואית".
בקנדה, באותה העת, המינון המומלץ היה 1-3 גרם ליום, קרי 30-90 גרם בחודש. שוב, הרבה מעבר למה שמומחי משרד הבריאות הישראלי הגדירו בזמנו כ"שימוש סביר מבחינה רפואית". בהולנד, לעומת זאת, אין הגבלה: "המינון הרצוי יקבע על ידי הרופא המטפל בשיתוף עם המטופל" כהרגלם, ההולנדים עושים זאת בצורה הכי הגיונית. וכי היש דרך נכונה יותר לקביעת המינון הרצוי?
מדוע המינון ההתחלתי בישראל כה נמוך?
מטופלים רבים הרגישו באותן שנים כי משרד הבריאות לא רואה בהם אנשים חולים שמפיקים תועלת רפואית אמיתית מהקנאביס, אלא כ"חבורת סטלנים שמנצלים את הפרצה בחוק כדי לקבל סמים בחינם מהמדינה". התחושה הרווחת הייתה כי אנשי משרד הבריאות מאמינים שכל המטופלים הם סוחרי סמים פוטנציאלים שאם רק יהיה להם גרם מיותר, הם ימהרו למכור אותו בשוק השחור.
"יש כאן הרבה תופעת פלצבו", הצהיר מי שהיה מנכ"ל משרד הבריאות בזמנו, פרופסור רוני גמזו כשהתבקש להתייחס לנושא הקנאביס הרפואי, והמחיש בכך את חוסר האמון של המערכת בתועלת הרפואית האמיתית של הצמח.
כיום, כמעט עשור שלם חלף והמינון ההתחלתי נותר בעינו, 20 גרם לחודש. לרוב, מטופלים לא יתקשו להעלות את המינון עד ל 40 גרם בחודש, קרי גרם ושליש ליום, עדיין פחות מהמינון המקובל בחו"ל. לצערי, רופאים רבים נשמעים להנחיית היק"ר ומסרבים להעלות את המינון מעבר לכך.
אם ניקח בחשבון גם את מחירו הנוכחי הגבוה של הקנאביס הרפואי בישראל, נבין מדוע מרבית המטופלים שמקבלים כיום קנאביס רפואי עדיין נאלצים להתפשר, ואינם מקבלים את מלוא התועלת הרפואית שיכלו לקבל מהטיפול בצמח.
ולנו לא נותר אלא לקוות כי במסגרת הרפורמה המתכוננת של שר הבריאות ניצן הורוביץ יותר לרופאים המומחים לקבוע לא רק מהו הטיפול הרפואי המתאים ביותר, אלא גם מהו המינון המומלץ. אחרי הכל, הם – ולא הפקידים של משרד הבריאות – מכירים את ההיסטוריה הרפואית של המטופל.
שלומי סנדק הינו יועץ בכיר עץ הדעת המרכז לקנאביס רפואי