בשנים האחרונות אנו עדים למרוץ מטורף של מגדלי וצרכני הקנאביס אחר אחוזים גבוהים ככל האפשר של THC. אותו קנאבינואיד מפורסם שהתגלה בתחילת שנות ה-60 על ידי פרופסור רפאל משולם וצוותו והוא האחראי בין היתר על תחושות האופוריה המיוחדות שהפכו את השימוש בצמח לכל כך פופולרי בקרב נגני הג'אז בארה"ב של שנות ה-30, בקרב ההיפים וילדי הפרחים של שנות ה-60 ובקרב צרכני הפנאי הרבים בימינו, אשר מספרם בישראל מוערך כיום ביותר ממיליון איש.
אולם, האם ככל שרמת ה THC גבוהה יותר - אכן יהיה הצמח איכותי יותר והשפעתו תהיה טובה יותר?
אין ספק שהמריחואנה (קנאביס / גראס) של שנות השישים הייתה, מבחינת THC, חלשה משמעותית לעומת ההיצע של ימינו, ולו רק משום שעד לתחילת שנות השבעים הקנאביס שנמכר הכיל עלים, זרעים וענפים - בדומה לגראס הבדואי בסיני של תחילת שנות האלפיים. בבדיקות שנעשו לאחרונה לקנאביס משנות השבעים שנשמר במרתפי משטרת ארה"ב נמצא ממוצע של 4% THC בלבד. עם זאת, בשל חוסר המודעות לתנאים הנאותים בהם יש לשמר את הקנאביס, סביר להניח שהשנים עשו את שלהן והפחיתו את רמות החומרים הפעילים בדוגמיות שנבדקו, כולל את רמות ה THC שבהן. עדיין, מדובר בקנאביס בעל אחוזי THC נמוכים משמעותית מהמקובל כיום.
בשנות השבעים הופיע סוג חדש של מריחואנה: סנסימיליה. או בעברית - "ללא זרעים".
רפאל קארו קינטרו, מגדל ומבריח קנאביס ממקסיקו, עלה על רעיון מבריק, להפריד בין צמחי הקנאביס הזכריים לבין צמחי הקנאביס הנקביים כדי למנוע את הפריית הפרחים.
התוצאה: פרחי מריחואנה נטולי זרעים, גדולים, חזקים ובשרניים יותר, ובעיקר - משתלמים יותר, הן למבריח והן לצרכן.
לולא היה קינטרו חבר בכיר בקרטל סמים אלים במיוחד, יש להניח כי היה מקבל פרס מיוחד על תרומתו המשמעותית לשיפור איכות הקנאביס הנצרך בימינו: הודות לו, שקית הקנאביס שאנו רוכשים היום מכילה אך ורק פרחים ואין עוד צורך בעבודה המייגעת של סינון הזרעים, הענפים והעלים אותם אין לעשן.
נדלג עכשיו משנות ה-70 אל שנת 2014:
ע"פ דגימת תפיסות קנאביס של משטרת ארה"ב משנת 2014, ממוצע ה- THC כבר קפץ ל- 14% אולם שוב, סביר להניח שהממוצע היה גבוה יותר לו הקנאביס שנדגם היה טרי, ולא כזה שישב במשך למעלה משש שנים במרתפי המשטרה.
כיום, מגדלי קנאביס רפואי בישראל מתקשים למכור את תוצרתם לבתי המרקחת אם אחוז ה- THC המופיע על העטיפה הינו נמוך מ-20%.
השבוע יצא לי לטעום זן חדש של קנאביס רפואי שבדיוק יצא לשוק. אהבתי את הטעם, את הריח ואת השפעתו המרגיעה והנעימה.
התקשרתי לרוקח הקבוע ושלי ושאלתי אותו אם יש לו את הזן הזה:
"אין לי", הוא השיב ותהה בקול:
"זה פחות מ-18% THC, מי יקנה את זה?"
זו, לצערי, עדיין הגישה הרווחת בקרב רוב צרכני הקנאביס הישראלי:
אבל, האם אכן הפרח הוא טוב יותר ככל שרמת ה THC שבו גבוהה יותר?
הקנאביס של שנות ה-60 הכיל פחות THC, אבל האם הוא היה פחות יעיל ומהנה?
ההיפים הוותיקים וצרכני החשיש של פעם יהיו מוכנים להישבע שלא. "כיצד אפשר להסביר את היצירות המוסיקליות המופתיות שנוצרו דווקא באותן שנים, בהשפעת המריחואנה? מדוע היום אין להקות כמו לד זפלין, פינק פלויד, הדלתות, מדוע אין היום יוצרים כמו ג'ימי הנדריקס, ג'ון לנון ורבים אחרים?" רבים מהם יטענו.
ואולי רמות ה-THC הגבוהות המבוקשות כיום באות על חשבון חומרים קנאבינואידים אחרים שהנוכחות שלהם בפרח קטנה עם השנים ככל שה- THC עלה?
בפרח הקנאביס ישנם מאות חומרים קנאבינואידים שאותרו וסומנו על ידי החוקרים, אך טרם נחקרו. אולי אחד מהם הוא הוא האחראי על חיזוק היצירתיות שאפיין את שנות ה-60 או על תחושות ההתעלות הרוחנית בקרב אבותינו אשר נהגו לשרוף חשיש על המזבח, בימי בית ראשון?
עד שלא נכיר ונחקור את יתר הקנאבינואידים שנמצאים בפרח הקנאביס, יהיה זה יהיר מצידנו להניח כי ה- THC לבדו הוא זה שקובע את איכות הצמח. אין ספק כי מדידת איכות פרחי הקנאביס על פי רמות ה-THC בלבד הינה טעות גסה, בדומה למדידת איכות המנה המוגשת במסעדה על פי רמת החריפות או רמת המתיקות שלה ותוך כדי התעלמות משלל הטעמים האחרים היוצרים ביחד את חווית האכילה.
אני מקווה שהמרוץ אחר רמות גבוהות ככל האפשר של THC ייעצר וכי המגדלים ישובו לגדל את הקנאביס המקורי, הטבעי, על פי הנוסחה המקורית של בורא עולם. גם אם יהיו בו רמות נמוכות יותר של THC, אין לי ספק שהוא יהיה הרבה, הרבה יותר יעיל.
שלומי סנדק הינו יועץ בכיר ב"עץ הדעת" – המרכז לקנאביס רפואי