קנאביס גורם לאופוריה, לתחושת עונג. הרבה פעמים קוראים לזה "היי" (High). לצד השימושים הרפואיים של הצמח, תחושת האופוריה הזו היא אחת הסיבות העיקריות לשימוש הכל כך נרחב בקנאביס ברחבי העולם. אחד הביטויים הבולטים לאותה תחושה הוא כה פשוט, שאנחנו נוטים כמעט ולא להתייחס אליו: צחוק. פשוט צחוק. אנשים רבים שצורכים קנאביס מוצאים את עצמם צוחקים הרבה יותר. הרבה מאוד מהם גם מוצאים באותו צחוק משחרר את היתרון הגדול ביותר בשימוש הפנאי שלהם בצמח.
הרבה לפני שמרבית העולם נחשף לסגולותיו הרפואיות של צמח הקנאביס, הוא בהחלט נחשף להשפעות אחרות שלו. בין אם בטקסים דתיים או בשימושי פנאי שונים, תחושת האופוריה שקנאביס משרה היא הסיבה העיקרית לכך שאנשים השתמשו בו, גם בימי הביניים ואף בעבר הרחוק יותר. הצחוק, שמאז ומתמיד נחשב לאחד מביטויי ההנאה הבולטים מקנאביס, מצוין אפילו בטקסטים עתיקים שנכתבו במדינות ערב אודות הצמח, לפני אלף שנה ואף יותר.
במאמר שפירסם ב-1985 על הקשר ההיסטורי המשותף בין צחוק לבין קנאביס, ציטט החוקר האמריקאי פרופ' רונלד סיגל ממכתביהם של אנשי מסע צרפתים, שביקרו בארצות ערב ונחשפו לתרבות הקנאביס. אחד מהם כתב ב-1872: "המראה של האנשים האלה מוזר: אצל חלקם לא הבחנתי בשום דבר מיוחד מבחינה חיצונית; אבל אצל אחרים ראיתי התפרצות רועשת של אושר. הם דיברו בקול גדול וליוו את זה בתנועות חדות ובהתפרצויות גדולות של צחוק".
"אישה אחת בלטה במיוחד בגלל התנהגותה המוזרה", ממשיך התיעוד. "כשנכנסתי היא הסתירה את עצמה בפינה ומשכה את הרעלה על פניה; אך עד מהרה הסתיימה הצניעות הזו, היא באה לשבת לידי והביטה בי במבט מוצק תוך כדי פרצי צחוק ... היא צחקה ללא סיבה ודיברה ללא הרף". מדובר רק בדוגמה אחת מני רבות. תיאורים נוספים של מסעות אנתרופולוגיים לארצות ערב ולמקומות אחרים בהם השימוש בקנאביס היה נפוץ, מעניקים משקל רב בדיווחיהם לצחוק המתגלגל של מעשני הקנאביס. גם התיעוד אודות מועדוני החשיש שהיו נפוצים בפריז של אמצע המאה ה-19 מלאים באזכורים לצחוק. הקנאביס פשוט עשה הכל למצחיק יותר.
מה כל-כך מצחיק אתכם?
למה בעצם אנחנו צוחקים? עזבו רגע את הקנאביס בצד; למה בכלל אנחנו צוחקים? מה זו התופעה הזאת, שמופיעה כבר בגיל שלושה חודשים, עוד לפני שאנחנו בכלל לומדים לדבר? צחוק מופיע לעתים כתגובה לגורם מפתיע, אבל כזה שהמוח שלנו יודע לפרש כהפתעה שאינה מסוכנת, למשל סיום מפתיע של בדיחה מוצלחת. במקרים אחרים מופיע הצחוק במצבים של מבוכה, ומחליף את תחושת האשמה במשהו נעים וקליל יותר. מחקרים התנהגותיים מייחסים לצחוק תפקיד חברתי חשוב: הצחוק מאפשר לנו להביע חום וחיבה ולייצר קירבה לאחרים.
המשותף לכל המקרים המוצגים לעיל הוא שבכל המקרים צחוק הוא דבר חיובי. ואכן, מחקרים מייחסים לצחוק גם היבטים בריאותיים, אשר נעים בין עולם התוכן של חשיבה חיובית לבין השלכות פיזיולוגיות שמתרחשות ואף ניתנות למדידה. אבל מה מתרחש, מבחינה פיזית, גורם לנו לצחוק מלכתחילה? מה קורה במוח שלנו כשאנחנו נתקלים בסיטואציה מפתיעה או מביכה, ומביא אותנו לפלוט מן רעש שכזה? או כמו שג'ורג' קוסטנזה אמר פעם: "מה הנקודה בלפתוח את הפה ולהגיד Ha Ha?".
למה בעצם זה קורה?
צחוק הוא תוצאה של הרבה מאוד תהליכים מורכבים המתרחשים במקביל בתוך המוח שלנו. הוא מערב אזורים בגזע המוח האחראים לנשימה ולהבעות פנים, כמו גם אזורי מוח מתקדמים יותר האחראים לעיבוד רגשות ומשתייכים למערכת הלימבית. מקרים חריגים של צחוק מוגבר (למשל במצב של צחוק פתולוגי) עשויים לנבוע משני מקורות: פגיעה באזור גזע המוח, המביאה לצחוק בלתי נשלט ולא מתוכנן; פגיעה במערכת הלימבית, המביאה לפרשנות חריגה של מצבים חברתיים ולביטויי הומור ושמחה אבנורמליים (כמו למשל בסכיזופרניה). צחוק-יתר בעקבות עישון קנאביס, מקורו ככל הנראה באפשרות השנייה.
ידוע כי הקנאביס משפיע על המערכת הלימבית, האחראית על ביטוי תחושות ועל פירוש רגשי של סיטואציות סביבתיות וחברתיות. מדובר במערכת מורכבת בעלת תפקידים רבים, אבל על קצה המזלג – טיפול בפוסט טראומה, מניעת התקפי פאניקה והפחתת כאבים – גם הם קשורים בהשפעת הקנאביס על המערכת הלימבית. מדובר במורכבות שהיא קצת גדולה מכדי להסביר באמצעותה תופעה ספציפית כל-כך כמו צחוק, אבל ידוע שקנאביס מגביר שחרור של דופמין במוח, ומדובר באותו החומר שמשתחרר בכמות מוגברת כתגובה לגירויים אחרים אשר גורמים לנו להרגיש טוב (כמו אוכל, סקס, או אלכוהול, לדוגמה).
בראיון לאתר mic.com אומר הפסיכיאטר ד"ר טימותי פונג כי צחוק הוא רפלקס, ועל אף שניתן לעתים לנסות להתנגד לו (כמו לרפלקסים של התעטשות או שיעול), קנאביס מפחית את העכבות. דברים פחות מצחיקים הופכים למצחיקים יותר, ובכלליות השליטה על דחפים רפלקסיביים פוחתת. הדבר דומה במידת מה לצחוק המתעורר בעקבות דגדוג, שהרי גם שם אין שום דבר באמת מצחיק. האחראי לתגובת היתר הרפלקסיבית הזו הוא ה-THC, אותו החומר בצמח שגורם לתחושות האופוריה וה"היי" המוכרות. וככל שריכוזי ה-THC בצמח שתצרכו הם גבוהים יותר, כך גדל הסיכוי שהוא יגרום לכם לצחקק בלי סיבה הנראית לעין.
צחוק הוא התרופה הטובה ביותר
מכירים את האמירה הזאת? כנראה שכן. ואם תשאלו הרבה מאוד צרכני קנאביס בעולם מה הם חושבים על הצמח שהם כל-כך אוהבים, קיים סיכוי סביר שהם יתייחסו אליו באותו האופן: קנאביס הוא התרופה הטובה ביותר. אז מה הקשר בין שני הדברים?
ובכן, קנאביס ידוע כחומר המשפר את מצב הרוח, כמסייע לשיפור תסמיני דיכאון. תסמינים של דיכאון, אחת מההפרעות הפסיכיאטריות הנפוצות ביותר בעולם, שזורים כמעט בכל אחת מההתוויות הנפוצות לרישיון רפואי לקנאביס. דיכאון נחשב לנפוץ במיוחד בקרב אנשים הסובלים מכאב כרוני, אוכלוסייה המהווה בפני עצמה למעלה ממחצית ממטופלי הקנאביס בישראל. גם אנשים הסובלים מפוסט-טראומה (אוכלוסייה המהווה למעלה מ-10% ממטופלי הקנאביס בארץ) חווים לרוב תסמינים של דיכאון. קנאביס, וזה הוכח פעם אחר פעם במחקרים, לא רק שמסייע באופן ישיר לטפל בבעיה לשמה הוא הונפק במרשם, אלא עוזר מאוד לשפר את מצב הרוח ולגרום לאנשים להרגיש טוב יותר. להיות רגועים, שלווים ושמחים יותר. הדבר נכון כפליים כאשר מדברים על שימוש לצרכי פנאי, שכן אנשים בוחרים לצרוך קנאביס כי הוא גורם להם להרגיש טוב יותר. הקנאביס משמח אותם, וכמו שאתם יודעים – צחוק מופיע בדרך כלל ברגעים של שמחה.
טענה נפוצה למדי אומרת שצחוק לא רק מופיע כשאנחנו מרגישים טוב, הוא גם גורם לנו להרגיש טוב יותר. הטענה שאנשים שצוחקים יותר מרגישים טוב יותר בחיים בכלליות מקבלת גיבוי מחקרי, וזוכה לחיזוק גם ממחקר שפורסם לפני שנתיים בו נמצא קשר ישיר בין חוש הומור לבין בריאות נפשית.
הקשר כאן הוא תאורטי בלבד. קנאביס גורם לצחוק, צחוק גורם להרגשה טובה, קנאביס גורם להרגשה טובה, הרגשה טובה גורמת לצחוק. קשה להגיד מה קדם למה או להשליך על סיבתיות כלשהי, אבל מדובר בעוד נדבך במידע המרתק על מה שהקנאביס גורם לנו להרגיש ועל איך שהוא עושה את זה. צמח רציני מאוד, לא צחוק.