ארבע נשים, ארבעה סיפורי התמודדות וצמח שהפך את החיים לקצת יותר נסבלים

המחקרים סביב הקנאביס והשפעותיו הטיפוליות בשלל מחלות ידועות ועוד נחקרות בארץ ובעולם,  גם בכל הנוגע להשפעותיו על סוגים מסוימים של סרטן. ד"ר כריסטינה סאנצ'ז מאוניברסיטת מדריד בספרד חקרה את השפעתו של רכיב הקנאביס THC על רקמות של סרטן שד, ותיעדה איך מולקולות של THC מחסלות תאים סרטניים. מחקרים אחרים בשנים האחרונות הראו שתמציות של THC ו-CBD עשויות להוריד באופן משמעותי את קצב ההתרבות של התאים הסרטניים והתפשטות גרורות. מחקר נוסף שפורסם בספרייה הלאומית למחקר של מרילנד מצא של-CBD יכול להשפיע על גידולים אגרסיביים של סרטן השד. אלה כמובן מחקרים ראשוניים בלבד.

לעומת זאת, היעילות של קנאביס בהקלת הסימפטומים של חולים אונקולוגים ובעיקר בתופעות הלוואי של הטיפולים הכימותרפיים היא כבר הוכחה בלא מעט מקרים. תופעות כמו בחילות, כאבים, חוסר שינה, חוסר תיאבון ודיכאון זוכות למזור, ולו חלקי, בזכות השימוש בצמח. ארבע נשים אמיצות, מחלימות מסרטן שד הסכימו לשתף את רגע גילוי המחלה, ואיך השפיעה צריכת קנאביס על איכות חייהן בתוך ייסורי הטיפולים הקשים.

נטע ברון

בת 37. נשואה + 2. עובדת במשרד הבריאות

"לפני כעשור ישבתי עם חברה מהעבודה, והיא סיפרה שעברה סרטן שד. סיפרה איך גילתה ומה היה לה, והמליצה לי כל הזמן למשש את השד במקלחת כל ערב. ואכן כל מקלחת עשיתי את זה", מספרת נטע, "ערב אחד לפני שלוש שנים באחת המקלחות הרגשתי גוש, ולמחרת כבר הייתי אצל כירורג שד. שלחו אותי לאולטרה סאונד והודיעו לי שיש לי סרטן שד. אמנם תפסו את זה בזמן אבל הייתי צריכה גם ניתוח, גם כימו וגם הקרנות. יש כמה פרמטרים לגוש סרטני. אצלי הוא היה הורמונלי וקצב ההתרבות עמד על 90%, אז פחדו להשאיר אותי בלי כימותרפיה. חששו שזה כבר זרם לדם.

"ביום שהרופא הודיע לי לא צללתי לתוך זה, לא הרגשתי שהשמים נפלו עלי, הייתי במצב של 'אוקי יש לנו בעיה בואו נפתור אותה'. עד היום אני לא מרגישה שהיה לי סרטן שד, אני מרגישה שמישהו סיפר לי שהיה לי סרטן. באותה שיחה המילה כימו לא נאמרה, אבל אחרי שהגוש חזר מביופסיה זה היה ברור שזה מה שאני צריכה. מודה שזה היה הפחד הכי גדול שלי, וכשהודיעו לי שאני צריכה להתחיל את הטיפול זה היה הרגע הכי קשה. ביום הראשון של טיפולי הכימותפריה, תוך כדי הטיפול הכל היה בסדר, ואז בדרך הביתה התחילו לי כאבי ראש נוראיים, בחילות, הגוף חלש וחסר כוחות. בקושי הצלחתי להגיע הביתה. פשוט נעלמתי. נתנו לי גם סטרואידים. הגוף כאילו בספידים עם דופק מהיר אבל הגוף סמרטוט רדום. רק רציתי לישון ולא יכולתי. אף אחד לא הכין אותי לזה. האונקולוג אמר לי לקחת אקמול. זה כמובן לא עזר. לקחתי טיפות אופטלגין שהרדימו לי חצי פנים אבל זה לא עזר. יש לי כוח סבל ברמה ממש גבוהה. שלחתי הודעה לאונקולוג שאני ממש סובלת. הוא רשם לי שוב אקמול. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות והיה ברור לי שאני עוברת לאונקולוג אחר".

"בזכות הקנאביס עברתי את הכימו"

"הגעתי למחלקה בבית חולים פורייה ושם דיברתי עם עובד סוציאלי ואונקולוג. הם סיפרו לי על הטיפול בקנאביס רפואי. אני לא מעשנת, לא שותה. ממש חנונית. אמרתי לעובדת הסוציאלית שאני רק רוצה לישון. היא נתנה לי שמן כי אני לא מעשנת. אמרו לי בשלב ראשון לשים טיפה מתחת ללשון ושנראה איך זה עובד. באותו לילה ישנתי כמו תינוק. פתאום כל המערכת נרגעה. ביום השני לקחתי שתי טיפות ולא הצלחתי לקום לילדים בבוקר, והחלטתי להישאר עם מינון של טיפה. זה העלים לי את הכל; גם את כאבי הראש וגם את הבחילות. לא לקחתי שום דבר חוץ מקנאביס, עברתי כימו קשה והקנאביס פשוט עזר לי לעבור את זה טוב. יש כאלה שלוקחים את זה כדי להרגיש קצת היי ולהיות פחות בדיכאון, אבל לזה אני לא הייתי זקוקה. בזכות הקנאביס עברתי את הכימו. זה הציל אותי. היום אני שנתיים אחרי, וגם עם הקנאביס סיימתי".

מירי פרבר

בת 46. סייעת לילדים בגן ובבית ספר

"האבחנה שלי הייתה במרץ 2018, לפני חמש שנים", מספרת מירי. "יש לי ילד שהיה אז בן שלוש ותאומים שהיו בני שבעה חודשים. אמרו לי שאני חייבת להיות במעקב בגלל הטיפולים שעברתי, ובגלל שאמא שלי עברה סרטן שד. כל חצי שנה הייתה לי בדיקה. באחת הבדיקות גילו לי באולטרה סאונד שיש לי גידול בשלב מתקדם דרגה שלוש, אצלי זאת הייתה תוצאה של רשלנות רפואית. כי הייתי במעקב כל הזמן. היו לי כבר גרורות בבלוטות בבתי השחי. השאלה הראשונה ששאלתי את הרופא זה 'האם אני אחיה. כי יש לי שלושה ילדים'. הוא הסביר לי שאני צריכה לעבור ניתוח, טיפולי כימותרפיה והקרנות. נסעתי לאיכילוב, ושם עשיתי את כל הטיפולים חוץ מההקרנות שעשיתי ברמב"ם. זה היה בהתחלה כימו ממש קשוח. אחרי כל טיפול נסעתי מתל אביב לנהריה".

"בלי קנאביס, היה לי הרבה יותר קשה להבריא"

"מהתחלה ביקשתי קנאביס, אני זוכרת שהתעקשתי כי ראיתי שחברה שלי שממש החלימה משימוש בשמן.  כשראיתי את זה אמרתי לעצמי, 'אני הולכת לקחת את זה כל חיי'. אני עד היום לוקחת שמן. בהתחלה הוא היה מאוד מרוכז ועשה לי לא טוב. אבל לאט לאט הרגשתי יותר טוב. גם עישנתי וגם השתמשתי בשמן.

התרופות שאני לוקחת כבר ארבע שנים עשו לי מאוד רע, כאבים בשרירים ובעיות אחרות. יכול להיות שהמחלה לא תחזור אבל התרופות יצרו לי בעיות. עם הקנאביס פתאום יכולתי ללכת למסעדות. נדיר שהיו לי בחילות והקאות. ראיתי חברות שלא יכלו לתפקד אחרי טיפולים, ללא קנאביס. אני הרגשתי לא טוב יום יומיים וזהו, כאילו אני לא חולה. בלי קנאביס, היה לי הרבה יותר קשה להבריא".

חן בק

בת 37. מנהלת משאבי אנוש, חברת קהילת 'חלאסרטן'

"באוגוסט 2020 גיליתי במהלך הנקה גוש בשד. אני נשאית הגן BRCA. בשיא הקורונה התבשרתי שיש לי סרטן שד, טריפל נגטיב", מספרת חן. "במקרה שלי הוא כבר פלש לבלוטות והיה צריך להתחיל בטיפול כימותרפיה עוד לפני הניתוח. באותו זמן היה לי ילד בן שנה ושמונה חודשים, ואני עד היום תחת ההשפעות הכימיות של החומרים שהביסו את הסרטן אבל הותירו בי את סימנם. עברתי חמישה חודשים של כימו ולאחר מכן ניתוח והקרנות. בזמן הטיפולים חוויתי בחילות, חוסר תיאבון כאבי שרירים איומים, הקאות, ונוירופתיה פריפרית שגרמה לפגיעה עצבית ברגליים. נכנסתי לכל התקופה הזאת כמו מכונה. אני נצר של אמא שעברה סרטן, והייתה לי דוגמא ממש טובה מול העיניים".

"עזר לי לשחרר את הכאבים, עזר לי לישון"

"ידעתי שאני עומדת לעבור תקופה איומה, ושאני חייבת לשמור על עצמי באיזון. הקנאביס לא זר לי, ומיד עם התחלת הטיפולים ביקשתי רישיון לקנאביס. יש משהו בקנאביס שמשנה לך את הלך הרוח. מנטרל אותך מלחצים לא מועילים, מאט אותך, מאפשר לך את המנוחה שאתה זקוק לה. בתקופת הטיפולים הרגשתי שהוא עזר לי לשחרר את הכאבים, עזר לי לישון. בהתחלה הקאתי המון,  בשבוע הראשון זה היה פשוט נורא. עם הקנאביס הכל נרגע. לקח זמן להתאים לי את הזנים הנכונים. אני כבר בהחלמה אבל אני עדיין עם קנאביס, כי אני עדיין עם בעיות נוירופתיה, עם כאבי שרירים שעדיין מלווים אותי. קנאביס לא פותר את הבעיות בחיים אבל זה גורם לי להרגיש בסדר. היו לי נעילות בידיים שממש לא יכולתי לפתוח בקבוק, ועם הקנאביס זה היה ממש נרגע ונרפא לי."

סיון סלע סנדרס

בת 41. מנהלת שיווק ופיתוח עיסקי

"לפני שנתיים, סוף 2020, אני בעבודה עמוסה בטירוף, התנפח לי השד, כואב ואדום מאוד. הבת הקטנה שלי בת שנה וחצי, חצי שנה קודם הפסקתי להניק, הייתי בטוחה שיש לי דלקת בשד וכל מה שאני צריכה זה אנטיביוטיקה וזהו", מספרת סיון.

טלפון לרופא המשפחה הראה תמונה לגמרי אחרת. הוא שלח אותה למיון לעשות ממוגרפיה ואולטרה סאונד, ולמרות כל מחאותיה שכל מה שהיא צריכה זה אנטיביוטיקה היא נאלצה להגיע למיון. "רופא בודק אותי ממזמז אותי, מגיעה עוד רופאה ממששת אותי וכל אותו זמן אין לי ספק שהכיוון של סרטן שד הוא לגמרי הזוי", היא מספרת בהמון הומור. "הם נותנים לי אנטיביוטיקה דרך הווריד, אנטיביוטיקה בכדורים לקחת בבית, והפניה למרכז מירב, שבאותו זמן אין לי מושג מה זה. עשיתי גוגל, אני מגלה שזה מרכז לסרטן השד, ואני אומרת לעצמי אין מצב. אין אף אחד במשפחה שלנו עם סרטן שד. אני בלחץ בעבודה. אבל הלכתי בכל זאת, עשו לי ממוגרפיה ואולטרה סאונד, הצילומים נקיים, ובינתיים אני ממשיכה עם אנטיביוטיקה והמצב משתפר. שלושה ימים אחר כך מתקשרת אלי כירורגית שד מהמרכז. משהו לא מסתדר לה, והיא מבקשת שאחזור לצילומי MRI שקיבלתי מהיום למחר. עוברים שבועיים, שוב טלפון מהרופאה והפעם כבר פחות כיף לי. זיהו גוש ומבקשים שאגיע לביופסיה. הממצאים מגלים שמדובר בסרטן אבל עדיין לא ברור איזה סוג.

"האופטימיות בשלב הזה כבר הלכה. ותוך שלושה ימים אני על שולחן הניתוחים. ככה פתחתי את 2021. היא מוציאה את הגוש ומבחינה בגוש נוסף ומוציאה גם אותו. אחרי הניתוח מסבירים לי שיש טריפל נגטיב, שאצטרך לעבור כימותרפיה. אני בכלל רציתי ילד רביעי, והשמיים נפלו עלי. אני יושבת אצל האונקולוג עם בעלי, הוא מדבר איתי על הטיפול,  ואני רק רוצה לדעת אם אני יכולה להיכנס להריון. הוא אומר לי שכנראה אין סיכוי שאכנס להריון ובשלב הזה איבדתי את ההכרה, פשוט התעלפתי. לא יודעת מה קרה שם. צללתי לתוך הטיפולים".

"הסכמתי לקחת קנאביס ופתאום ישנתי לילה שלם"

"דיברו איתי על קנאביס, אבל זאת לא הייתה אופציה מבחינתי. אני נגד עישון, נגד רעלים אני לא חובבת תרופות וכל מה שקשור לעישון לא בא לי בטוב. עברתי את הטיפולים מאוד קשה. מאבדת הכרה, מתעלפת אחרי כל כימו. הפסדתי את הבר מצווה של האחיין שלי, הייתי מתאשפזת עד שסידרו אשפוז יומי אחרי כל טיפול כימו, ואני כל הזמן הזה מסרבת לקנאביס, בכל צורה, גם עישון וגם שמן. לא עובר לי בתודעה. בתפיסה אני נגד סמים וזהו. לא קורה.

"סיימתי כימו, עברתי עוד כריתה דו צדדית, עם שיחזור בטני. ניתוח של 13 שעות. כאבי תופת, חצי שנה על הגב ומסרבת לקנאביס. אחרי שנה שאני לא ישנה בכלל, שנה עם כאבים, עם מוגבלות פיזית, פגיעה עצבית בשיווי משקל, הייתי ארבעה חודשים בשיקום בתל השומר, והרופא כאב מתחנן שאתן לו לעזור לי, ונשברתי. הסכמתי לקחת קנאביס ופתאום ישנתי לילה שלם. היום לילה בלי אידוי זה לילה נטול שינה. זה אמנם לא סידר לי את התיאבון, והכימו מאוד פגע ביכולת הקשב והריכוז שלי, פעם הייתי מולטי טאסקינג ברמה הכי גבוהה. לפני שהתחלתי עם הקנאביס סיימתי בקבוק יין כדי להצליח לישון. הייתי עקשנית סתם. זה יכול היה לעשות לי חיים הרבה יותר קלים".  

היום, אחרי שבעה ניתוחים, סיון מנהלת גמ"ח לכפפות וגרבי קרח ששמים בסוגים מסוימים של כימו, כדי לנסות למזער פגיעה עצבית. היא מרצה על המסע שלה, ומדברת דרך הסיפור שלה גם על ניהול משברים. "הייתי אטומה והיום אני יודעת שאנחנו צריכים לפתוח את העיניים והראש להזדמנויות מולנו. ולראות כמה חבלי הצלה יש לנו", היא אומרת. "יש לנו משפחה וחברים ורופאים ויש קבוצות פייסבוק מדהימות. יש הכלה והבנה. ניצחתי את הסרטן, סיימתי את כל הניתוחים, אבל נשארתי עם פיברומיאלגיה ובעיות זיכרון, קשב וריכוז. זה לא קל עם שלושה ילדים. במשך תקופה ארוכה נעלמתי, ירדתי למחתרת עד שממש במקרה צילמו אותי עם מלכת היופי לשעבר מירית גרינברג שמאוד סייעה ותמכה בי וזה 'הוציא אותי מהארון'".