הנפגעת הראשונה מהתפרצותו של נגיף הקורונה בישראל הייתה תרבות הלילה שנסגרה עוד בתחילת המשבר. די מהר התברר כי הראשונים להיסגר יהיו אלו שייפתחו אחרונים. בחמשת החודשים האחרונים נשאר לנו לסקר את עולם התוכן השמח בעולם בשעתו העצובה ביותר. בתחילת המשבר הייתי משוכנע שהכל יהיה בסדר, שגם אם סצנת הלילה תיכנס לקיפאון, מישהו שם למעלה ימצא את המתווה הנכון שיצליח לשמר אותה ליום שבו הכל ייגמר.


טעיתי. הקלאבים עדיין סגורים ללא הבדלה בין מתחם פתוח לסגור, בעלי עסקים רבים טרם קיבלו את המענקים שהובטחו, מתן האפשרות להפעיל את העסק תחת הגבלת "20 בפנים – 30 בחוץ" מתגלה כלא כלכלית ואיסור ההתקהלות מביא לעלייתן של מסיבות המחתרת שהופכות למוקד התחלואה אמיתי ללא פיקוח. התוצאה היא עולם עצוב בו יותר ויותר אנשים נכנסים לסחרור בשל לחצים כלכליים, תא הלחץ שנקרא "מדינת ישראל" לא מספק אפשרות פורקן אמיתית לצעירים ומושגים כמו דיג'יי או ברמן הופכים משבוע לשבוע לארכאיים יותר ויותר.


כתבנו על זה לא מעט וכנראה שמספר המילים לא היה הספיק כדי לעורר את מה שהן צריכות לעורר בקרב מקבלי ההחלטות, אז החלטנו השבוע להעלות את הקצב. אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים, אז בכתבה הבאה ישנן 8,000 כאלה. כדי לעשות את זה כמו שצריך, הראשון להירתם למשימה הצלם המוכשר גלב סמירונוב. יחד, יצאנו למסע צילומים שכלל 8 תחנות בהן ניסינו לשקף את המציאות של המקומות הסגורים, לנבא את הבאות ולהעביר מסר ברור בנוגע לעתיד תרבות הלילה במידה והמדינה לא תפעל להצלתה.

ארט קלאב

החלל שהפך לבית הארחה עבור הליינים המובילים של העיר וביניהם אנונימוס, מסיבו, בי פולר ורבים וטובים נוספים עוד הספיק לשנות את מיקומו לפני פרוץ הקורונה ועבר מחורבותיו של מפעל הוניגמן ברחוב הש"ך בת"א למחילה סודית ברחוב בן עטר. ספק גדול אם הבעלים היו משקיעים שקל אחד במעבר הזה אם היו מצליחים לנבא את הכאוס הקרב ובא. נכון לעכשיו, במקום בו יכולנו למצוא מוזיקה אלקטרונית משובחת לצד תערוכות מתחלפות, מתרכזים באומנות מסוג אחד והיא צליחת המשבר.

אין מועדונים (צילום: גלב סמירונוב)
אין מועדונים|צילום: גלב סמירונוב

קאנטרי קלאב

נסו לנחש כמה עולה להקים טיקי בר, בר ניו-יורקי וטאפ-בר עם ברזי קוקטיילים שנמצאים כולם במקום אחד? עכשיו, תדמיינו שהמקום הזה שלכם ושסגרתם בקושי חצי שנת פעילות שבוודאי רחוקה שנות אור מהאופציה להחזיר את ההשקעה. יש מקום כזה והוא נמצא על הגג של דיזינגוף סנטר. הקימו אותו מספר אנשי לילה מובילים שחלמו לשנות את תרבות הבילוי של תל אביב. התרבות הזו לא השתנתה, היא נעלמה לחלוטין והותירה אותנו מחכים לבשורות טובות שלא נראות באופק. לנו, נותר רק לחכות לפתיחה מחדש.

אין מועדונים (צילום: גלב סמירונוב)
אין מועדונים|צילום: גלב סמירונוב

קונסיירז'

נתחיל מהסוף, הבר הוותיק של האחים אבידן עדיין עובד, אבל "עובד" זאת מילה גדולה. ההגבלות השונות מטעם משרד הבריאות חונקות את אפשרותם של השותפים במקום מלקיים את המודל הכלכלי שיבטיח את המשך פעילותם. בזמנו, הקונסיירז' הפך לסנסציה בזכות קוקטיילים משובחים שהגיעו לשולחן בכלי הגשה פומפוזיים שלא הותירו אף לקוח אדיש לאורך כל 6 שנות פעילות הבר. הגשת הקוקטייל האהובה ביותר הייתה זו שהגיעה בגולגולת עשויה מפלסטיק. היום, היא סימבול אמיתי לפעילות לילית ענפה שלא רחוקה מלחדול בגלל היעדר התייחסות רצינית של הממשל לענף עליו היא גוזרת גזר דין מוות.

אין מועדונים (צילום: גלב סמירונוב)
אין מועדונים|צילום: גלב סמירונוב

רובי

הבר של קבוצת נוקס הוא בוודאי אחד השמחים שתוכלו למצוא בצפון הישן והמנומנם של תל אביב. המקום בו השותפים יכולים להישבע כי שם הומצאה "זריקת המפיות באוויר", עומד ריק. כל מתווה כזה או אחר לא מאפשר לו להתקיים מעצם היותו חלל די קטן וסגור, והפיצויים טרם נכנסו לחשבון הבנק של מי שצריך להבטיח את המשך פעילותו של המקום המקסים הזה. גורל הרובי תלוי בנגיף, תלוי בשלטון, בעיקר תלוי באוויר. לנו, לא נותר אלא לקנח את האף בעצב.

אין מועדונים (צילום: SmirnovPro.Com)
אין מועדונים|צילום: SmirnovPro.Com

הייקו

לא קם מעולם בישראל מקום בילוי עם נוף מרהיב כמו זה של ההייקו השוכן על גג מלון לייטהאוס בת"א.  360 מעלות הציבו בפני קהל המבלים במקום מספר נקודות תצפית בו נהג להצטלם רגע לפני שיצא לחוויה המסעירה. עכשיו, יש שם שקט. אין אנשים, אין מוזיקה, רק כמה כוסות שתייה ריקות ומספר מאפרות מלאות בבדלים שהותיר אחריו גל המבלים האחרון שהספיק להגיע לפני שהמקום נסגר. לעלות אל הגג שהתמלא מדי סופ"ש במאות אנשים ולחזות בו ריק זו חוויה סוריאליסטית. פורטיס כבר אמר שכשאין פנאי ואין תקווה, זוהי שקיעתה של הזריחה. עצרנו בדיוק בנקודה בה עמדתם לתעד את הרגע והחלטנו לתעד את הנבואה של הרוקר.

אין מועדונים (צילום: גלב סמירונוב)
אין מועדונים|צילום: גלב סמירונוב

דאנג'ן

זו הפעם הראשונה בתולדות סצנת ה-BDSM שאנשיה הפסיקו ליהנות מכאב. ככה זה כשההצלפה פוגעת בכיס במקום בנקודה המתאימה בגוף. בדאנג'ן יודעים את זה טוב יותר מכולם. במבוך שנמצא בקומה התחתונה של המקום, אנשים מצאו אפשרות להגשים כל פנטזיה מינית שתצליחו להעלות על הדעת. כרגע, הם אבודים בחלל. עוד נראה אם יצליחו לנווט את דרכם לימים טובים מאלו.

אין מועדונים (צילום: גלב סמירונוב)
אין מועדונים|צילום: גלב סמירונוב

דזרט

הדזרט הוא אחד ממתחמי הבילוי העוצמתיים ביותר בישראל – הרחבה הענקית בלב הדיונה, הסאונד האיכותי, הברים הרחבים, בריכות המים וכמובן גלגל התאורה שמהווה קרן אור עבור תושבי המרכז שהחליטו לוותר על חיפוש החנייה בעיר הגדולה ורצו להעביר ערב שלא יישכח דווקא בראשון לציון. כרגע, עלויות החזקת המקום ממשיכות לדפוק ולא מוצאים בנווה המדבר הזה את ההכנסה שתצליח להרוות את צימאונם של הבנקים. אם השינוי לא יבוא במהרה, אנחנו עוד עלולים לגלות ביום שאחרי הנגיף שהחליטו שם להוריד שם את השאלטר ולכבות לבליינים את האור הגדול ביותר שנמצא מחוץ לת"א.

אין מועדונים (צילום: SmirnovPro.Com)
אין מועדונים|צילום: SmirnovPro.Com

בלוק

זה לא סוד שבתחנה המרכזית בת"א נמצא המועדון הטוב בישראל – שלוש רחבות (וחצר) עם הסאונד הטוב ביותר בעולם, השמירה על הבטחון והמרחב האישי וקוד ההתנהגות המוכר והידוע ככזה שאינו מתפשר אפילו על טלפון ברחבה, מצליח למצב את הבלוק שנים ארוכות בצמרת הקלאבים של מדינת ישראל. לצערנו, הנגיף אינו מתרגש מהתהליך הסלקטיבי של מועדון כזה או אחר ומצליח לדלג מעל כל מארחת ומאבטח שרירי ולכן, הקלאבים סגורים. בימים אלו נעילת הדלתות של מרחבי הבילוי נשמע לציבור הרחב כמו משהו כמעט טריוויאלי, אבל סגירה עד להודעה חדשה של מקדש הסאונד הזה מסמלת משהו אחר, משהו כאוטי. ואם זה באמת סוף העולם? הוא נראה בערך כך: כיבוי סיגריה ברחבת הבלוק ושיחת טלפון לאלוהים שיציל את המצב.

אין מועדונים (צילום: גלב סמירונוב)
אין מועדונים|צילום: גלב סמירונוב