אחרי קיץ שלם של פסטיבלים שבלייני ישראל התלבשו בבגדי גוף, רשתות דיג וכובעי מגבעת לכבודם בא החורף. נוצר וואקום בו אלפי אנשים מחפשים ריגוש שקיבלו אותו עד לא מזמן מהפסטיבלים בתקופת החגים וכרגע לא נותר אלא להתלבט בשאלה מה לעשות עם שרשרת נורות הלדים, איתה התעטפו במסיבה במצדה. אתמול, סוף-סוף, החוגגים מצאו מזור ותשובה טובה. הם התארגנו על כרטיס, הזמינו מונית והגיעו למתחם האקספו בתל אביב.
סף ההתרגשות ניצח הפעם את סף הסבלנות בכניסה. הגשם לא הוסיף. הדחף להיכנס ולהתפרק הוביל הפעם לתחושת מתח ניכרת בשערים שבהם נאלצו המאבטחים להתמודד עם מפלס לחץ גבוה. לא משהו שפגע באווירה. מרגע לרגע האירוע עלה ועלה עד שהגיע אל ראש קונסטרוקציית הנחש המפלצתי שהתנוסס מעל במת הדיג'יי. נכנסנו לרקע מוזיקת הדאנס של ניק פאנצ'ולי ונפעמנו.
התפאורה הייתה מהפנטת. The Tripping (מבית לייב ניישן ישראל ובלוסטון) התעלו על עצמם. מתחם הקונגרסים האפרורי הצליח לשנות את פניו לכדי בועה טרופית אפלה בה התאורה הייתה לקרני השמש ובמת הדיג'יי כמרכז כוח היער. עצים ענקיים נשתלו בצדדיה, צמחייה ירוקה עטפה את כיתוב ה-Rumors שהגיח מאיביזה ונחש ענק מברזל כרך את עצמו סביב כל אלו והצליח להפנט את כולנו במבטו כאילו היה לדמות הרעה בסרט מצויר כשאנחנו כולנו גיבורי הסרט. ולקינוח, כדור דיסקו שהתנוסס מעל. מדובר בסאב טקסט גאוני של ההפקה. כשעלה לבמה סת' טרוקסלר ניגבנו את הריר והתחלנו לרקוד. האמריקאי ניווט את הבליינים בין צלילים טכנואידים ומוכרים לו לבין מוזיקת דיסקו שמחה, אותה קהל הפסטיבלים עוד לומד לעכל אך מפגין נכונות לפתוח עבורה את הראש. כשעלה גיא גרבר ששימש כמופע המרכזי על הבמה, הוא כבר היה בשל לחלוטין.
גרבר סיפק סאונד מלודי ונעים, כזה שהצליח לקחת כל מי שאינו חיפש קולות פיצוצים מהדהדים עד לאיביזה הרחוקה. במשך שעתיים הוא הצליח להעניק חווית ריחוף לקהל שהתרגל להשתולל לרקע מוזיקה רועמת, ועכשיו, רק רוצה לשייט בתוך עולמו של אחד האמנים הישראלים המצליחים ביותר ולשמוע את הלהיט What To Do שחיכה כמובן לסוף. כשהגיע, מספר הפלאשים שנדלקו הצליחו לצבוע את כל המתחם באור בוהק שלא נראה כאן מאז פקודתו המוכרת של עומר אדם שהכתה בהיכל מנורה מבטחים. נפרדנו לשלום במחיאות כפיים סוערות עד להגעתו של Agoria הצרפתי שחתם את האירוע בהצלחה יתרה ב-7 בבוקר.
קשה לייצר אירוע משמעותי בחלל סגור כשהעולם האלקטרוני הפך למזוהה עם המרחבים הפתוחים, בוודאי ביום גשם. כ-6,000 ישראלים זכו לגרסה הגרנדיוזית של אחד מהליינים הנחשקים בעולם המסיבות. הוא לא התקיים על החוף, בוודאי לא תחת שמש חמימה, אבל היה עוצמתי במיוחד, ענה על ההבטחה להיות למסיבה המוגזמת ביותר שידע הליין ובעיקר שימש הוכחה ניצחת לעובדה כי שרירי מצב הרוח של ציבור הבליינים של ישראל חזקים יותר מכוחו של מזג האוויר הסוער. כנראה שאיביזה זה קודם כל בראש.
