תל אביב במשבר. הרשתות החברתיות מותחות את גבולות הצריכה של כולם, וזה כולל את הבליינים שמתקשים לאתגר את סף הריגוש - שום מקום בילוי לא מצליח למלא את הצורך. תוסיפו לזה בירוקרטיה בלתי נגמרת מצד הרשויות ותחושת רדיפה בקרב היזמים. עם הנתונים האלו, איזה עתיד אנחנו צופים לחיי הלילה של תל אביב? עתיד בעייתי למדי.

אבל בזמן שהעיר ממשיכה לקרוס אל תוך עצמה, יש קבוצה אחת ששומרת על יציבות ומוכיחה שכדי להצליח צריך לעבוד לפי מתכון מדויק. מנדלימוס, רובי, ורנדה, מרקיד, מורפיום, אטלנטה, קנטה ואמש - זוהי רק רשימה חלקית של מקומות הבילוי הנמצאים בבעלות קבוצת נוקס שממשיכה להשתלט על העיר. התיישבנו עם שניים מראשיה, עומר עוז ושלומי (צ'ומפי) דיין כדי להבין מה צריך לעשות כדי לשרוד, להצליח וליהנות.

"קבוצת נוקס נוסדה ב-2012 כשאת הפעילות שלנו בחיי הלילה התחלנו כבר ב-2008, כל אחד בנפרד" מספר עומר עוז. "המקום הראשון בו נכנסתי שותף היה הלימן בראדרס, כשאחריו פתחנו את המנדלימוס (שחגג עשור לאחרונה) ומיד אחריו את הגזוז בנמל, אליו צ'ומפי כבר הצטרף. אחרי חמישה עסקים החלטנו לאגד את כל המקומות תחת מותג אחד, תחתיו יפעלו כל המערכות השונות לתפעול העסקים הקיימים ואלו שיבואו".

מימין לשמאל- צ'ומפי ועומר עוז (צילום: אלברט ללמיאב)
מימין לשמאל: שלומי "צ'ומפי" דיין ועומר עוז|צילום: אלברט ללמיאב

אתם יודעים להגיד מהו טיב הבילוי הכללי של המקומות שלכם?
"לא", קובע בנחרצות צ'ומפי.

אבל בליינים מחפשים היום דנ"א ברור, "אני מאמין" מסוים
"יש לנו 'אני מאמין', והוא להכיל את כל מי שחפץ לבלות. נוקס נועדה להכיל את כל סוגי המבלים: מקבוצות גיל שונות, מאהדה מוזיקלית שונה ומקבוצות חברתיות שונות, אנחנו מאוד נהנים מזה. פעם לעשות אירוע לקהילה הלהט"בית, פעם להוביל קו ברור של מוזיקה שחורה באחד המקומות, ובמקביל לנפח המון מוזיקת מיינסטרים".

מה היתרונות בלהיות קבוצה יציבה כל כך זמן?
"בשנה האחרונה החלטנו לפתוח מסעדה בכלל. אנחנו מרשים לעצמנו לעשות מה שבא לנו ודווקא הוורסטיליות הזו היא אחד הגורמים שמצליחים למצב אותנו כחברה יציבה בשוק שהוא לא".
עוז מוסיף: "פתחנו את האמש כבר-מסעדה שמעבירים בו ערב שלם שמתחיל בארוחה ונגמר בקוקטייל במרפסת. אתה חושב שלא היה לנו קל יותר להשמיע מוזיקת טכנו כדי לפנות לכולם? זה שאתה משמיע מוזיקה אלקטרונית לא אומר שיש לך דנ"א ברור. לפעמים זה אומר בדיוק ההפך. השאלה היא למה אתה משמיע את מה שאתה משמיע".

רובי ירמיהו (צילום: אלברט ללמיאב)
"זה שאתה משמיע מוזיקה אלקטרונית לא אומר שיש לך דנ"א ברור"|צילום: אלברט ללמיאב

בעוד כשלושה שבועות קבוצת נוקס, שעד כה רגילה לעבוד במקומות סגורים בתל אביב, תעשה היסטוריה משל עצמה, ותוציא לפועל את הפקת החוץ הראשונה שלה. הליינאפ יתבסס על מוזיקה אלקטרונית, ובעיקר מז'אנר הטכנו. 

פסטיבל אלקטרוני על גבול הטכנואידי, גם הוא חלק מ"האני מאמין"?
צ'ומפי: "כן. החלטנו שהקבוצה שלנו מספיק בשלה כדי להצטרף לשוק הפסטיבלים שכל כך צומח פה בשנים האחרונות, כשהמוזיקה האלקטרונית היא זו שמתאימה להפקה הספציפית. והאמת? לעשות פסטיבל לא היה החלום שלנו אלא של היחצ"נים שלנו. אנחנו מאמינים שאם החבר'ה שעובדים איתנו מאמינים באיזשהו אמן מחו"ל, אז אנחנו צריכים להביא אותו. ואם הם מאמינים שהם יכולים להרים אירוע חוץ, אז אנחנו צריכים ללכת יחד איתם. נוקס נועדה להגשים פנטזיות, ולא רק את שלי ושל עומר, אלא גם את של כל אלו שמצטרפים לקבוצה".
עוז: "ומן הסתם לא מדובר רק בהגשמה של פנטזיות אלא יש פה גם עניין כלכלי. יש כסף בתחום הזה".

אז למה כולם טוענים שזה תחום מפסיד?
עוז: "המנדילמוס סוגר 10 שנים, הרובי 8, המרקיד 8 – ברים ומועדונים עובדים טוב, אם מנהלים אותם טוב. אומרים עלינו שאנחנו מתייחסים לניהול הביזנס הזה כהייטק ולא כ'לילה', ואני חושב שבלי צורת ההסתכלות הלכאורה סאחית הזו, לא היינו מגיעים לעשרה עסקים ול-400 עובדים. אנחנו לא עובדים בהתלהבות של חבר'ה צעירים, שרוצים לפתוח מקום כשליפה מהמותן. אנחנו לא מתלהבים מאזורים טרנדיים או מעוד נכס שהתפנה. אנחנו עובדים קר ומחושב".

רובי ירמיהו (צילום: אלברט ללמיאב)
"א מתלהבים מאזורים טרנדיים, אנחנו עובדים קר ומחושב"|צילום: אלברט ללמיאב

"לא קרה שפתחנו בשנה אחת שלושה מקומות, אם אתה פזיז אתה עלול להפסיד המון כסף. אז אנחנו שומרים על קצב נכון, על ורסטיליות, והעובדה שהצלחנו במשך הזמן להחזיק מספר גדול של עסקים שפונים לגילאים שונים וז'אנרים מוזיקליים שונים, יש לנו את האפשרות לשמור על קבוצת עובדים איכותית שנעה בין העסקים השונים בהתאם לגיל ולסגנון החיים של כל אחד מהם שמתחלף על ציר הזמן".

אז מלחמת ההישרדות בעיר לא באמת קיימת?
צ'ומפי: "היא קיימת וצריך להגיד את האמת - גם אנחנו חווים את הרגולציה, היא לא פוסחת עלינו. כל הליך של מתן רישוי הוא מאתגר. פשוט למדנו איך להתמודד עם זה לבד מבלי להוציא 15 אלף שקל על יועץ כזה או אחר, וכשיכולנו לאפשר לעצמנו אז לקחנו שני יועצים משפטיים שילוו את העסקים. החוכמה היא לעבוד מסודר".

זה הטיפ האולטימטיבי עבור היזם הצעיר?
עוז: "גם. אבל הטיפ שלי הוא לא לבקש מההורים כסף בשביל לפתוח את המקום הראשון".

לא התחלת בדיוק ככה?
"התחלתי ככה, אבל עברו מאז 12 שנה. המציאות בעיר היום מראה שרוב הסיכויים עסק חדש מאותו הז'אנר שלנו יסגר בסוף, וזה קורה כל הזמן. זה קרה להמון חבר'ה טובים ומוכשרים שעם חלקם גם עבדנו בעבר. העיר השתגעה לגמרי. תרבות הצריכה רק נהיית גדולה ומופרזת יותר והתחרות לא נגמרת. הממדים של הסיפור הזה בעבר היו קטנים בהרבה, היום לא כדאי לקפוץ ולפתוח מקום רק כי זה נראה מגניב. אם זה מה שהחלטת שאתה רוצה לעשות - תעשה את זה לאט, עם שותפים, כשאתה יודע בוודאות שאתה מכוסה מכל הבחינות המשפטיות. או שפשוט תצטרף אלינו".

רובי ירמיהו (צילום: אלברט ללמיאב)
"או שתעשה את זה לאט או שתצטרף אלינו"|צילום: אלברט ללמיאב

צ'ומפי: "העסק הראשון שלי הפסיד המון כסף, קראו למקום 'גאנה', הוא הכניס אותי לחובות, אבל למדתי, התמדתי ולפני כמה שנים סגרתי מעגל כשפתחנו את 'הקנטה' בדיוק באותו המקום שהפסדתי את התחתונים. החוכמה היא תמיד להסתכל הלאה, לשאול את עצמך כל הזמן מה אני צריך לעשות כדי להצליח. ואם יש לך את התשובה - יכול להיות שאתה בדרך הנכונה".