3 שנים בדיוק עברו מאז פתחנו את המדור שלנו, מדליק זרקור, עבור בלייני ישראל. הכתבה הראשונה איתה פתחנו את המסע להחזרת ההילה לתרבות הלילה וזאת באמצעות הנגשת הסיפור שלה לקהל הרחב, הוקדשה לפסטיבל נוורלנד מבית גרוב אטאק. בחרנו בהפקה הזו לאחר זיהוי השצף האלקטרוני שהחל להתפשט לכל הפקה, מועדון, בר וחתונה שהתקיימה במחוזותינו.
אז, שתי במות עם מנעד מוזיקלי שונה היו תנאי בסיסי למשיכתם של 10 אלף איש נרגשים. גל הטיולים הגדול לדרום אמריקה היווה זרז משמעותי לאהדת אמנים שונים שלצליליהם רקדו המטיילים הצעירים במסיבות השונות שהתקיימו ביבשת, וגל המוזיקה הטכנואידית טרם פרץ מן המרתפים אל החוץ. בדיעבד, מדובר כמעט בימי זוהר לסצנה הטראנסיסטית שגם אז לא ידעה שקט מן הרשויות, אך בהשוואה להיום, מדובר בעדנה, לא פחות.
ההכרזה של הגרובים על מסיבת סוכות המסורתית הביאה אותי פעם נוספת לארוז את המחצלת ולצאת למסיבה אך לא פחות חשוב, אל נקודת איתה התחלתי את הדרך. בסוף, עלו כמה מסקנות.
המיקום – בקעת הירדן. המיקום המדויק – לא צומת תפוח. גם הפעם מפיקי הפסטיבל הבטיחו מסיבה נוצצת בלוקיישן נסתר. אירוע בו המבלים יזכו בתפאורה מהפנטת, סאונד בועט ואווירה משוחררת שתלווה 6,000 חוגגים. גברים שעטו גלימות, נשים שהתחפשו לפיות וכמה ליצנים שהחליטו לנפנף במניפות, חצילים וכמובן בשפריצרים מלאים במים למען צינון הרוקנרול - לא בדיוק חזון ההתיישבות היהודית אם כי מדובר בציונות מסוג אחר.
ציונות אלטרנטיבית, אולי היא מציאותית פחות, אבל חופשית וצבעוניות הרבה יותר. בדרכה שלה מצליחה הסצנה להביא להכרה בהפקות הישראליות השונות, לשמש כמודל בילויים עבור העולם הגדול, ולתקוע אלפי מתנחלי קנטות בכל חור המשתייך לשטח שנכבש בידי בלייני ישראל במרוצת השנים. זו תמיכה כלכלית בפריפריה, יחסי ציבור טובים בעולם, יצירה ועבודה עברית לכל דבר ועניין. אז באנו לחבק ולתמוך.
הליין-אפ החל להתגלגל, אמנים מוכרים יותר ויותר החלו לעלות אחד אחרי השני לבמה, בין החגיגה לבין שטח הקמפינג עמוס האוהלים, מצאתי את עצמי מנסה לקושש קפה שחור מדוכן הפיתה עם לאבנה. רציתי להתעורר ופתאום נפל לי האסימון. הילד שארז את עצמו אז בטרנטה, העמיס את הציוד הכבד וזעק מאושר בכל זריחה שעלתה בשטח אש כזה או אחר, קצת התבגר. ההתרגשות הגלומה בהקמת מחנה שלא היה מבייש אף סניף של רשת "ריקושט", התחלפה בהנאה נקייה שהגיעה הפעם מספיגת הוייב, הסאונד ושלוש בירות שנצרכו על בטן ריקה.
פתאום, הבנתי ש-3 שנים של טירוף בלתי מתפשר ורדיפה אחר ההפקה האולטימטיבית, עיצבו אותי כבליין באמצעות מסע שהחל בדיוק במסיבה מסוג זה. זה העלה בי חיוך. חיוך שהתרחב מיד עם עלייתו של אסטריקס לבמה. Genetic Lottery שלו ורמיקס ל-Divine Moments Of Truth של שפונגל הצליחו להעיף את הקהל באוויר, ומיד עם עלייתו של בליס, לעוף אפילו לחלל. גרוב מסוג אחר שכבר ציינו בעבר כאן אצלנו במדור, הצליח להתבטא פעם נוספת ולסחוף אחריו את כלל המבלים בדיוק לאן שרצה – לטלטלה פסיכדלית מתובלת ברוקנרול, שתגיע בסופו של דבר לחוף המבטחים של רייזינג דאסט.
הצמד האלקטרוני, אולי האהוב בישראל, נתנו גם הם את משנתם לקהל שלמד לדקלם כל משפט חבוי בערימת הביטים השמחה שלהם. אך חשוב מכך, שלמד לדקלם כל דרופ בו ידעו כל אחד ואחת מהם בדיוק מתי להתפוצץ לכדי אלפי ידיים שמנפנפות קדימה ואחורה בצורה הומוגנית ומעוררת השתאות.
כשחזרתי הביתה המשכתי להריץ בראשי פעם נוספת את דרכו של המדור. סקירה מרפרפת של ציר הזמן תצביע על סיקור מתמשך שנגע בתמונה עגומה של סצנה שהייתה פה הדבר הכי מגניב בעולם והיום כמעט נמחקה לגמרי. אם להתייחס להפקה הספציפית הזו, מדובר באירוע מדהים, אם כי כזה שכבר אינו רשאי למשוך 10 אלף איש כפי שהיה בעבר ושלא נדבר על שתי במות.
ואם להתייחס לסצנה בכלל? הפקות כמו "דוף" ו"יוניטי" פשוט חוסלו בידי משטרת ישראל ומוטטו כלכלית את המפיקים, והפקות אחרות שהשכילו להבין שאין היתכנות כלכלית ומעשית בישראל של 2019 בואכה 2020, פשוט החליטו לקיים את האירועים שלהם בסיני כצעד שנוי במחלוקת. הסצנה נותרה עם הפקות המחתרת שעדיין צמאות לאסדרה בתחום ההפקות, עם כמה ליינים בודדים ועם פסטיבל המוני אחד, השורד האחרון.
גרוב אטאק, שציין את קיומו זו בפעם העשירית, הוא אירוע משובח, אבל יש מקום לשחקנים נוספים במגרש בו הוא פועל. רק ביולי האחרון התקיימה הפגנת הענק למען תרבות הטראנס, הפגנה שנועדה להוביל רפורמה בהליך הרישוי, שנועדה בכדי לקבל הכרה מהממסד, לקדם שיח אמיתי בין תרבות הלילה אותה הסצנה מקדמת לבין הציבור הרחב.
מה קרה מאז? נאדה. הז'אנר עדיין נמצא ב"הולד", תחת תקווה של עשרות אלפי אנשים שרוצים פשוט לרקוד בישראל לרקע הסאונד שהם אוהבים. קוראים לו טראנס. בשביל שהסצנה תחזור לימי הזוהר היא צריכה להתחיל לפעול במרץ עד השגת כל מטרותיה, ולסמן את עונת הפסטיבלים שתחל בפורים הקרוב כדד ליין. אם לא, נאלץ לחגוג עם מעט הטוב שנשאר. ויש טוב. ובנימה אופטימית? הטראנס עדיין בועט וההילה לא נעלמה, פשוט צריך לעזור לה להתפשט. הפקת הגרוב אטאק היא הוכחה.