View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by Martin Garrix (@martingarrix) on

איתן סלימי שייך לדור המייסדים של תרבות הלילה המקומית. שחקן הכדורסל שמצא את אהבתו למוזיקה אלקטרונית לגמרי בטעות, זורק אותנו 20 שנה לאחור ומטביע אותנו בעולמו. בראיון אינטימי הוא מספר על תחילת דרכו ועל התפתחות המוזיקה האלקטרונית בישראל, מתייחס לקרע העבר עם ראובן לובלין סביב טייסטו ומנסה לשער את העתיד, זה הרחוק וזה הקרוב, בו יקיים פסטיבל EDM מלא בכוכבים. למרות דעיכת הז'אנר, אותנו הוא הצליח לשכנע לבוא.

"התחלתי את הקריירה שלי בכלל כשחקן כדורסל, תחילה כשחקן של הפועל ירושלים ולאחר מכן כשחקן בבוגרים של הפועל אילת. בדיעבד, החיים לוקחים אותך" משתף סלימי. "לאחר שנפצעתי ב-91', פרשתי ועברתי מספורט לתעסוקה בענף התיירות של אילת, ניהלתי מלון דירות. בעודי חי על קו ישראל - הולנד על מנת לבסס את העסק שימשוך תיירים, התוודעתי למגמה שהחלה לבלוט בהולנד באותן שנים- מוזיקה אלקטרונית.

במהלך היום סלימי היה נפגש עם סוכני תיירות, ואז בערב הוא גילה פתאום עולם חדש, שסיקרן אותו ודי מהר הוא הבין שעליו לעשות שינוי בקריירה. "התחלתי לשלב את נושא התיירות עם האהבה החדשה שלי לז'אנר המוזיקלי כשבסוף שנות ה-90' כבר נחשבתי למפיק. פתחתי חברה בשם Party Package, חברה שתפקידה היה למשוך תיירים הולנדים לישראל לסוף שבוע ארוך בו ייהנו ממסיבות אלקטרוניות שונות שמתבססות על הסאונד המוכר להם מארצם שלהם".

איך תוכל לתאר את הסצנה האלקטרונית של הניינטיז כאן אצלנו?
"בתל אביב היה את אלנבי 58, זה היה הדבר היחיד. בירושלים החלו כל מיני ניסיונות להקים משהו אלקטרוני, ניסיונות שלא צלחו לפני עידן האומן 17. היה איזשהו ריק, אלנבי 58 הצליח לבסס את עצמו כשליט הבלתי מעורער של הסצנה באמצעות סאונד אנגלי. אני פחות נמשכתי לאמנים דוגמת ג'ג'ול, אני אהבתי את הסאונד ההולנדי אותו ביססו אמנים כמו ז'אן, דימטרי ומרסלו שיצרו מוזיקת האוס אמיתית. הבעיה היחידה הייתה שהסצנה שלהם הייתה פחות נחשבת מזו האנגלית".

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by ( Oliver_Heldens ) (@oliverheldens) on

מה עשית בשביל לתקן את המצב?
"מתוך האהבה שלי למוזיקה הזו, החלטתי לפתוח מועדון באילת, ה'ספירל' המיתולוגי אליו הבאתי בכל סוף שבוע אמנים מאמסטרדם וכמובן רקדנים, שבזמנו היו חלק בלתי נפרד מהאירוע, בשביל לייצר תיאטרליות. הבעיה שהקהל עוד לא היה בשל לזה. היום, השואו והגרנדיוזיות מתקבל באהבה על ידי הקהל, בזמנו אנשים לא ידעו איך להגיב - אנשים היו באים ועומדים בזמן שהדיג'יי מנגן והרקדנים בטירוף, הם חשבו שזה מופע ולא הצליח לתרגם את האירועים למסיבות עליהן חלמתי. ב-99' חברתי לרל נדל שבדיוק פתח את ה-TLV ופתחנו חברה ששיתפה פעולה עם הייניקן. יצרנו מותג בשם 'הייניקן סאנדאנס' שפעל במשך 6 שנים, שבמהלכן מכרנו דרכו חבילת מסיבות סוף שבוע שהתקיימו בדולפין-ריף ובחוות היען. לימים התחברתי עם ראובן לובלין מהאומן 17 שנולד כחיבור טבעי מעצם העובדה ששנינו ירושלמים".

בראיון שקיימתי איתו לפני שנה טען לובלין כי טייסטו בגד בו איתך.
"אני לא חושב באמת שהוא התכוון לזה", שולל סלימי, "במסגרת שיתוף הפעולה שלי עם ההולנדים עבדתי עם שלושה גופים גדולים, אחד מהם הוא ID&T המחובר לאירועי ענק כמו טומורלנד ובמסגרת שיתוף הפעולה איתם היה להם מותג אירועים בשם אינרסיטי אותו הבאתי לאילת, כשעל פי ההסכם מי שהיה צריך לנגן באירוע הזה הוא טייסטו ופרי קורסטן. אלו היו ימים שונים, שלא כמו היום, אמנים משמשים כפרילנסרים שיכולים לנגן בכל בר, מועדון והפקה. בעבר, דיג'ייז היו מזוהים עם מועדונים ספציפיים ולא מתארחים אצל אחרים, וכשנחתם האירוע ראובן אמר "הוא דיג'יי שלי, אין לי בעיה שינגן אצלך אבל החוזה צריך לעבור דרכי". החוזה שלי לא היה מולו אלא מול ID&T אבל לימים התחלנו לשתף פעולה ובמהלך הדרך עבדנו כסוג של שותפים במותג שנקרא טייסטו".

ואיך זה התגלגל?
"
כמה שנים לאחר מכן קרה מה שקרה, ראובן נכנס לכלא, טייסטו גדל והמשיך איתי. זו לא הייתה בגידה. ההתקשרות האחרונה בינינו הייתה ב-2011, אז קיימנו שני אירועים בניצוחו יומיים ברצף, אליהם הצלחנו למשוך אלפי אנשים. ב-2013 היה לי ויכוח גדול איתו סביב המוזיקה אותה הוא החל לנגן לאחר שהחליט לזנוח את הקלאב-טראנס. אמרתי לו שהוא ה'גודפאדר' של המוזיקה האלקטרונית ובאלבום שלו לא ייקרה כלום אם יכניס גם קצת את הסאונד ממנו הוא בא. מאז אנחנו לא בקשר למרות שעדיין אני מעריך אותו וחושב שהוא הכי גדול בכל הזמנים. אני זוכר אותו עוד כשחימם את צ'ופי באלנבי 58, מדהים לראות אמן עושה דרך והופך להיות הראשון שעושה איצטדיונים ואולימפיאדה".

אחרי 20 שנים בהן אתה רואה את דרכה של הסצנה האלקטרונית בישראל, מה אתה חושב עליה היום?
"שהיא התמסחרה לגמרי, ולא רק בישראל אלא בכל העולם. רואים את החיבור שלה עם זמרים, קו אותו שירטט דיוויד גטה, כשבמקביל, הטכנו יצא מהמרתפים והפך לתופעה בלתי ניתנת להסבר. בישראל בכלל הסיפור הזה יצא מפרופורציה".

מה אתה אומר על זה?
"אני יכול להגיד לך שמסיבת ה-EDM הגדולה ביותר שנערכה בישראל הייתה 11 אלף איש בהפקת טייסטו בניצנים. תראה מה קרה כאן בשנה האחרונה: סולומון משך 25 אלף איש, DGTL הצליח להביא בערך 23 אלף איש, דיי זירו הוציא 15 אלף איש למדבר. למרות הקסם שיש בבתוליות, ההתמסחרות של המוזיקה הזו הוא תהליך בסופו של דבר חיובי, לפיו יותר ויותר אנשים יוצאים ומבלים, נחשפים לז'אנרים שונים ומעזים לנסות".

ההתפוצצות של הטכנו פה לא פגעה בך כמפיק שמאמין ב-EDM?
"אני אגיד לך משהו שאני אומר לכל מי ששואל אותי את השאלה הזו: הייתי פה כשסשה ודיגוויד היו גדולים, כשטייסטו וארמין היו גדולים, כשאביצ'י ומרטין גריקס היו גדולים, ואני עדיין פה גם כשהז'אנר הטכנואידי הפך גדול. התפתחתי מוזיקלית במשך השנים, אבל ה-EDM בשבילי הוא חלוציות. כשהגעתי לעבוד תחת לייב-ניישן של בלוסטון כמנהל המחלקה האלקטרונית, חשבתי שהז'אנר לא ייעלם כאן ואני מודה שקצת טעיתי, לפחות בנוגע לקהל הבוגר, אבל זה לא הסוף". 

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by ᏦᏚᎻᎷᎡ (@kshmr) on

האירוע הקרוב של סלימי שונה מכל אירועי הז'אנר שהתקיימו עד היום בישראל. אין כוכב אחד עליו נבנה המופע. סלימי ושותפיו למלאכה הבינו שעדיף להביא סופרסטארים עם מוזיקה שונה אחד מזה של השני, ומנחיתים כאן את אוליבר הלדנס, קשמיר, דש ברלין, מייק וויליאמס. "כל אחד מהם מביא את הסאונד שלו לכדי פסטיבל, בו כל אחד יכול למצוא את הצלילים המועדפים עליו", טוען סלימי, "מדובר בחוויה מיוחדת מאוד".

איך אתה רואה את המוזיקה הזו בעתיד?
"ייווצר סאונד חדש. לא יהיה מנוס משילוב בין העולמות הטכנואידים לבין אלו של ה-EDM. אני חושב שאפשר למצוא רמיזה לגבי הסאונד שעתיד לבוא בקרב כמה אמנים ספציפיים, שמצליחים כבר עכשיו לפענח את הסאונד הבא. ARTBAT שניגנו באירוע שלנו במרץ. אני חושב שהם מהווים דוגמא מצוינת לשילוב בין הצלילים הטכנואידים למלודיה מלטפת, סאונד שיכול לעבוד אני מניח כמעט בכל אירוע בו תשמיע אותו, שומעים את זה היום ויראו את זה בעתיד".

ואיפה אתה נמצא בעתיד הזה?
"ממשיך לעשות את מה שאני אוהב. עשיר, הבנתי שכבר לא אהיה מהביזנס הזה, ופשוט החלטתי ללכת אחרי האהבה המוזיקלית שלי. היום אני נמצא בבית החם של לייב-ניישן כשהעבודה עם טריפינג מצליחה למלא אותי גם כן. ויותר מכל לראות את הבן שלי, ריף, יוצר מוזיקה ומנגן מול קהל. זה משמח אותי. אני לומד דרכו על הקהל הצעיר ומתברר שהוא ההשקעה הטובה ביותר שלי, כי זו השקעה בשבילו. ואם כבר עתיד? בעוד שבועיים נקיים את פסטיבל ה-EDM בו נוכל לחגוג את מה שהיה ומה שיבוא. זה אירוע שכל מי שאוהב אלקטרונית בפרט ומוזיקה בכלל ייהנה. אני בטוח שיהיה שמח".