ארוחת ערב שישי במסעדה "מיסטר פורטר" של המסעדן הישראלי, יוסי אליהו, נבחרה ברוב קולות לבילוי המוצלח ביותר בקרב החברים איתם נסעתי לאמסטרדם לפני כשבועיים. בקומה השישית של מלון הפאר "W" ששימש כבניין הדואר המיתולוגי של העיר, הצלחנו לאכול ולהתמסטל לאורך 4 שעות וחצי. ניתבנו את דרכנו בין צלחות סטייקים בחלל המסעדה הנוצצת, לבין מסיבת קוקטייל שהתרחשה בצד השני של קומת המרפסת, ממנה ניתן לראות את ארמון המלך - כשאמסטרדם כולה פרוסה לרגליך.
לאורך כל השבוע בו ניסיתי לחזור למציאות ולהתאפס מאווירת הטיול, נשטפתי במבול סמסים בנוגע לבשורה החדשה שנחתה בעיר בזמן שנעדרתי: "מונדו 2000" - רוף טופ חדש שנפתח בשוק לוינסקי. "שמעתי על זה", "מדהים שם" ו-"יא מניאק תיקח אותי איתך" היו רק חלק קטן מהתגובות בהן נתקלתי כשציינתי היכן אני מתכוון להעביר את ערב יום חמישי הקרוב, ברדיפה אחר תחושת האופוריה אותה הרגשתי על המרפסת ההולנדית. מה אני אגיד לכם? חו"ל זה פה. יש רמה.
בשוק לוינסקי מזמן לא תמצאו בסטות דגים לצד חנויות תבלינים. האזור הדרומי של העיר ממשיך למשוך אליו משקיעים צעירים שרואים את מרכז העיר כצפון הישן, ואת הצפון הישן כהרצליה. ב"מונדו 2000" מבינים שהשקעות עושים בדרום העיר, רגע לפני שהמחירים מטפסים ואנחנו חורגים לבת ים. לפתוח מסעדה, בר, מועדון או כל מרכז בילוי אחר בעידן המס של כחלון, נראה בימים אלו כמעשה התאבדות. אבל אם להתאבד? כנראה שבלוינסקי.
האווירה הצבעונית של הצהריים מתחלפת בשעות הלילה לאווירה מסתורית, כשכל נורת פחם מצליחה למשוך אנשים כיתושים, לבדיקה שתעלה במה מדובר. לאחר שנכנסנו בטעות לשתי חצרות בניינים נטושות, התעופפנו בעקבות האור עד למרגלות הכניסה הנכונה, ועלינו לקומה השישית.
המבנה המודולרי של המקום מצליח להעניק לכל החוגגים כמעט 360 מעלות של נוף: שתי מרפסות (מקורות לחורף, כמובן) שצופות לחלקים שונים של העיר, ולאונג' בר מרכזי ממנו אפשר לשאוף להשיג לפחות מספר טלפון אחד. אנחנו מבושלים בקלחת בה כלל החתיכים והכוסיות של העיר הגיעו לציין ימי הולדת, להרשים בדייט נוצץ על הבר או להיאסף מול הדיג'יי ולהרים ידיים בשעות הקטנות.
הסאונד נעים, דיג'יי דני ואק מובילה פלירטים שובבים בין 50 סנט עם "P.I.M.P" לבין רצועות טכנואידית שמצליחים לבסס את המורל: מוזיקת מרתפים על גג העולם מובילה אווירה מחשמלת. הניגוד בין הקו המוזיקלי לבמה שהוא מקבל הוא לא הדבר היחיד שנועד להרעיד לנו את החושים ב"מונדו". ככל שהערב מתקדם אנחנו מתחילים להבין מה הולך כאן - המקום לא מתכוון לתת לנו רגע אחד של מנוחה. בין מנת סביצ'ה פרואני לבין מנת עטייף ערבי, לקחנו קוקטייל שהוגש בכוס קלקר של קוקה קולה, ועצרנו להשתין מול הנוף, מה שגרם לנו להרגיש בסרט דוקו - "משתין על העולם".
מלבד בלבול מיותר בהזמנה בה במקום "קופסת ירקות" קיבלנו סמבוסק אסאדו (שהתברר כטעות מבורכת וטעימה במיוחד), נראה שב"מונדו" מצליחים להתגבר על פרק הזמן הקצר בו הם פתוחים, ולשמור על דיוק מוצר כאילו והיו פה תמיד. המוזיקה, העיצוב, הווייב ואפילו הפליקים הקטנים בעלי הנענע בכוס הקוקטייל, הצביעו על משהו שעובד, עם נכונות להמשיך כך לאורך כל הדרך. אני בכל מקרה כבר הספקתי לשכוח את המקבילה ההולנדית.
רגע לפני שהחורף הישראלי מעקם לנו את המטריה ויכה בנו באכזריות לאורך 3 ימים של גשם אימתני ובעקבותיהם נחזור לבלות במחילות, נסו לתפוס כמה רגעים אחרונים של בילוי באוויר הפתוח או סתם להרעיד את החושים שייכנסו לקיפאון בתקופה הקרובה.
מחירים:
קובנה - 29 ש"ח / מלבי סיגליות - 29 ש"ח / כוס יין לבן - 39 ש"ח / קוקטיילים החל מ-44 ש"ח