הסרט אליס בארץ הפלאות, נפתח בקריאתה של אליס הקטנה לאביה לאחר שחלמה שוב חלום רע ובו חתול מחייך וזחל כחול. לאחר ששואלת אליס את אביה האם הוא חושב שירדה מהפסים, הוא עונה לה שהיא מטורפת, קוקו. אבל מגלה לה סוד: כל האנשים הטובים הם מטורפים. אם נשפוט לפי המתמטיקה הזאת, אין ספק שלאריאל לייזגולד ואבירן אבידן יש לב מזהב.
צמד היזמים שפתחו את מתחם הפנטסטיק, בהשראת אחד מסיפורי הילדים הפופולאריים בכל הזמנים, החליטו לאחר כמה וכמה מיזמים ועסקים אפופים בהמון אלכוהול משובח לקחת את עצמם לקצה. בדיוק כמו שאליס נפלה אל בור פסיכדלי ונחתה בשלום, גם אנחנו צללנו אל טריפ חווייתי וחזרנו בכדי לספר.
בכניסה למלון Port and Blue מחכה לנו בלבוי מעונב ומפנה אותנו אל הבולרום של המתחם שמתחבא מאחורי וילון מסתורי. מאחוריו, נחשף הפלא: חלל עץ חמים מלא בכורסאות שנראה כי נגנבו ממסיבת תה, קירות שחורים ועליהם תמונות ממוסגרות של הארנב הלבן, מנורות וינטג' בתאורה עמומה, מלצרים בכובעי סנטה קלאוס ואוזניי שפנים – כולם עוטפים את יושבי החדר שלא מצליחים להישאר אדישים לעוצמתיות הפסיכדלית ששוררת במקום.
רצינו לצאת לסיגריה בכדי להירגע. לא הצלחנו. תחת הפנייה לכיוון חדר צדדי ונסתר, אנחנו מגלים את ה"מחששה" – לא מדובר בעוד פאטיו נישתי, חדר העישון הוא צינוק בעל שתי מיטות סורגים ובו מערכת צילום אבטחה במעגל סגור. ומי צופה בנו? אנחנו בעצמנו. הטלוויזיה שמשדרת בלייב את המתרחש תלויה בתקרת החדר. מלבד גימיק שמצליח לעורר בנו צחוק וחרדה, אנחנו מזהים אמירה ברורה: האחראיים הבלעדיים על מעשינו הם אנחנו בעצמנו. הפנטסטיק מציע לנו לצלול אל תוך נבחי נפשנו ובכך לנסות ולהתמודד עם הפחדים הכי גדולים שלנו – חושך, קלסטרופוביה, הזיות בלתי נשלטות וחרקים. מי שמחפש את הפורקן תחת אווירה רגועה וסולידית נמצא במקום הלא נכון, מי שרוצה לעבור לונה פארק רגשי מוזמן להתיישב על הבר. אז התיישבנו.
לסיבוב ראשון הזמנו מנת פיש אנד צ'יפס מעולה שהצליחה לשמש כבסיס שומני איתן עבור כל האלכוהול אותו נספוג במהלך הערב. בסיומו, הזמנו שני קוקטיילים: The Fabulous Mr. Fantastic Bonkers Cup שמתחרה על תואר הקוקטייל בעל השם הארוך בעולם ו- Day Of Ants. הקוקטייל הראשון, שהגיע בתוך כוס חרסינה ורודה בצורת כובע מגבעת, כלל ג'ין, מלפפון, תרכובת ליקרים, לימון, אננס, תמצית אורן, ריבת פטל ובירת שרי, היה הקוקטייל הסולידי של הערב (באופן יחסי, כמובן).
מדובר באחד ממשקאות הג'ין הטובים שתמצאו בעיר. למרות כל סלט המרכיבים הפורה, מדובר בקוקטייל שמצליח להדגיש את טעמו הירוק של המלפפון שמעולם לא הרגיש עוצמתי יותר בקלחת הג'ין היבשה. הקוקטייל השני היה אמנם טעים פחות אך מרגש הרבה יותר: ג'ין מתובל בנמלים שחורות, סודה אלוורה אדומה, לימון, אפרול מתובל בטונקה ותערובת פירות עונתיים. בקוקטייל לא היו פירות אך הוא זכה ברולדה של גזר בצבעים שונים, בין זיזי הקרח צץ לו ענף של שמיר (שלמרות טעמו העז ולא הופיע בתפריט, לא גרע מן השלוק) ועגבניית שרי צהובה וחצויה הייתה לאי עליו נחה אחת הסיבות העיקריות להגעתנו – נמלים מיובשות. רצינו לפרוץ את גבולות ההיגיון והגענו למקום הנכון.
ישבנו שם אני ודור העורך. הרגשנו כמו ארמדיל וצפרדע שיצאו לצייד, מיישרים מבט אל הטרף וברגע הנכון צריכים לצאת להתקפה. לגמנו ופגענו בדיוק במטרה. הפער בין הדימוי הגועלי של החיה לבין טעמה החמצמץ שנח לו על נוזל מתקתק הוא גדול. מדובר בקוקטייל חינני שבסך הכל מציע תוספת חלבונים מוכרת בה פגשנו בפעם האחרונה בארגז החול של גן פנינה. באופן אישי, למרות שהעולם הגסטרונומי מדבר על חרקים כמקור חלופי להרגלי התזונה המוכרים לנו, אנחנו עדיין מוצאים לנכון להדביר את הנגע. כשמשהו ישתנה, נעדכן. טעמו של הקוקטייל בכל מקרה היה נחמד, בוודאי פחות מסעיר מן הנמלים על העגבנייה ששימשו כדובדבן שבקצפת.
רצינו להתרענן ולשטוף פנים. התקדמנו לכיוון השירותים, התבלבלנו ונכנסנו לחדר מראות שהוביל למסעדה, צחקנו וחזרנו על עקבותינו. פנינו שמאלה 4 פעמים, פתחנו את הדלת, צרחנו בבהלה וסגרנו אותה בטריקה. לאט לאט פתחנו אותה שוב תוך שאנו מציצים בחשש פנימה. בפנים, מצאנו שתי בחורות עסוקות בסשן צילומים למען גניבת הדעת היומית של האינסטגרם. לרקע האריחים הורודים, כדור הדיסקו ו- Careless Whisper של ג'ורג' מייקל שמתנגן בריפיט, האחת מצלמת והשנייה מבצעת את כלל הפוזות הנדרשות. היא לא לבד. טלפון חוגה, ורוד גם הוא, משמש כפרטנר המושלם לדרך בה תשיג את מרב הלייקים. היא מרימה את השפורפרת ועונה "הלו?". בניחוש מושכל על הקו עומד אלוהים. רק הוא יכול לעזור לה. חייכנו לעברן כאילו הכל בסדר וחזרנו לבר בכדי להמשיך את הערב לרקע מוזיקת דיסקו מתוקה.
מנת סשימי אינטיאס שכללה שקדים קלויים ובצל מוחמץ הונחה על גבי פולי סויה כהומאז' מרעננן למנת האדממה הלעוסה שסצנת חיי הלילה בחלקה עדיין מעיזה להציע ללקוחותיה. בעקבותיה, הזמנו עוד ארבעה קוקטיילים שונים: הראשון הוגש בתוך כף היד של "הענק הירוק" ובעקבותיו ניגשו אלינו זוג שרצה להצטלם עם המונומנט, השני הוגש בתוך שמלה ורודה וגרם לנו לאמץ את הגבריות של 2020 – שניהם היו טעימים להפליא.
השלישי הוא כבר נושא לשיחה עמוקה. אלכוהול גורם לנו לדבר שטויות. אז שאלתי אם יש פה משהו יותר קיצוני מנמלים. הביאו לי את ה-Tio Fester. אם גדלתם בסין או שאתם דפוקים לחלוטין, זה המשקה שלכם. קוקטייל על בסיס מסקל, לימון, אגבה, סרירצ'ה, ליקר צ'ילי, אננס, חלב קוקוס ושערות סבתא. מצליח לבסס את עצמו כמשקה גברי בעל טעמים עמוקים, חריפים ומשביעים. אה, ויש תולעים מלמעלה. כן כן, קטנות, מיובשות. פחדתי. צחקתי. הרגשתי בגמר של הישרדות. רציתי שיצעקו לי "צאו לדרך" ואתחיל ללעוס אותן בדרך למיליון. ניצחתי, היה פריך ומבחיל.
את הטלטלה הרגשית הזאת חתמתי עם קוקטייל ה-Black Blazer שהוגש בכוס בצורת ינשוף ולצידו גלידת וניל מתובלת. הוא כלל רום עם אננס מושרה, דבש, שארטרז ופרח מחשמל (הבנתם נכון) שנועד לגרום לריור יתר ובכך ליצור בלבול בחלל הפה. לא רק שמדובר בקוקטייל המנצח של הערב, אלא מדובר במופע שלם בו איזי הברמן ליהטט עם שני השייקרים שאחז בידיו, ובמקצועיות רבה החל לצנן באמצעות מזיגה מן הגובה את פעולת ה"פלמבה" בעקבותיה החל לבעור הנוזל לכדי קוקטייל צח, חריף ומושלם.
אם אתם אוכלי כשרות או נשים בהריון, צורחים את חייכם בלונה פארק או בעלי נטייה לשכוח איפה זרקתם את הרכב בחניון, המקום הזה לא בשבילכם. אם החלטתם ששום מגבלה כזו או אחרת לא תצליח למנוע מכם את אתם יכולים לטרוף את העולם על כל חלקיו - תתקשרו לפנטסטיק להזמין מקום. תעשו את הטסט שלכם שם, בבולרום.
בדיעבד, מוטב לעשות בדיקה רפואית לפני. מדובר במקום קיצוני, מטלטל, טעים ומבלבל. למרות שכולם יושבים שם בזוגות או בקבוצות, מובן לכל כי החווייה היא פרסונאלית לחלוטין. מדובר במסע חווייתי בינך לבין עצמך. לפני שהגעתי אמרו לי כמה אנשים שונים שבפנטסטיק הקיצ' גדול מהתכל'ס. לדעתי הם פשוט לא הבינו לאן הגיעו. הם לא הגיעו לבר. הם הגיעו לרכבת הרים, שכחו לחגור את חגורות הבטיחות ועפו לקיבינימט. אנחנו נחתנו בשלום. מפוכחים יותר, חדים יותר, ברורים יותר. כמו אליס. שמחנו.