שם: לילי רוז
לוקיישן: תל אביב
משנת : 2005
ברמניות מיתולוגיות: אביטל סבג, אלכס (ליטל) מייזל
סגור מאז הגל השני פתחנו במאי, סגרנו שוב בספטמבר, פתחנו שוב עכשיו ל-TA בשעות מצומצמות לבקשת קהל הקבועים ולמען השפיות של השכונה.
מה אתה אוהב בחיי הלילה?
את המוזיקה
מה החוויה שנתנה לך השראה לקונספט של המקום?
אנחנו בר של הצפון הישן. הכייף שלנו זה לשמוע מוזיקה טובה, לשתות שתיה לא מורכבת מדי ולקבוע עם הדייט או עם החבר שמרגיש גם כן הכי נוח בלילי. בעבר הלילי היה סוער הרבה יותר. עם השנים הלילי שינה מטרתו והחל לשרת את השכונה. אני חושב שהתהליך קרה יחד עם ההתבגרות שלנו, ושל צוות העובדים.
"עם השנים הלילי שינה מטרתו והחל לשרת את השכונה"
לבר שכונתי יש תפקיד חשוב במארג החברתי של תל אביב, וכך גם בשכונה שלנו, לא פחות מהירקן או הטמבוריה. בקורונה הבנתי את זה הכי טוב – כשפגשתי ברחוב את החברים מהלילי בקפה של הבוקר ובדרך לגן של הילדים.
מה הערב הכי טוב שזכור לך בימי טרום הקורונה?
הופעה של חמי רודנר ביום הולדת 13 של הלילי רוז, לפני שנתיים. על המדרכה, עם גיטרה וקהל בחצי עיגול מסביב. היו עוד ערבים בלתי נשכחים אבל אני זוכר את ההופעה הזו במיוחד.
מה אתם עושים בינתיים?
נתן: נהנים עם בנות הזוג, בכל זאת כמעט כל לילה אנחנו לא בבית בימי שגרה. לוקח ומחזיר מהגן את דניאל, עובד בדיי ג'וב שלי בחברת דיגיטל מהבית או מהמשרד, מנסה לנהל את הזום לאלון, הבכור שלי, ביקור יומי בגינות עם נינה הקטנה, החלפת חיתולים, שטיפת כלים. קצת דיגיטל לפייס ולאתר של הלילי, אני גם מבשל לפעמים. אני לצערי גם אחראי מענקים.
עמיחי: עם אדר, אביב ודני הילדים שלו, מנצל את הזמן להוציא תעודת הוראה ומנהל את כל ענייני החשבונות השוטפים. הבר אמנם סגור, אבל לעסק עדיין יש את הצרכים שלו.
"עצוב לי לחשוב על עיר בלי מועדונים"
איך אתה חושב שחיי הלילה ישתנו בעקבות הקורונה?
מי שיבחרו להמשיך במסעדנות וחיי הלילה יהיו חייבים רצון גדול לעבוד קשה, רק כך נצליח לשרוד את התקופה הזו. ייקח זמן רב עד ששוב יהיה מגוון עשיר של תרבות לילה בעיר. אני מאמין שמגמת הישיבה בחוץ רק תתחזק וחללים גדולים יהיו מיותרים, תל אביב ערוכה לכך. מצד שני עצוב לי לחשוב על עיר בלי מועדונים. אך גם הם יחזרו. אני מקווה שמהתחתית הזו שאנו חווים, דברים ישתפרו.
עוד משהו שחשוב לך להגיד?
אנחנו מתגעגעים לקהל שלנו ומחכים לפגוש אותו שוב. רק בריאות לכולם ולממשלה: תנו כבר לחזור לארח. הבעיה לא אצלנו.