לאט ובזהירות, נראה שאנחנו מתחילים לראות את הסוף של משבר הקורונה (אם לא יגיע גל שני, טפו טפו טפו). בימים אלה, כולנו מלקקים את הפצעים ועוסקים בעיקר באסטרטגיות היציאה השונות ובמשבר הכלכלי שהמגפה הביאה עימה.
במהלך המשבר, בעלי הברים בישראל גילו איפוק גדול. המצב שלהם, בניגוד למסעדות, למשל, שיכלו למכור אוכל במשלוחים או בטייק אווי, היה קשה יותר שכן כל מהותם הוא בילוי חברתי שדורש ישיבה במקום. במשך חודשיים וחצי הם חיכו בסבלנות לעדכון כלשהו, בפן הכלכלי (רוב רובם לא קיבלו את המענקים) או אסטרטגיית יציאה ייעודית (שכמובן לא קיימת), אך כמו שקורה כבר שנים בכל מה שקשור לחיי הלילה – הממשלה התעלמה בהפגנתיות מקיומם.
אלא שהיום, הושג סיכום בין משרד הבריאות לאיגוד המסעדות וכבר בשבוע הבא, יפתחו המסעדות, הברים, והמועדונים. אפשר להניח כי להחלטה של בעלי הברים בדיזינגוף לפתוח את שעריהם היום (יום ג') ב-19:00, בניגוד להנחיות, יש קשר לצעד הדי מפתיע של משרד הבריאות.
ההישג המיידי של ההתאגדות הזו, שנולדה מהתאגדות גדולה יותר של בעלי הברים והמועדונים הייתה חזרה לחיים ונראה שהוא הושג, אבל כשמסתכלים על הטווח הארוך, ההתאגדות הזו יכולה להוביל לשינוי משמעותי בהרבה ביחסים שבין המדינה לחיי הלילה.
משבר הקורונה כאמור, עצר את חיי הלילה מלאכת, אבל זה לא אומר שאי אפשר למצוא בו גם דברים טובים שקרו לתחום. הדבר הטוב ביותר שקרה במשבר הזה הוא שבעלי הברים, המועדונים, המפיקים ושאר האנשים שעושים את חיי הלילה בישראל לכל כך מוצלחים, שמו את האגו (והוא גדול) והתחרותיות (גם היא גדולה) בצד והתאחדו. כן, איגוד הברים והמועדונים בישראל היה כאן לפני ואף הביא כמה שינויים משמעותיים בחיי הלילה (כמו למשל ניסוח קוד אתי למועדונים וברים), אבל הצורך בהתאגדות שנוצרה בעקבות המשבר גרם לו להפוך למשמעותי יותר.
המטרות המיידות ברורות – קבלה עזרה כלכלית מהמדינה על החודשים שאבדו וחשוב לא פחות - הבהרה של ההנחיות המאוד לא ברורות שנקבעו - למה למשל, דיג'יי כן יכול לתקלט אך קיום הופעות לא? האם ההנחיות זהות לכל גדלי הברים והאירועים שיכולים להכיל יותר מ-100 איש? האם ההנחיות למסיבה במועדון כמו הבלוק או בדזרט זהות? מה לגבי הבאת דיג'ייז מחו"ל? למרות החדשות הבאמת משמחות על פתיחת הברים והמועדונים, מפיקי ובעלי הברים יצטרכו לקבל הנחיות ברורות יותר כדי להתחיל ולחזור לשגרה.
אבל אם שואלים אותי, להתאגדות הזו אסור לעצור כאן. זה נראה כרגע רחוק מאוד, אבל מי שמתעסק בחיי לילה כבר שנים, יודע שהבעיות של התחום כולו לא התחילו כאן. פעילות המשטרה נגד חיי הלילה, הדרישות האובר מחמירות כדי לקיים אירוע ושלל הבירוקרטיה ההרסנית גרמו ללא מעט אנשים לנטוש את התחום. ההתאגדות הזה תאפשר לברים ולמועדונים, אולי לראשונה, לעמוד ככוח משמעותי מול ממשלת ישראל והרשויות המקומיות ולדרוש שינויים בתחום שיאפשרו להם קצת יותר מרווח נשימה ויתנו לנו הבליינים, חוויה נעימה יותר.
ברמה הכללית יותר, ההתאגדות הזו, יחד עם החלפת הממשלה זו בדיוק ההזדמנות של אנשי חיי הלילה לדרוש ממשרד התרבות הספורט הכרה בתרבות חיי הלילה כחלק מהאחריות של המשרד, בדיוק כמו קולנוע, תיאטרון או מוזיקה. אם שואלים את מפיקי האירועים ובעלי הברים, השינוי לא יגיע מהחלפת שר התרבות והספורט אלא משינוי תפיסה כללי של הממשלה אבל מי יודע, אולי חילי טרופר שנכנס לתפקיד יפתיע אותנו וכן יביא לשינוי ההיסטורי.
באופן אישי, אני לא מת על הברים של דיזינגוף שכן הוייבים שלי אחרים לגמרי, אבל היום, במידה והם באמת יפתחו, אני אהיה שם, אזמין כוסית או שתיים של ג'ין&טוניק וכמה צ'ייסרים. אני אעשה את זה לא רק בגלל שהתגעגעתי לשחרור המוחי והנפשי שבילוי בבר מביא איתו ולא רק כדי לגלות סולידריות לעסקים קטנים שנמצאים במשבר, אלא בעיקר כדי להראות תמיכה במאבק הכל כך חשוב הזה. זה בדיוק הזמן שלנו, ציבור הבליינים שכל כך אוהב את התרבות הזו, להגיע ולהראות לאותם בעלי ברים שהם לא לבד במאבק הזה, שהוא גדול יותר מהמאבק על מתווה הפתיחה.
