"זה המונדיאל של המצבים הנייחים", כולם אמרו בחודש האחרון, אז שלושת השערים הראשונים בגמר המופלא הזה הובקעו ממצבים נייחים והעלו את המאזן ל-73 כאלה מתוך 169 שנכבשו בכל הטורניר, כמעט חצי.
"זה המונדיאל של ה-VAR", כולם קבעו בחודש האחרון, אז הרגע שהכריע את הגמר ואת הטורניר כולו הגיע לקראת סוף המחצית הראשונה, כשקרואטיה כבר חלמה על מהפך והמצלמות חשבו אחרת.
"זה המונדיאל של השערים העצמיים", כולם צחקו בחודש האחרון. הארי קיין יחזור הביתה עם תואר מלך השערים אחרי שישה כיבושים, רובם צולעים משהו. "שער עצמי", לעומתו, נתן קונצרט עם 12 כיבושים, שיא כל הזמנים, כולל הראשון בגמר.
"זה המונדיאל של טעויות השוערים", כולם עקצו אחרי מה שקרה ללוריס קאריוס בגמר הצ'מפיונס ולדויד דה חאה, ווילי קאבז'רו, פרננדו מוסלרה ואחרים. אז בא הוגו לוריס וסידר חצי מתח ב-25 הדקות האחרונות עם אחד השערים ההזויים בתולדות גמר המונדיאל.
"זה המונדיאל של הנבחרות הקבוצתיות, לא של הכוכבים הבודדים", כולם הכריזו בחודש האחרון, אחרי שמסי ורונאלדו וניימאר ושות' הלכו הביתה מוקדם. אז צרפת הציגה בגמר שלושה (וחצי) כובשים שונים וקשה לשים את האצבע על השחקן המצטיין שלה במונדיאל הזה.
"זה המונדיאל של קיליאן אמבפה", כולם חגגו אחרי ההצגה שלו מול מסי וארגנטינה. אז הילד בא, נתן גולאסו גם בגמר, סגר את הסיפור למעשה והפך לצעיר ביותר שכובש בגמר מאז פלה.
זה היה מונדיאל של הרבה דברים. דברים שלא ראינו עד היום וכאלה שראינו, אבל הפכו למשמעותיים מאי פעם. וכל הדברים האלה התקבצו להם בצורה מושלמת ל-90 דקות של אחד הגמרים הגדולים ביותר שראינו, בסיומו של אחד המונדיאלים הגדולים ביותר שראינו. יום ראשון, ה-15 ביולי 2018, ייזכר כאחד משיאי הענף.
⭐️⭐️ #FiersdetreBleus pic.twitter.com/llGiVya0gL
— French Team (@FrenchTeam) July 15, 2018
קרואטיה הגיעה לגמר על אדי הדלק האחרונים שלה. הספרינטים של לוקה מודריץ' ואיבן ראקיטיץ' ושאר החבר'ה בהארכה מול אנגליה עזרו לנבחרת באדום-לבן לרשום את הישג השיא בתולדותיה, אבל גם שאבו ממנה את שאריות האנרגיה.
בדקות הפתיחה, הקרואטים ניסו לנצל את חצי נקודת התורפה היחידה בנבחרת צרפת (חוץ מאוליבייה ז'ירו, שסגר למעלה משמונה שעות של כדורגל בטורניר הזה בלי אף בעיטה למסגרת! שלא לדבר על שער) - האגפים.
לכל אורך הטורניר, הנבחרת של דאליץ' הפגינה גמישות טקטית נהדרת, בעיקר בזכות שני כוכבי העל שלה, מודריץ' וראקיטיץ' והפעם, למרות ששמרה על המערך מחצי הגמר, היא נראתה אחרת לגמרי לעומת חצי השעה הראשונה מול האנגלים.
קרואטיה תקפה משני הצדדים את המגנים של צרפת והגיעה לכמה חצאי מצבים מוקדמים, אבל לא הצליחה להשיג את השער המוקדם ובסופו של דבר, מכדור חופשי סתמי, נקלעה לפיגור. זו הייתה הפעם הרביעית ברציפות, כל הנוקאאוט, בה הקרואטים סופגים ראשונים.
אלא שלרדוף אחרי דנמרק (שתי דקות וחצי), רוסיה או אנגליה זה לא כמו לרדוף אחרי צרפת ועד שקרואטיה הצליחה להשוות, היא סיימה גם את השאריות האחרונות של האנרגיות שהיו לה כתוצאה מהאנדרלין שזורם בגמר.
Two of the #WorldCup standout performers, recognised rightly with the Best Young Player and Golden Ball award.
— FourFourTweet (@FourFourTweet) July 15, 2018
Richly deserved. pic.twitter.com/vN29CvjspD
משלב זה והלאה, נבחרת צרפת הזכירה את גולדן סטייט ווריירס. זה לא תמיד מבריק, אבל כשזה כן, זה בלתי ניתן לעצירה. כל טעות קטנה עולה בעונש מיידי ובשלב מסוים, אצל הווריירס זה היה העונה הרבע השלישי ואצל צרפת, מול ארגנטינה וקרואטיה (שתי ההצגות שלה במונדיאל הזה) זו חצי השעה הראשונה של המחצית השנייה, לוחצים על הדוושה והורגים את היריבה סופית עם שערים מהירים.
וכך, פרישיץ', שכמעט הפך למלך המאני טיים של קרואטיה עם שערי השוויון בחצי הגמר ובגמר, נכנע למלך המאני טיים האמיתי של הטורניר הזה, ה-VAR. נגיעת היד שלו הייתה רגע של חוסר תשומת לב, רגע של עייפות של נבחרת ששיחקה 90 דקות יותר מאשר היריבה שלה בנוקאאוט הזה, וגם זכתה ליום מנוחה אחד פחות.
בשלב מסוים, כל התקפה צרפתית הפכה לחצי גול והקרואטים פשוט נפלו מהרגליים. מודריץ' האומלל, השחקן המצטיין של הטורניר בצורה ראויה (בניגוד למסי לפני ארבע שנים), לא הופיע לגמר ולא הצליח להניע את הנבחרת שלו במרכז המגרש. פוגבה וקאנטה ואחריו אנזונזי שהחליף אותו, פשוט החזיקו בלי מאבק את מרכז המגרש והכריעו שם את המשחק. השער של פוגבה, שנותר לבדו לגמרי לשני ניסיונות רצופים וכבש בשני מביניהם, הבהיר לאן הרוח נושבת ואילולא הטעות של לוריס, אולי זה גם היה נגמר עם תוצאה היסטורית.
CHAMPIONS DU MONNNNNNNNNNNDE ⭐⭐#FiersdetreBleus pic.twitter.com/ouMN5PkMJl
— Equipe de France (@equipedefrance) July 15, 2018
האמת, מזל שזה לא נגמר עם תוצאה היסטורית. צרפת אלופה בצדק, קרואטיה תזכור את הטורניר הזה לעד בצדק וגם בלגיה ואנגליה, שהגיעו כמעט עד לקו הסיום, יכולות לצאת מרוצות מההופעות והתוצאות שלהן.
הטריקולור, שחזרו להניף תואר אחרי 18 שנה (מאז יורו 2000), הפכו סופית לנבחרת הטובה ביותר בענף כרגע, היורשים של גרמניה. עם הנבחרת הצעירה והמבטיחה הזו, של אמבפה ופוגבה וגריזמן ושות', הם יגיעו כפייבוריטים ברורים ליורו המוזר שייערך עוד שנתיים ברחבי אירופה. הם גם יצטרכו מעכשיו להתחיל להתחשב ב"קללת הזוכה" ולחשוב איך הם לא עולים למשחק הפתיחה שלהם בקטאר 2022 עם יותר מדי שחקנים ששיאם מאחוריהם (לוריס וז'ירו למשל, יהיו אז 36, קאנטה כמעט בן 32).
אבל בינתיים, מה אכפת להם. עם טורניר כמעט מושלם, של שישה ניצחונות ותיקו במשחק לפרוטוקול, של 14 שערים בהובלת שני כוכבי על כמו אמבפה וגריזמן ועוד כמה יהלומים בכל פינה על המגרש, הם על גג האייפל כרגע. ולכו תורידו אותם משם.
