ארבעה שבועות של שיכרון חושים קרובים לקיצם. המונדיאל ברוסיה סיפק כדורגל מצוין, למרות החששות, והביא לעולם חידושים, מגמות ושבירת מיתוסים. הנה הסיכום הקצר שלנו:
1. קסם המארחת. לעולם אל תמעיטו בערכה של המארחת. ההיסטוריה מדברת על כך שרק דרום אפריקה ב-2010 לא העפילה לשלב השני בזמן שאירחה את המונדיאל. רוסיה, שדורגה במקום ה-70 ערב הפתיחה, הייתה מועמדת לעשות בושות. אבל בזכות אנרגיות מטורפות מהקהל, לכידות קבוצתית, לא מעט מזל (בפנדלים) וכושר סיבולת, הנבחרת של סטניסלב צ'רצ'סוב לעגה לכל המבקרים והייתה מרחק דו קרב פנדלים מעליה לחצי גמר ראשון מאז 1966.
2. קחו את האלופה בעירבון מוגבל. זו כבר הפכה למגמה עולמית: גרמניה היא אלופת העולם הרביעית בחמשת הטורנירים האחרונים שנופלת כבר בשלב הבתים. שילוב של שחקנים שנמצאו בכושר רע, עייפות ושחיקה של החומר, נאמנות עיוורת לכוכבי 2014 וחוסר חדות משווע מול השער גזלו מהחבורה של יוגי לב את התואר כבר בשלב הבתים. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שגרמניה עפה בשלב זה, למרות שערב הטורניר סומנה כאחת משתי הפייבוריטיות הגדולות לזכייה.
4. לא לפחד משינויים בשיפוט. פיפ"א נחשבת לארגון שמרני בכל הנושא של רפורמות בתחום המשרוקית, ואין ספק שהכנסת ה-VAR לשימוש במונדיאל הנוכחי עשתה שירות טוב למשחק. ההחלטות היו אחידות לרוב, כמות הטעויות צומצמה כמעט לאפס, ואף נבחרת מעתה ואילך לא תוכל לומר שעפה בגלל קיפוח. ה-VAR היא המהפכה הגדולה ביותר שנעשתה בכדורגל העולמי בשנים האחרונות והיא מבורכת. המונדיאל הנוכחי היה כרגע ההוגן ביותר בכל הזמנים.
5. החזקת כדור לא מבטיחה שום דבר. שימו לב מי שלוש הנבחרות שהחזיקו בכדור יותר מ-60% מהזמן במונדיאל: ספרד (69%), גרמניה (65%), ארגנטינה (61%). הראשונה והשלישית הודחו בשמינית הגמר, השניה לא עברה את הסיבוב הראשון. אם יש מסקנה ברורה מהמונדיאל הזה, היא שרוב הנבחרות (בלגיה מול ברזיל או צרפת מול בלגיה כמקרה מבחן) חיפשו פחות את הנעת הכדור והעדיפו כדורגל ישיר, של מעברים ומתפרצות. האם אפשר לומר שהסתיים שלטון הטיקי טאקה? ספרד 2010 וגרמניה 2014 כבר לא רלוונטיות לטורניר של ימינו.
7. הנבחרות הקטנות נשארות קטנות. חמש הנציגות מאפריקה כשלו במונדיאל הנוכחי כשאף אחת מהנבחרות הצליחו להעפיל לשמינית הגמר לראשונה מאז 1982. למעט יפן, כל יתר הנציגות מאסיה לא היוו פונקציה וכשלו גם הן אחרי שלושה מחזורים. פנמה וקוסטה ריקה לא היו יותר מקוריוז, כשהנבחרות הערביות הוסיפו אולי צבע ורעש לפני הטורניר, אבל נותרו הרחק מאחור. תחסכו לנו את המשפטים כמו "צמצום פערים". המונדיאל הוא בעיקר אירופה, וקצת דרום אמריקה.
8. סדר הבועטים בפנדלים לא משנה. לפני המונדיאל עמדה הסטטיסטיקה על 57% אחוזי הצלחה לטובת הנבחרת הראשונה שבעטה בדו קרב מהנקודה הלבנה. בטורניר הזה התיישרו המספרים. רוסיה (מול ספרד), אנגליה (מול קולומביה) וקרואטיה (מול דנמרק ורוסיה), ניצחו בפנדלים אחרי שנאלצו אחרונים. הסטטיסטיקה עכשיו מדברת על שוויון (50-50) מוחלט בקטגוריה הזאת. נראה שבסופו של דבר משפיעה יותר היכולת של השוער ורמת הריכוז של הבועט ופחות הסדר של הבעיטות.
10. אל תספידו את הטורניר בתחילת דרכו. אחרי 22 משחקים עמד ממוצע השערים על בקושי שני שערים למשחק, עם לא פחות מ-10 משחקים שהסתיימו עם שער בודד. נקודת המפנה הייתה הניצחון של קרואטיה על ארגנטינה, שהחזיר את המונדיאל למסלול המהיר. קיבלנו שערים רבים, דרמות, מהפכים, שלל סיפורים וכדורגל איכותי. למרות כל הביקורות והתלונות על משחקי מוקדמות משמימים, כדורגל הנבחרות חי ובועט. רוסיה 2018 הייתה תענוג ותכף היא תחסר לנו מאוד.
