כשמילים אלו נכתבות, עיניהם, לבבותיהם ותקוותיהם של 44 מיליוני ארגנטינאים נשואות לרוסיה ולכיוונו של מספר 10 האגדי לאו מסי. גם בחלום הבלהות הגדול ביותר לא האמנתי שאחגוג שער של נבחרת ניגריה כאילו דייגו מראדונה זה עתה הכניע שוב את האנגלים על אדמת מקסיקו. כן, לכאן התדרדרנו, תלות מוחלטת בחבורה המקסימה מניגריה. פרט שולי: המפגש בין ארגנטינה לניגריה הינו הנפוץ ביותר בשלב הבתים בהיסטוריה של המונדיאלים. ההיסטוריה לטובת התכלת-לבן, אבל הפעם זה לא מבטיח כלום, ההפך אולי.
לפני כמה ימים שהייתי בדרך למגרש של ספרטק במוסקבה, יחד עם עוד אלפי ארגנטינאים, שרנו ורקדנו ברכבת התחתית. המחזה היה מרהיב, מצמרר. חבר שלי לחש לי באוזן, "תהנה, זה יהיה הרגע הכי שמח במונדיאל הזה, מכאן והלאה, רק דמעות". וכמה שהוא צדק. הרי כל הסיבות לכישלון של ארגנטינה היו ידועות מראש: הכנה לקויה, סגל לא מחובר, עודף שחקנים שעבר זמנם, קישור לא מאוזן, חלוצים שלא פוגעים מזמן (אחרים נשארו בבית), ושחקנים שנפצעו ומגיעים בכושר לקוי.
הסיפורים שיוצאים מחדר ההלבשה של ארגנטינה מזעזעים. עוד לפני המשחק המאמן סמפאולי תרגל במשך כל השבוע הרכב מסויים. לו סלסו היה בפנים, גם כריסטיאן פאבון, ועוד. שעות לפני המשחק התקבל הרכב הזוי, המאמן חזר לשיטת שלושת הבלמים, השיטה שאיתה כל כך הצליח בצ'ילה וסביליה (והשיטה בה הוא דוגל מאז ומתמיד), אבל השחקנים לא אהבו את זה. השחקנים גם אמרו לו בעבר שזו שיטה שלא רצויה ושעדיף לשחק כרגיל עם קו של ארבעה.
כל בר דעת שקורא את השורות האלה תוהה, ממתי מאמן נבחרת שואל את שחקניו באיזו שיטה לשחק? מי מנהל את הנבחרת? המאמן או השחקנים? שאלה טובה... לצערי ולצערם של מיליוני ארגנטינאים התשובה נעוצה באנרכיה המוחלטת ששוררת בהתאחדות לכדורגל הארגנטינאית, בבלגן שקדם למינוי של סמפאולי, בחוסר הגיבוי שקיבל המאמן מעסקני ההתאחדות וממלחמת גוג ומגוג ששוררת בין השחקנים לעיתונות הספורט בארגנטינה.
עכשיו תדמיינו את אותו הדבר שממונף עוד יותר לתקשורת ספורט ותקופת המונדיאל - עם טוייטר, שידורים בלייב בפייס, שידורים מכל פינה ברוסיה ובכל מדיה אפשרית. ואחרון חביב האוהד. לנבחרת ארגנטינה יש 44 מיליון מאמנים, פרשנים ומבקרי כדורגל שבולעים כל שטות שבוקעת מטרנזיסטורים ישנים, מהנייד, מהטלוויזיה ומהמחשב.
לכן, איש לא הופתע כאשר אחרי המשחק מול קרואטיה רבים רצו את ראשו של המאמן, רבים אחרים רצו את ראשו של מסי, של מסצ'ראנו. האצבע המאשימה הופנתה לכל וכל, אפילו המעסה של הקבוצה הואשם בהפסד. הכל התפוצץ מבפנים והמוגלה יצאה לכל עבר. השחקנים הואשמו אפילו בכך שפשוט דרשו מסמפאולי לא להופיע למשחק הבא. ארוז מזוודותיך וסע הביתה זעקו הכותרות...אך היכן האמת?
האם מסי ושות' מנהלים את הנבחרת? יתכן. האם כך תמיד היה בארגנטינה? בהחלט כן. האם מישהו התלונן כאשר מסי וחבריו מובילים את ארגנטינה לשלושה גמרים רצופים? ממש לא. האם הנבחרת מתנהלת בצורה שכונתית ולא מקצועית? בהחלט. ומזה תקופה ארוכה. זה מה שקורה כאשר גורמים עסקנים מדרג ב' משתלטים על ההתאחדות (נשמע מוכר?)
אז מה הלאה? ערב המשחק הכי חשוב בעידן מסי זה יכול להתפוצץ או להתפוצץ, לכאן או לכאן. ניצחון משכנע על ניגריה ומעבר לשמינית יכולים לשגר את הנבחרת הזו ואת השחקן הטוב בעולם למומנטום שאיש אינו יכול לשער (ולא רוצה להמר) היכן ייעצר. הפסד ומסי וחבריו ייקחו צעד הצידה ויפרשו מהנבחרת וארגנטינה תצא לגלות ארוכה של בנייה מחדש של הצערת והצלת הנבחרת הלאומית.
