כשאתה טוב, דברים טובים קורים לך, ואת זה יעיד כל יפני הערב (חמישי). למרות הפסד 1:0 לפולין, הסמוראים עלו בפעם השלישית בתולדותיהם לשמינית גמר המונדיאל וזאת בזכות זה שסיימה במקום השני אחרי שצברה פחות שני כרטיסים צהובים פחות מסנגל (היסטוריה לכשעצמה).
לפני הטורניר, רבים לא האמינו ביפן. השמות האנונימיים (במונחים אירופים) לצד היעדר כוכבים דומיננטיים גרמו לרוב הפרשנים לא להאמין בסמוראים. במבחן המציאות, היפנים הוכיחו שהם לוחמים, שהופכים את השלם לגדול מסך חלקיו. הנבחרת מאסיה שיחקה לאורך שלושת המשחקים במונדיאל ללא רגשי נחיתות והוכיחה שלשמות אין ממש משמעות, אלא בעיקר ללב ונשמה, ואת זה בהחלט יש לה.
נכון, אומנם הכחולים הפסידו לראשונה היום בטורניר, אבל זה כנראה ההפסד הכי מתוק שידעה אי פעם. אחרי שבמונדיאל 1990 אירלנד סיימה במקום השני לפני הולנד השלישית בזכות הטלת מטבע, יפן אחראית לתקדים נוסף שמראה שהגינות זה משתלם.
4 צהובים היו ליפן בשלושה משחקים, ותאהבו את זה יותר או פחות, זה היה שווה לה עלייה לשמינית הגמר. בסוף המשחק, ראינו מראה לא רגיל, בו יפן העבירה את הזמן במשך מספר דקות כדי שלא תספוג שער, שהיה גורם להדחתה. נכון, זה לא מראה ספורטיבי שאנחנו רוצים לראות, אבל במונדיאל המטרה מקדשת את האמצעים.
את המשחק הזה ביפן בוודאי יעדיפו לשכוח. הסמוראים כמעט ולא הגיעו למצבים, נראו אנמיים וחסרי אנרגיה, כנראה בגלל הלחץ שפשוט הכריעה אותה. ביום שני בשמינית הגמר במוסקבה אנגליה או בלגיה יחכו לה, ושלב הבתים הוכיח שאסור להספיד אותה.
מן העבר השני, את הקמפיין של פולין סיכמנו כבר במחזור הקודם. הנבחרת עמוסת הכוכבים סומנה מראש כפייבוריטית לעלייה לשמינית הגמר, אבל בפועל איכזבה בענק. מהכוכב, רוברט לבנדובסקי, ששוב לא הופיע במאני טיים ועד שחקני המשנה דוגמת ארקדיוש מיליק ופיוטר ז'לינסקי.
כנראה שאף אחד מהשחקנים האדומים לא ירצה לזכור את הטורניר הזה, שעשוי עוד לסמן על סופו של דור. פולין לא הרשימה (בלשון המעטה) והודחה בצדק.
יחד עם זאת, נראה שהפולנים החזירו במעט מהכבוד שלהם אחרי שהציגו משחק שהזכיר במעט כמה כישרון טמון בהם, ואולי גם את גודל הפספוס של הטורניר הזה. מה שבטוח, בקמפיין המונדיאל הבא, אנחנו כבר נראה נבחרת אחרת לגמרי.
