בהתחלה זה היה סבבה. כל הקטע הזה שכולם רואים פתאום כדורגל ומדברים על המונדיאל בכל מקום. הרי בכל זאת, אנחנו - אוהבי הכדורגל שבדרך כלל זוכים למבטים מזלזלים ורגילים למשפטים כמו "מה, היית במשחק? אתה לא נורמלי?" - פתאום נהיינו במרכז הקונצנזוס. אבל במקום שניסחף לשיחות עמוקות על המערך של דייגו עם אנשים שבדרך כלל לא מדברים על כדורגל, כל מה שיש להם להגיד מסתכם לרוב בתיאור מה שכבר בלאו הכי ראינו.
אבל כמו החיבור בין הראל סקעת והאירוויזיון - יש דברים שהם מתבקשים עד כדי גחוך, והעצבים לא אחרו לבוא. כי ניחא אם כמו כל טרמפיסט שעולה לרכב שלך, אחרי שתי דקות של התלהבות ושאלות פיצוחים סטייל "מאיפה אתה ומה אתה עושה בחיים" היו נגמרים נושאי השיחה והייתה נשארת רק השותפות לדרך – שקטה ומעיקה, אבל שותפות - אבל בניגוד לטרמפיסט הממוצע שלפחות לא מתלונן על איך אתה נוהג (כי לא נעים) - הטרמפיסטים של המונדיאל מתלוננים בלי הפסקה. אז קבלו את ארבעת הטיפוסים שעלו איתנו לטרמפ ועיצבנו לנו את השבוע, ולקינוח טיפוס חיובי אחד. בקיצור, כמו ב"רייטינג" ופנאי פלוס. נו, אתם מכירים את הקונספט (הנהנת? אתה טרמפיסט).
טווח גילאים: 18-35
קווים לדמותו: אין לו מושג בכדורגל אבל הוא אוהד ברצלונה, ברור שהוא חיכה למונדיאל הזה כבר 4 שנים, הוא ישתה איתך בירה בכיף (אבל רק אחת) ויציע להזמין פיצה (אם כי לעולם לא יעשה את הצעד המתבקש וירים טלפון לפיצריה), הוא מאוד ישמח ללכת לראות את המשחק באיזה פאב עם כמה חבר'ה "משוגעים" והכי גרוע – אתה אף לא בטוח שהוא סטרייט.
יתרון: יישארו לך 5 בירות מהשישייה למרות שהמגניב אולי הביא אותה ואף שילם עליה בעצמו.
משפט אופייני: "ברור שאני רואה את המונדיאל! תגיד, איזה משחק יש עכשיו?"
משפט שמתישהו תגיד לו: יש לך לפחות טיפ לשליח?
טווח גילאים: 13-68
קווים לדמותו: הוא רואה מדי פעם כדורגל אבל אף פעם לא באיצטדיון (חוץ מאולי נסיעה עם אבא/אח/חבר מגניב לברצלונה), הוא קורא עיתוני ספורט ומאוד מושפע ממה שהוא שומע מהפרשנים - אפילו מאלו של ידיעות אחרונות - ולכן הוא בטוח שמה שאנחנו רואים עכשיו זה ההשפעה של מוריניו, יש לו בדיחות שבלוניות כמו הפרשנים להם הוא מקשיב, שמסתכמות ביציאות שחוקות על הוובוזלות והכי גרוע – הוא קופץ עליך כשיש גול לברזיל.
יתרון: במונדיאל הזה הוא סובל. וזה כיף גדול להסתכל על זה.
משפט אופייני: "מאכזב. מאוד מאכזב המונדיאל הזה. גם אין כדורגל וגם הוובוזולות האלה עשו לי כאב ראש"
משפט שמתישהו תגיד לו: "שקט? בבית קברות של חולון יש הרבה שקט" (מתוך הסרט הישראלי הטוב בכל הזמנים. לא מזהה? אמרנו לך כבר שאתה טרמפיסט)
טווח גילאים: 20-40
קווים לדמותו: הוא ממושקף, בדרך כלל דחוי חברתית שקרא איפשהו שכל אחד צריך להשתמש ביתרונות (חוזקות היה כתוב בטח) שלו אז הוא מנסה להשתמש בשכל כדי להשתלב. הוא טרחן, חסר חוש הומור וככל הנראה הוא רואה חשבון. או לומד ראיית חשבון. או מברר על לימודי ראיית חשבון. כדורגל הוא לא ממש אוהב, כי הוא לא מבין מה באמת ההגיון במשחק הזה, אבל מונדיאל זה מדורת השבט והוא מחפש שבט. במיוחד אם מגיע אליו איזו בחורה שאף אחד אחר לא רוצה מדי פעם.
יתרון: יש מי שמחשב לך בדיוק כמה טיפ צריך לתת לשליח של הפיצה.
משפט מפתח: "אין גולים. 23 שערים ב-14 משחקים זה ממוצע של 1.65 שערים למשחק לעומת ממוצע של 2.48 ביורו האחרון. במונדיאל הקודם אחרי 14 משחקים היינו על כבר 31 שזה ממוצע של 2.21, ובכל בכל שלב הבתים הובקעו 117 שזה ממוצע מדהים (?) של 2.4. בקצב הזה נסיים עם מחצית הכמות".
משפט שמתישהו תגיד לו: בחייאת רבאק?!
הבחורה
טווח גילאים: 25 - עד החתונה
יתרון: אתם יודעים, בחורה בבית זה תמיד מקנה תחושה נעימה כזאת והרגשה שאולי תזיין היום.
משפט מפתח: "מוריניו זה ליפי החדש. והוא גם נראה הרבה יותר טוב"
משפט שמתישהו תגיד לה: תגידי, אין לך חברות?
המפגר אבל אופטימי (או: הגענו למשהו חיובי)
בספר המופת "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" מחשב העל המכונה 'הרהור עמוק' (רק על השם מגיע לדאגלס אדאמס פרס נובל), נשאל מה הפתרון לשאלת החיים, היקום והכל. אחרי מחשבה, פאוזות דרמטיות ואנחות ייאוש מגיעה התשובה - 42. בימים האחרונים, אנשי רוח לא פחות מהורהרים מצאו תשובה חלופית – גולים. לאנשים האלה שמפמפמים לכם גולים, גולים ועוד קצת גולים קוראים טרמפיסטים.
אם אתם, כמוני, נהנים מהמונדיאל הזה – מהקצב של המשחקים, מהצילומים המדהימים, מהאפריקאים החביבים ומהטמטום של דני נוימן – ומצד שני מדלגים על אלי אילדיס, מקיאים מבוני גינזבורג ומשתהים מכך ששגיא כהן עדיין פרשן כנראה שאתם באמת אוהבים כדורגל ויודעים מה המהות האמיתית של המשחק. בקיצור, אתם מפגרים אבל אופטימים.
ונסיים במשפט נוסף מהמדריך לטרמפיסט: טעות נפוצה שאנשים עושים כשהם מנסים ליצור משהו חסין-תקלות לחלוטין היא לזלזל בתחכום של שוטים מוחלטים.