נבחרת פורטוגל וכריסטיאנו רונאלדו סיימו את דרכם בדרום אפריקה כבר בשלב שמינית הגמר והאכזבה גדולה ובצדק. מונדיאל 2010 היה אמור להיות נקודת מפנה עבור הפורטוגלים שהאמינו שהפעם אפשר ללכת עד הסוף.
ביורו 2004 שהתקיים בפורטוגל, המארחת הגיעה עד לגמר שם הפסידה לנבחרת יוון. במונדיאל 2006 הציגה פורטוגל את הופעתה הטובה ביותר במפעל זה 40 שנה, שהגיעה עד לחצי הגמר שם נכנעה 1:0 לסגנית האלופה צרפת.
בפורטוגל סימנו את יורו 2008 כמטרה לזכות בתואר סוף סוף, אבל לאחר שעלו מהמקום הראשון מהבית שלהם, נבחרת גרמניה חיכתה להם בשלב רבע גמר וגברה עליהם במשחק גדול 2:3.
גם במונדיאל הנוכחי האמינו וקיוו הפורטוגלים שאפשר לקחת צעד אחד קדימה. במיוחד כשנבחרות כמו צרפת, איטליה ואנגליה כבר הודחו מהמשחקים. את שלב הבתים רונאלדו וחבריו פתחו בצורה טובה מאוד כשהעפילו "מבית המוות" עם מאזן שערים של 0:7, לו הגיעו בעיקר בגלל הניצחון בתוצאה הזו על צפון קוריאה, והוכיחו, במיוחד במפגש מול ברזיל, שהם יכולים להתמודד גם מול הטובים ביותר.
אבל שוב, כמו בטורנירים קודמים, פורטוגל סבלה מחוסר מזל וקיבלה כבר בשמינית הגמר נבחרת חזקה בדמותה של אלופת אירופה ספרד ונכנעה לה. הסוף כבר ידוע, פורטוגל חזרה הביתה עצובה ובעיקר מאוכזבת מעצמה.
אין חלוצים וכן, נאני היה חסר
בעיית החלוצים בנבחרת פורטוגל היא לא מהיום ומאז ימיו של יוסביו הגדול שהוביל את הנבחרת לחצי גמר המנדיאל, הנבחרת סבלה מחיסרון של חלוץ מטרה. נכון, רונאלדו ודני הם שחקני התקפה לכל דבר, אבל ממש לא שחקני שפיץ ואחד כזה ברמה גבוהה אין כרגע לפורטוגל. הוגו אלמיידה וליידסון הם שחקנים בינוניים שלא מתאימים לרמות הגבוהות ביותר.
נונו גומש, שהיה בשנים האחרונות החלוץ של הנבחרת, היה יכול להוסיף מהניסיון שלו ולמרות שהוא בן 34, הוא לקח העונה אליפות עם בנפיקה ליסבון וקירוש היה צריך לזמנו לפחות לסגל.
לא הגיוני גם שהמאמן מנפה מהסגל חלוץ כמו אריזה מקוקולה מקייסרסיפור הטורקית, שכבש בעונה האחרונה 21 שערים ב-30 הופעות בכל המסגרות. כשיש לך התקפה מקרטעת, אתה לא יכול להרשות לעצמך לא להזמין שחקן התקפה שנמצא בכושר כזה.
בנוסף, אין שום ספק שאם לואיס נאני היה בסגל של הנבחרת, החלק ההתקפי של קירוש היה מבריק ואולי חד יותר. שחקנה של מנצ'סטר יונייטד היה בתקופה טובה מאוד עד לפציעה שלו שמנעה ממנו להחמיץ את הטורניר.
התבוסה שהנחילה פורטוגל לצפון קוריאה אולי אפילו גרמה נזק כלשהו. לא קל להבקיע שבעה שערים גם נגד קונוסים, אבל עם כל הכבוד, מדובר בנבחרת חלשה שהתפרקה מהר מדי. מלבד המשחק הזה, הפורטוגלים לא הבקיעו אף שער בשלושת המשחקים מול חוף השנהב, ברזיל וספרד וזה אומר הכל.
שוב הוא נעלם
כשאתה שחקן ברמה של כריסטיאנו רונאלדו, ברור שהציפיות ממך יהיו בשמיים והמצלמות יחפשו כל מהלך או תנועה שלך ואת זה רונאלדו יודע ודי אוהב, במיוחד כשזה מתחבר.
אבל כשלא הולך, זה נראה רע ולפעמים אפילו בלתי נסבל ובזמן האחרון זה קורה לא מעט. ברגע האמת אחד השחקנים הטובים בעולם פשוט לא מצליח לתפקד והתארים בורחים לו מבין הידיים.
בעונת 2008/09 רונאלדו הגיע עד לגמר ליגת האלופות עם קבוצתו לשעבר מנצ'סטר יונייטד ופגש את ברצלונה. הוא יצא מנוצח 0:2 כשהוא רואה את "האויב" שלו ליונל מסי כובש ולוקח לו את הגביע.
עונה לאחר מכן רונאלדו החליט שהוא רוצה לעבור לליגה הספרדית וחתם בריאל מדריד. במשחקי הליגה כריסטיאנו הוכיח את היכולת שלו וכבש 26 שערים. אבל שוב, ברגע האמת הוא לא היה שם ולקח את קבוצתו לאן שהוא צריך לקחת. העונה הזו נגמרה בשני הפסדים בסופר קלאסיקו מול ברצלונה, אובדן האליפות והדחה כבר בשלב שמינית הגמר מליגת האלופות.
ובחזרה להווה, גם במשחק מול ספרד בו הודחה נבחרת פורטוגל ממשחקי המונדיאל וחזרה הביתה, רונאלדו לא היה על המגרש. השחקן שאמור לעשות את השינוי, להכריע משחק במהלך אישי, לא הצליח לתפקד והיה נראה עצבני ומתוסכל.
אבל זה לא נגמר שם. לצד היכולת החלשה, לא ישכחו לרונאלדו את היריקה לעבר המצלמה בסיום והפניית האשמה לעבר מאמן קרלוס קירוש. את האופי של רונאלדו אף אחד לא יצליח לשנות, אבל הוא יהיה שמח אם העתיד וגם המזל ישתנו לטובתו.
