האמת, כולם ידעו, הרגישו ואולי קצת הדחיקו. עוד מלפני תחילת המונדיאל היה ברור שברזיל היא נבחרת די מוגבלת. נבחרת שהיא הכל חוץ מברזיל שכל העולם כל כך אוהב.
דונגה יוכל לרשום לעצמו פלוס בקורות החיים שהוא יתחיל לחלק בקרוב למועדונים בעולם. הוא מצליח להנחיל את ה"אני מאמין" שלו בצורה מוחלטת. הבעיה שהאמונה שלו הביאה להדחת הסלסאו.
דונגה הצליח: הוא החליט אחרי שמונה להפוך את ברזיל לנבחרת "דונגאית". נבחרת שממעטת לספוג, טקטית ומסודרת, כאשר כל הזמן הוא האמין שהכישרון בחלק הקדמי יכריע לו משחקים.
ברזיל שלו עלתה לכל משחק עם שלושה קשרים אחוריים ועם חלוץ בודד, כשפנטזיונרים כמו רונאלדיניו, דייגו ונילמאר נותרו מחוץ לסגל. ראש בקיר. עד שמשהו בתוכניות השתבש.
הטורניר הזה שיקר את הברזילאים כבר שלושה שבועות, אבל דווקא בזמן החשוב, השקר צף נגד הולנד באצטדיון הנפלא בפורט אליזבת'. מול צ'ילה הברזילאים בעטו שש פעמים למסגרת וכבשו שלישייה, נגד צפון קוריאה החלשה הם רשמו צמד באדיבות השוער וגם נגד חוף השנהב היו יותר מדי רגעים משעממים.
עם כל ניצחון יותר ויותר אוהדים החלו להאמין שהדרך של דונגה היא הדרך הנכונה. אז מה אם זו ברזיל? העיקר הוא הניצחון. ברחובות ריו כבר לא ציפו לסמבה, מספיק להם ריקודון קטן והם מאושרים. דונגה אמר ככה.
ואז הגיע שער השיוויון המקרי של פליפה מלו. הברזילאים איבדו את הצפון, לא הבינו איך הם מגיבים למצב החדש ובזמן שהם חושבים, ההולנדים כבשו את השני והביאו את הברזילאים למצב שהם לא רגילים. הסטירה המצלצלת היתה כצלצול השכמה לאוהדים שחיו בחלום של דונגה בשבועות האחרונים. הם הבינו שהם ברזיל, והמאמן שלהם ממש לא.
אוהדים יקרים, מישהו ראה את מאמן נבחרת ברזיל?
כל המבטים של 42 אלף הצופים הופנו לדונגה והמאמן לא ידע מה לעשות. הוא הסתובב כנמר בכלוב, התייעץ עם עוזריו, צעק על השופט ועשה הכל חוץ מלראות איך הוא מוציא את הנבחרת שלו מהמצב אליו היא נקלעה.
פיתרון מגוחך אחד היה החלפתו של מישל באסטוס בז'ילברטו מלו. אז מה אם היה למגן צהוב? פיתרון שני היה הכנסת חלוץ נוסף. הגיוני, אבל איך מוציאים את לואיס פביאנו ומכניסים את נילמאר?! דונגה שמע את הקהל מאחורי הספסל שלו שורק בוז. רגע, גם לזה הוא לא היה ממש מוכן.
התקווה לישועה לא הגיעה מהשחקנים כי גם הם לא הסתגלו לפיגור. קאקה הוכיח שהוא רחוק מלהיות בטופ העולמי עם טורניר גרוע, רוביניו הנפלא לא בשל עדיין להוביל את ברזיל ופתאום הקישור "ההורס" עם מלו, סילבה ודני אלבס, הוכיח את עצמו כהרסני. הרס עצמי. השחקנים חיפשו בזיכרונם מתי הם נקלעו לפיגור ומה צריך לעשות, אבל עד שהם סיימו, השופט שרק ושלח אותם הביתה. דונגה כנראה שכח את השיעור הזה.
יש המאשימים את פליפה מלו בהרחקה המיותרת שלו. האחריות צריכה להיות של מי שהציב אותו בקישור של הנבחרת שעדיין מכנה את עצמה נבחרת הסמבה.
"מי שלא נמצא הכי חסר"
"אין מי שיציל את דונגה עכשיו", אמרו העיתונאים הברזילאים ביציע העיתונות. המחמאות הלכו רק ללוסיו, שעוד ניסה להציל שער שלישי להולנדים בהגנה ואפילו לעלות לכבוש בהתקפה. "ז'ילברטו סילבה ואלבס לא מסוגלים להציל את ברזיל וכל העולם ראה מה שאנחנו מכירים כל כך", כשהכוונה לפיליפה מלו.
ואז שוב חוזרים על הפיזמון המוכר והקלישאה הידועה: תמיד מי שלא נמצא הוא הכי חסר. "אירוני שמי שהכי מתאים להציל את הסלסאו הוא רונאלדיניו, אבל הוא השאיר אותו בבית. תביא אותו ל-20 דקות בסיום והוא מציל לנו את המונדיאל", סיפר עיתונאי שלקח את ההדחה בצורה קשה ודפק בעוצמה בכיסאו בכל פעם שברזיל איבדה עוד כדור.
חיצי הביקורת של התקשורת הברזילאית יופנו לדונגה, שכנראה יפנה את מקומו ולא יזכה להוביל את הנבחרת למונדיאל שייערך בעוד ארבע שנים בחצר האחורית.
המאמן ירד במהרה מכר הדשא בפורט אליזבת' כשמבטו מושפל. הדרך שלו נכשלה ועכשיו צריכים למצוא דרך חדשה. ברזיל מסיימת מונדיאל שני ברציפות ברבע הגמר. הסלסאו זקוקים לא רק למאמן מוביל, אלא למישהו שיעזור במציאת ה"ברזילאיות" המסורתית. כי יותר מהכל, הסלסאו איבדו את הזהות שלהם.
