שריקת הסיום באצטדיון "סוקר סיטי" ביוהנסבורג שלחה אלפי ברזילאים לחגוג את העלייה לשמינית הגמר אבל ברזילאי אחד היא שלחה עצבני וכעוס מאוד לחדר ההלבשה של האצטדיון המרשים. יכול להיות שלמרות הניצחון היפה על חוף השנהב, הברזילאי הקשוח היה מעדיף לסיים את המשחק עם אלאנו כשיר ועם קאקה על המגרש.
דונגה נחשב כאחד הקשוחים בביזנס. כמאמן הוא מביא את הרוח הווינרית והלוחמנית שלו לכל מגרש. שלושה ימים לפניו ישב על אותו הספסל שחקן עבר לא פחות גדול ולא פחות ווינר. רק שההבדלים בין השניים הם כיום ולילה. הכוונה כמובן לדייגו מראדונה.
שניהם אולי חגגו ניצחונות דומים (1:3 ו-1:4), שניהם עלו לשמינית הגמר כבר אחרי שני משחקים ושניהם מביאים לנבחרות שלהם את האופי שלהם. אז איך הם כל כך דומים אבל כל כך שונים?
בראש של דונגה
"כל העולם יכול להגיד מה שהוא רוצה, ברזיל שלי היא לא נבחרת אפורה. זאת הנבחרת וכולם יכולים לקפוץ", חשב דונגה בשבועות שקדמו לגביע העולמי. "אותי באופן אישי, הבחור החייכן שיודע לרקוד לא מעניין, הנמוך מיובנטוס לא מספיק טוב והשמנמן שחתם עכשיו ברומא לא עושה לי את זה. יש למישהו בעיה? אני דונגה ואני עושה מה שאני רוצה".
כשמסתכלים מקרוב על דונגה, רואים את הקשיחות שלו מהרגע הראשון. כל הספסל שלו בטירוף אחרי כל שער של לואיס פאביאנו והוא חוגג עם לגימה מבקבוק המים שלו. עוזרי המאמנים באים לחבק אותו והוא מסרב בנימוס וחוזר לקצה הספסל. רק כשחוף השנהבים התחילו לכסח, הוא פשוט יצא מהכלים וישב לשופט על האוזן. אפילו את התחום הטכני הוא שכח כשהגיע זמנו של לוסיו לחטוף מנחת רגלם של הפילים המתוסכלים.
פאביאנו כובש את שער היתרון ודונגה כבר מחפש את הנייד בכיסים שלו כדי לסמס לעולם: "מי אפור? זה השחקן שאתם צחקתם ששמתי אותו חלוץ מרכזי". אחרי השער השני הוא כבר אמר: "די, אני לא מסמס. אתקשר לכולם ואשמע מה יש להם להגיד על החלוץ שלי". גם כשפאביאנו עצמו הודה שנגע ביד, דונגה בטח חשב לעצמו: "אם לשמנמן מארגנטינה מותר, אז גם לנו". השופט לא שרק? אני לא ראיתי. דרוגבה הסתיר לי".
אחרי השער של אלאנו והבישול של קאקה, כל ברזיל האמינה שהכישרון חזר לעצמו. גם דונגה חשב, רק שלא הובן לו מדוע הוא קיבל את הכרטיס האדום. "אלוהים אדירים, עד שהוא נזכר איך לשחק כדורגל, הוא מורחק. מה אני אעשה איתו? הרי אמרתי לו שהשארתי את כל הטאלנטים היצירתיים בבית כדי לתת לו את הבמה. רק שפיפ"א לא תשלח אותו הביתה. זה מה שחסר לי, לסמוך על רוביניו השכונתי", הרהר המאמן לעצמו. רק שמסכן קאקה מה הוא הולך לחטוף ממנו בחדר ההלבשה. השכנים כבר מכירים אותו.
ברזיל כקבוצה: גיבוש, פרגון שכל אחד יאהב
אחד הדברים שאפשר לזקוף לזכותו של המאמן הקשוח הוא שברזיל היא מהקבוצות המגובשות עד כה בגביע העולמי. בזמן שבצרפת הולכים מכות ומשביתים את האימונים, באנגליה לא סומכים על כל מי שיש לו כפפות ובאפריקה רק מאשימים אחד את השני, ברזיל היא חוליית מטכ"ל מגובשת שמוכנה לכל משימה.
לראות את הפרגון ההדדי בין השחקנים, לראות אפילו את הגב שהם נתנו אחד לשני בזמן שהמשחק יצא מכלל שליטה מעיד על סגל בריא. אז מה אם הוא לא יצירתי? קוראים להם ברזיל, הגול יבוא לבד. כבר באימונים שקדמו למונדיאל הורגש שדונגה בנה היררכיה ובמשחקים עד כה זה מתבטא.
עיתונאי מדרידאי שישב לצידי ביציע הכבוד אמר לי במחצית: "איכס, מגעילים", על הסלסאו. "ב-1982 הם ריגשו את העולם ואז התאהבתי בהם. הם מזכירים עכשיו כל נבחרת אירופאית בינונית". אחרי המחצית השנייה הוא כבר דיבר אחרת: "מרשים, אפילו במכות הם הגיעו ראשונים להגן אחד על השני". כנראה שבמבט ראשון ברזיל הנוכחית היא לא כמו פעם, אבל במבטים הבאים ממש אפשר להתאהב בה.
שאלת העתיד: ספירת הפצועים מהקרב מול חוף השנהב
דונגה לא ישן הלילה. הוא לא חגג, אלא היה בעיקר טרוד. מה מצב הרגל של אלאנו, האם מייקון החלים מהכיסוח של אבואה והאם פיפ"א תחליט לראות בקאקה כשעיר לעזאזל ותרחיק אותו לעוד משחק. "הרי אם ארגון כמו פיפ"א מרשה לעצמו לשלוח שופטים ליצנים, אני מפחד לחשוב מה יעשו איתנו", הרהר אחרי שהתהפך במיטתו מספר פעמים.
אם כולם יחלימו וקאקה לא יורחק ממשחק נוסף, ברזיל מצטרפת לרשימת המרשימות עם ארגנטינה והולנד. אם אחרי משחק אחד, דיברו על צמצום פערים, אחרי שני משחקים אפשר לראות פערים בין הנבחרות החזקות באמת לבין אלו שנשארה מהם רק ההיסטוריה. איטליה כאלה.
דונגה נרדם בסופו של הלילה לכמה שעות. הוא כבר לא כועס על דרוגבה וחבורתו. הנקמה הגיעה בלי לשים לב. הרי קאקה לא ישחק במשחק הבא נגד פורטוגל וחוף השנהב תחזיק אצבעות לברזיל נגד אותה פורטוגל כדי לשמור על הסיכוי התיאורטי לעלות שלב. "הנקמה המתוקה שלי", חשב והחל לחלום על שמינית הגמר. אף אחד לא מתעסק עם הבחור מדרום ברזיל.
