הנבחרת האפריקאית הכי אירופאית ברבע גמר הגביע העולמי. הנציגה היחידה של היבשת שהיתה מוכנה למונדיאל, חשבה ונשמה מונדיאל תקופה ארוכה, עבדה חודשים ארוכים כדי להגיע מוכנה למשחקים, היא הנציגה של היבשת השחורה, שהמונדיאל עבורה הוא לא כישלון חרוץ.
לא צריך לצאת מפרופורציות, "הכוכבים השחורים" הם עדיין נבחרת בינונית ומוגבלת מאוד, אבל המאמן מילובאן ראייבץ', הפך את גאנה לנבחרת אירופאית לכל דבר. אופי, טקטיקה והרבה לב הספיק לגאנה כדי לרשום הישג מצויין מבחינתה. והכל בלי השחקן מספר אחת של הנבחרת: מיקאל אסיין. אסמואה ג'יאן הוא בהחלט הפתעה חיובית וקווין פרינס בואטנג, אותו אברהם גרנט מכיר היטב, לא יתקשה למצוא קבוצה גדולה בקרוב. השניים האלה הבריקו על רק העבודה הקשה שכל השאר נתנו על המגרש.
השאלה המתבקשת היא: למה גאנה כן ודרום אפריקה, ניגריה, חוף השנהב וקמרון לא? כי גאנה התכוננה למונדיאל הרבה יותר מכמה חודשים, כי גאנה היא הנבחרת שמשחקת כמו נבחרת הכי אירופית וכי גאנה פשוט לא התנהלה כמו שכונה. כל האפריקאיות חגגו לפני, גאנה חוגגת תוך כדי.
גאנה מתפתחת תוך כדי המשחקים וזה הקלף שעומד לטובתה. הנבחרת ששיחקה אמש נגד ארה"ב היא לא אותה נבחרת שניצחה בקושי 0:1 את סרביה במשחק הראשון. כבר נגד גרמניה, "הכוכבים השחורים" הראו עד כמה הם מסודרים ואף אחד לא הופתע מהניצחון על האמריקנים.
קמרון למשל החלה לשחק רק בדקות האחרונות בהפסד לדנמרק והראתה עד כמה היא מוכשרת ועד כמה היא נמנמה כל המונדיאל, דרום אפריקה סיפרה לעצמה שהיא נבחרת טובה, האמינה והכל התפוצץ לה בפנים ונבחרת ניגריה הוכיחה עצמה כנבחרת נאיבית, בעיקר בגלל ההחמצות בסיום נגד דרום קוריאה. קמרון וניגריה התחילו לשחק רק כשהן היו עם הגב אל הקיר. גאנה עשתה את זה הרבה לפני. זאת הסיבה שאניימה באימון הפועל ופנסטיל היום באימון שחרור בדרום אפריקה.
מילים טובות מגיעות גם לארה"ב שהוכיחה שהיא ממשיכה להתקדם ממשחק למשחק, התקדמות שהחלה במונדיאל שהיא עצמה אירחה ב-1994 עד למצב שהיא שולטת ברוב המשחק בשמינית הגמר, למרות שהיא בסופו של דבר סיימה את הערב מאוכזבת. הנבחרת של בראדלי הולכת צעד אחר צעד כמו שכתוב בספר של המאמן בראדלי. מבריקה היא לא, אבל היא עוד תגיע לפרקים האחרונים של הספר, שיבשרו אולי עד חצי הגמר בעוד 4 שנים בברזיל.
ההגעה של הגנאים לשמונה הגדולות במונדיאל די מפתיעה, בעיקר לאור העובדה שהכדורגל שהיא שיחקה עד כה די משעמם ולא מלהיב. ראייבץ' מצליח מדי משחק להוציא את המקסימום מהנבחרת שלו והשליטה בקבוצה שלו מושלמת. גם הכנסתו של סטפן אפייה הוותיק הוכיחה את עצמה כמוצלחת, אחרי שהשחקן שלט בקצב המשחק והוריד הרב עומס משאר השחקנים.
גאנה עומדת בפני היסטוריה נדירה מבחינתה, מפגש עם נבחרת אורוגוואי ברבע הגמר. לא ארגנטינה, לא ברזיל וגם לא ספרד. הקבוצה של דייגו פורלאן היא מתמודדת רצינית על הפתעת הטורניר אחרי קמפיין מצויין ומהמפגש הזה תצא אחת לפיינל פור, הפתעה גדולה בעד עצמה.
אורוגוואי מוכשרת מגאנה, יש לה שחקנים טובים יותר והיא הפייבוריטית במשחק, אבל כשכל יבשת אפריקה עומדת מאחורי "הכוכבים השחורים", הכל יכול להיות. הנבחרת הקשוחה של ראייבץ', שספגה ביקורת שלב הבתים הבינוני שלה, עוד עשויה להגיע לחצי גמר המונדיאל. ומשם, אפשר רק לחלום. כוכבים אולי יש רק בשמיים, אבל "כוכבים שחורים" בהחלט ישנם במונדיאל.
ואיך אפשר בלי ג'ון פנסטיל: עוד ניצחון ועוד חגיגה עם הדגל. עד מתי ג'ון ג'ון?
