זר לו היה הולך ברחובות קטאלוניה בזמן משחק חצי הגמר בין ספרד לגרמניה שהבטיח לנבחרת של וינסנטה דל בוסקה מקום בגמר הגביע העולמי בפעם הראשונה בתולדותיה לאחר ניצחון 0:1 על גרמניה משער של קרלס פויול לא היה מבחין בשום דבר יוצא דופן.
דגלי ספרד היו תלויים בראשי הבתים, מכוניות צפרו, אלפי אנשים יצאו החוצה מבתיהם, ראו ביחד את המשחק, נופפו באגרופים וצעקו "אני ספרדי". רק כמה לאומנים קטאלונים שמעדיפים דווקא את הולנד הפריעו את השלווה במטרו המקומי, כאשר התעמתו עם החוגגים, כך סיפר סיד לאו, פרשן הליגה הספרדית ב"גארדיאן" האנגלי. אלא לא רק שהמחזה הזה שנגלה לעיניו לאחר הניצחון על המנשאפט לא היה רגיל, הוא היה אפילו נדיר.
מאז ומעולם נבחרת ספרד לא עניינה את הקטאלונים. אחוזי הצפיה של משחקי הנבחרת נמוכים יחסית לשאר חלקי המדינה, העיתונים המקומיים מדווחים על הרוחאס בצורה מינורית והאוהדים אף מדגישים במשחקי קבוצתם האהובה ברצלונה כי "קטאלוניה היא לא ספרד", בשלטים ובשירים.
הקטאלונים אמנם חגגו, אבל ההבדלים לעומת שאר המדינה היו עצומים. לדוגמא, כ-50,000 יצאו לרחובות במדריד, לעומת אלפים בודדים בקטאלוניה. כאמור, זה לא ממש מפתיע.
"אנשים לבשו את המדים של הנבחרת הלאומית והניפו דגלים של ספרד, דברים שהם מוקצים פה", סיפר מרסליניו סאנצ'ס בן ה-35, "כמובן, שזה לעולם לא יהיה כמו במדריד, אבל הופתעתי מאוד. אף פעם לא ראיתי דבר כזה".
בבוקר שלאחר המשחק מול גרמניה, ה"אל מונדו דפורטיבו" וה"ספורט" הקטאלונים הדגישו את הניצחון של השחקנים, יותר מאשר של הנבחרת. "דל בוסקה בחר בסגנון של ברצלונה" ו"נבחרת שמורכבת רובה משחקני הבלאוגרנה נתנה שיעור לגרמניה" היו הכותרות, בעוד ה"אס" ממדריד ניסה לשדר אחדות כאשר קרא בכותרת "ויסקה אספנייה" בשפה הקטאלונית במקום "ויוה אספנייה" הרגיל.
הקונפליקט הזה קיבל תפנית בשנים האחרונות. בעבר השחקנים הקטאלונים הואשמו בכישלונות החוזרים ונשנים של הנבחרת הלאומית לאחר שנטען כי הם לא מחוייבים מספיק וכעת, לא פחות מחמישה כאלה (פויול, קפדווילה, פיקה, בוסקטס וצ'אבי) הובילו אותה להישג הגדול ביותר שלה בכל הזמנים.
בנוסף, לספינת הדגל של קטאלוניה, ברצלונה, היו לא פחות משבעה נציגים בהרכב הפותח במשחק חצי הגמר מול גרמניה (פויול, פיקה, בוסקטס, צ'אבי, אינייסטה, פדרו ו-וייה), כאשר דל בוסקה צפוי לפתוח בהרכב דומה גם בגמר.
בפעם האחרונה שלגמר עלתה נבחרת עם שבעה שחקנים ששיחקו באותה קבוצה בשנה בה ייצגו את נבחרתם היתה ב-1934, כאשר נבחרת צ'כוסלובקיה, שהפסידה 2:1 לאחר הארכה לאיטליה בגמר, היתה מורכבת ברובה משחקני סלביה פראג. יש לציין גם שב-1982 נבחרת איטליה עלתה לגמר מול מערב גרמניה (1:3) עם שישה שחקנים מיובנטוס.
כשנשאל דל בוסקה על הקונפליקטים במסיבת העיתונאים אחרי חצי הגמר, הוא מייד הזדעק: "ספרד היא לא ברצלונה או ריאל מדריד. הניצחון על גרמניה שייך לכדורגל הספרדי". הדבר האחרון שהוא צריך זה ששדי העבר יצופו שוב.
לאפורטה חותר לפיצול
הקונפליקט הזה רק מתחדד במשחק הגמר, כאשר מול נבחרת ספרד השנואה מתמודדת הולנד, ארץ מודלתו של אחד הסמלים במאבק של הקטאלונים לעצמאות והאיש שהנחיל את סגנון המשחק שאנחנו רואים מהנבחרת של דל בוסקה ומברצלונה היום, יוהאן קרויף.
פרישתו של ז'ואן לאפורטה מנשיאות ברצלונה וניסיונו ללכת לפוליטיקה הספרדית במטרה לקרב את היום בו קטאלוניה תקבל עצמאות, אולי היתה צעד נוסף בדרך לחציית אלופת העולם בפוטנציה לשתי נבחרות, כאשר חמישה שחקנים מהסגל הנוכחי כבר ייצגו בעבר את נבחרת קטאלוניה. ההצלחה של הנבחרת הנוכחית עושה רק שירות רע למבקשי העצמאות.
בינתיים, לראשונה מאז פתיחת משחקי הגביע העולמי השלטונות המקומיים נכנעו ומסכי ענק יוצבו בקטאלוניה על מנת לראות את משחק של הנבחרת. עדיין לא ברור כמה אנשים ייצאו מהבתים כדי לראות את המשחק, אבל כבר אתמול הם צעדו ברחובות במסגרת הפגנה שכותרתה "אנחנו אומה אחת. אנחנו מחליטים בשביל עצמנו".
כעת מה שנותר לראות הוא האם תוצאת המשחק באצטדיון הסוקר סיטי ביוהנסבורג תפריע למשאלות הלב של העם הקטאלוני ותשלח את המדינה לחגוג ניצחון ספרדי, או שדווקא ההצלחה של ילדיהם תעורר בקרבם בצורה בוערת את הרצון לבידול וכך ככל הנראה נאבד את אחת הנבחרות המרשימות ביותר שידע הכדורגל העולמי.
