למה הכדורגל הדרום אפריקאי נכשל במונדיאל בדרום אפריקה? איך ייתכן שדווקא במשחקי הגביע העולמי הכי ביתיים של נבחרות היבשת השחורה הן הוכיחו עד כמה הן לא מתאימות לרמות הגבוהות ומדוע דווקא גאנה היא זאת שהגיעה לרבע הגמר והצילה את הכבוד של יבשת שלמה?
ביבשת אפריקה מנצלים את ימי החופש מהמשחקים בעיקר כדי לנתח. מה הם עשו לא טוב ואיך ייתכן שרק גאנה, שנחשבה בתחילת הטורניר כנחותה מקמרון ומחוף השנהב, הגיעה כ"כ רחוק ועשויה אף למצוא את עצמה בחצי הגמר נגד ברזיל או הולנד. כלי התקשורת בדרום אפריקה, כמו גם הטלוויזיה המקומית, שעסוקה בלנתח 24 שעות ביממה את המונדיאל, כבר יודעת את הסיבות לכישלון.
לצערם של הדרום אפריקאים, התחושה ברחובות בימים האחרונים רחוקה שנות אור מתחושת החגיגה שלפני פתיחת הטורניר. אם לפני משחק הפתיחה של דרום אפריקה, הרחובות היו מלאים בדגלים ותחנות הרדיו לא הפסיקו להלל את הבפאנה-בפאנה, עכשיו נראה שהמקומיים כבר שבעו מהחגיגה ומוכנים לחזור לשגרת חייהם. ולחשוב שהם היו בטוחים שדרום אפריקה תיקח את הגביע.
ניגריה הכי עצלנית, קמרון בשאנטי
הניסיון של חוף השנהב, ניגריה וקמרון להביא מאמן זר זמני שינסה להוביל את הנבחרות הללו נכשל. סוון גוראן אריקסון ירשום קדנציה קצרה ולא מוצלחת בנבחרת המוכשרת ביותר מבין האפריקאיות, חוף השנהב. פול לה-גוואן הבין שהוא לא הצליח בקמרון כי הוא כנראה מתאים יותר לאמן קבוצות והמינוי של לארס לאגרבק השבדי לאימון נבחרת ניגריה כבר מזמן תואר בתקשורת הדרום אפריקאית כ"הימור מוזר ולא ברור". הניסיון להביא תוצאות טובות בזמן קצר נכשל כישלון חרוץ.
החלק השני כנראה במוכנות לגביע העולמי והכל רואים במספרים: מבחינת מרחק ריצה, הנבחרת שרצה הכי פחות במונדיאל היא נבחרת ניגריה(!) שסה"כ המרחק שהשחקנים של לאגרבק עשו הוא כ-278 ק"מ. לשם השוואה, בראש טבלת הרצות נמצאת, בלי הפתעה מיוחדת, ארה"ב שרצה כ-473 ק"מ בארבעה משחקים. ההבדל משמעותי מאוד. על כך נאמר: "אניימה, תעיר אותם".
אפשר לדבר על כושר גופני או על רצון לא מספיק גדול, אבל עובדתית גם קמרון וחוף השנהב נמצאות בתחתית הטבלה בצוותא עם הונדורס ויוון החלשות. הכושר הגופני אמור להיות מצוין, אבל כנראה ששילוב של הכנה לקויה וכנראה גם חוסר רצון ממשי, הביא לתוצאות הלא מפתיעות. אגב, גאנה במקום השלישי בנתון הזה עם 445 ק"מ מצטבר. זה לא שלא יכולים, כנראה שהם פשוט רוצים יותר מהשאר.
גם בנתון נוסף המעיד על רצון, מצב נציגות אפריקה אינו מזהיר. איך ייתכן שנבחרות פיזיות כמו קמרון וחוף השנהב נמצאות בתחתית טבלת התיקולים במשחק? קמרון עשתה 16 תיקולים בשלושה משחקים וחוף השנהב 17 בלבד. לשם השוואה ברזיל ואורוגוואי, נבחרות פיזיות הרבה יותר עשו פי שתיים. וכל זאת בזמן שהשוערים שלהם הוציאו כדורים מהרשת.
הכישרון שהפך לכישלון
המשחקים האחרונים בשלב הבתים של ניגריה וקמרון למשל הבהירו כמה כישרון יש להן, כישרון שהפך לכישלון. כפי שקמרון תקפה בחמת זעם את שערה של דנמרק במצב של פיגור במשחק השני, כך ניגריה תקפה את דרום קוריאה כשהיא יודעת שהיא חייבת לעלות. בתקשורת בדרום אפריקה שאלו במאמר באחד העיתונים המובילים: "איך ייתכן שהם חיכו לרגע האחרון כדי להתעורר?". אף אחד לא ביקר את ההרכב, אלא רק את צורת המשחק שלעיתים נראתה כמזלזלת.
ההתנהלות בניגריה בימים האחרונים טיפוסית ל"שכונה" שהעולם רואה מ"הנשרים". מהדורות החדשות בדרום אפריקה נפתחו בהודעה שנשיא ניגריה השעה את פעילות הנבחרת לשנתיים. באמת רעיון מצוין "אין משחק, לכו הביתה" – הגרסה הניגרית.
גם בקמרון אי הסדר חגג. לפני המשחק נגד דנמרק, שחקנים ביקשו מהמאמן לה גואן לשנות את ההרכב. הוא עצמו כבר הבין עם מי יש לו עסק והתפטר, רגע אחרי ההפסד להולנד שנעל את המונדיאל עבור החבורה של אטו.
גאנה היא עוף שונה יחסית לחברותיה ביבשת. סקירת הנתונים שלה מזכירה של נבחרת אירופית, הצלחה אדירה של המאמן ראייביץ'. הסגל של הכוכבים השחורים אינו יכול להתמודד בסגנון טכני עם שאר הנבחרות, אז הוא בונה נבחרת אירופית קשוחה וטיפוסית עם קמצוץ של הקסם האפריקאי. למרות המחמאות, גאנה עדיין לא רשמה ניצחון מרשים בטורניר, אבל מי צריך לנצח כשההגרלה מסדרת נתיב פנוי לחצי הגמר.
דרום אפריקה מאחורי גאנה ונגד האויב מאורוגוואי. הכישלון האפריקאי "ניער" היטב את היבשת שקיוותה לחגיגות אבל גם אוהדי דרום אפריקה, שלרובם אין ממש מושג בכדורגל, יודעים שהגביע יילך לאחת הגדולות והאפריקאיות יחזרו לעשות חשבון נפש. לכו תסבירו להם שכבר מעכשיו צריך להתחיל להתכונן למונדיאל בברזיל בעוד ארבע שנים.
