כנראה שצריך הרבה יותר מקור של מינוס מעלות ויכולת בינונית נגד נבחרת קטנה כמו צפון קוריאה כדי לעצור את השמחה של אוהדי נבחרת ברזיל. הסמבה הגיע למונדיאל 2010 והמשיך עמוק לתוך הלילה, למרות שאת ה-1:2 ספק אם דונגה ירצה לתייק בספר הזיכרונות שלו. ברזיל מודל יוני 10' היא נבחרת שרוצה רק לנצח. אם אפשר על הדרך, אז לעשות כמה עקבים.
ההרגשה סביב ברזיל נעה בין תקווה שנבחרת הסמבה תעיר את המונדיאל המדשדש בינתיים לבין הייאוש היחסי והשאלה הקיומית: האם הסלסאו של דונגה, האיש שלא רצה את רונאלדיניו ודייגו בסגל שלו, תוכל לרגש יותר מכל נבחרת שראינו עד היום. הרגשות גם בסיום היו מעורבות, למרות שגם הן נעו בקצב הריקוד הברזילאי אותו שמעו כל תושבי יוהנסבורג.
המרחק הרב והנסיעה הארוכה השאירה את האוהדים הכי שרופים של נבחרת ברזיל אי שם ברחובות ריו וסאו פאולו. הוצאה ממוצעת של אוהד שרצה להגיע לדרום אפריקה היא כמה עשרות אלפי דולרים, דבר שהביא לכך שמי שהגיע לתמוך בברזילארו היו האוהדים האמידים מהשכונות העשירות של המדינה כמו גם "שחקני חיזוק" דרום אפריקנים, אמריקנים ואפילו ישראלים שהתחפשו ליום אחד בסגנון לטיני. לפחות ראינו את דגל ישראל מתנופף באצטדיון "אליס פארק".
האוהדים האדומים נשארו בבית, גם קאקה לא הגיע
למרות השילוב המוזר של אוהדי ברזיל (יפנים רבים מצאו את עצמם מתופפים בחוסר קצב על תופי הטם-טם הברזילאים), האווירה באצטדיון היתה ביתית וצהובה מתמיד. במשך דקות ארוכות חיפשנו אוהדים של צפון קוריאה כדי לשאול אותם על החיים במדינה השנויה במחלוקת וברגע שמצאנו אוהדים עם דגלים אדומים וכחולים התברר כי אלו סינים שבאו לתמוך בקוריאנים: "בגלל שפשוט אף אחד מהם לא הגיע לדרום אפריקה, רצינו לבוא לעזור", הסבירו הסינים.
ברזיל, לעומת זאת, לא ממש התחפשה. התחזיות לנבחרת אפורה היו קודרות מאוד עד שער היתרון של מייקון הנפלא. במחצית המשחק אוהדים רבים מצאו עצמם על סף ייאוש כשהנבחרת שלהם לא מצליחה לנצח את "האימפריה" מצפון קוריאה. "אנחנו נראים נורא", אמרו שני אוהדים שהחלו למנות על כף היד את השחקנים שהם היו רוצים לראות בסגל.
"תנו לרונאלדיניו לרקוד על המגרש ולאדריאנו לדרוס וברזיל היתה נראית אחרת", ציינו בדאגה. כשדונגה עלה ראשון למחצית השניה, הרבה לפני השחקנים שלו, התחושה היתה ברורה: "הוא נתן להם בראש. נראה אותם במחצית השניה. אם לא, ניתן לו בראש". גם האוהדים הבינו שברזיל של היום פשוט לא מרגשת כמו ברזיל של פעם.
התקוות הרבות שכל המדינה שמה על הכתפיים של קאקה כנראה השפיעו והקשר נראה כמו הצל של עצמו. קצת מדאיג בהתחשב בעובדה שכל המשחק היצירתי של ברזיל נמצא באחריות שלו ושל רוביניו. איפה קאקה הנפלא של מילאן? שמועות אומרות שהוא תקוע במדריד. אגב, אם זה נכון, נשמח אם הוא יאסוף בדרך את לואיס פאביאנו כי סביליה זה ממש קרוב. שניהם עדיין לא הגיעו לדרום אפריקה.
שאלת רונאלדיניו תעלה בכל פעם שברזיל תקרטע. התכונה הישראלית לדבר תמיד על מי שלא נמצא נדבקה גם באוהדי הסמבה וצפויה להמשיך עד סיום המונדיאל. דונגה מצידו בחר להרכיב נבחרת מאוד היררכית, מסודרת להחריד וקצת צפויה. ברזיל תתקדם כנראה לשלב הבא, אבל המבחנים האמיתיים והמדד הרציני יגיעו אחרי צמד המשחקים נגד חוף השנהב ופורטוגל.
מחממים את הגזרה הדרום-אמריקנית
התחושה בקרב הצהובים-ירוקים שרקדו ביציעי "אליס פארק" היא של שמחה עם מבט ציני וקצת חושש מהכיוון של ארגנטינה. בדבר אחד דייגו מראדונה הצליח בגדול והוא להעביר את כל תשומת הלב התקשורתית לנבחרת שלו. הרי איך אפשר להסביר שברזיל נדחקה למקום שני במשהו. אוהדי ברזיל כבר חישבו כל קונסטלציה אפשרית לגבי המפגש הצפוי עם דייגו וכבר שולחים מסר: "אנחנו מחכים לארגנטינה, דייגו חושש מאיתנו מאוד". אפשר רק לפנטז על מפגש ענקים שכזה במונדיאל בדרום אפריקה.
מי שיעדיף לשכוח את אמש אלו מארגני הטורניר. מעבר לקור הכבד שפשוט שיתק את רוב האצטדיון שהיה מכונס בתוך מעיליו, הפסקת חשמל מוזרה השביתה את אחד מלוחות התוצאות של ה"אליס פארק". בגלל אותה הפסקת חשמל, כ-1,000 אוהדים שרכשו כרטיסים לבוקסים היוקרתיים נאלצו להישאר מחוץ למושבם, בגלל שהכניסה לשם היא רק דרך...שער חשמלי.
דרום-אפריקנים יקרים, כל העולם רוקד איתכם. משתדלים לא להתלונן יותר מדי על הוובוזאלות ולא אמרנו מילה על הפקקים הבלתי נגמרים בדרך לכל אצטדיון. אבל אירוע כמו אתמול לא מוסיף כבוד לגביע העולמי. יאללה סלחנו, רק תביאו עוד גולים כבר.
