ביציאה מהאצטדיון ביוהנסבורג, לא נרשמה חגיגה יוצאת דופן של אוהדי גרמניה, בשונה ממה שהיה עם אוהדי הולנד, ארגנטינה וברזיל. הגרמנים שלחו חיוך למצלמה, נופפו קצת בדגל והחלו בתכנונים לשמינית הגמר.
האוהדים הרבים שהגיעו לתמוך בגרמניה בשלב המוקדם, לא ממש התרשמו ממשחקי בית ג' ולא חששו לרגע מהאפשרות שהם לא יעפילו לשלב השני. אפשר לקרוא לזה יהירות, עודף ביטחון עצמי או פשוט אמונה גדולה בקבוצה של יואכים לאב. אבל עם כל הכבוד לטיול הקליל של הגרמנים בשלב המוקדם, אין יותר "מאני טיים" ממפגש עם נבחרת אנגליה.
היריבות בין שתי הנבחרות הללו גדולה. אם ברמת הקבוצות כשאוהד גרמני מזכיר שבאיירן היתה זו שהדיחה את מנצ'סטר יונייטד מליגת האלופות השנה, אם ברמת הנבחרות כשאוהד אחר אמר שהוא רוצה נקמה על ההפסד בגמר הגביע העולמי בוומבלי ב-1966 באותו שער שנוי במחלוקת של ג'ף הרסט ואם ברמת היריבות בין שתי נבחרות ששואפות להניף את הדגל של הכדורגל האירופי, אבל בשנים האחרונות לא מצליחות.
עבור הגרמנים, הם ממש לא הרגישו צער כשהבינו שאנגליה ממתינה להם בשמינית הגמר בגלל השער של לנדון דונובן האמריקני בדקה ה-91 נגד אלג'יריה. "אנגליה זאת הגרלה מצוינת, אנחנו כבר רוצים לפגוש אותם", אמר סטפן, אוהד גרמני וותיק שמלווה את הנבחרת בכל טורניר גדול. "אנחנו טובים מהם ואנחנו גם נעלה לרבע הגמר", הוסיף.
אוהד אחר, ששתה מספר לא קטן של בקבוקי בירה, כבר זרק לאוויר שהוא רוצה לנצח את האנגלים 0:10, לפחות. השאר דווקא הסתפקו ב-0:2. דבר אחד ברור, הגרמנים לא מתקרבים לחשוש מהאנגלים, כשחלקם אף ציין שהם ראו את האנגלים בשני המשחקים הראשונים שלהם וממש לא התרשמו.
מי שחסר מאוד לאוהדים הגרמנים הוא כמובן הקפטן הפצוע מיכאל באלאק. אחדים מהם הכינו שלט גדול אותו הם מקפידים להניף מדי משחק, שלט שאומר: "משחקים בשביל באלאק". אחד מהם סיפר: "אנחנו נניף את השלט גם במשחק נגד אנגליה כדי שנשחק גם עבורו, הוא חשוב לנו מאוד".
האלפים שהגיעו ל"סוקר סיטי" התפזרו לבתיהם ולמלונם מהר מאוד. המעט שניסו לחגוג נעלמו בתוך ים אוהדי גאנה שרקדו ושרו בצורה משמעותית יותר. כי עבורם העלייה לשמינית הגמר היא הישג ענק. לא שכיח שרואים ביציאה מאצטדיון חגיגות גם של הצד השמח וגם של הצד המפסיד. אבל אם כולם שמחים, אנחנו שמחים איתם.
