ראשית, גילוי נאות, נבחרת הולנד היא הפייבוריטית שלי מזה כ-22 שנים. בכל טורניר יורו או מונדיאל אני נצבע כתום ורוצה בהצלחת הנבחרת האטרקטיבית הזו.
מלבד אותה אליפות אירופה בשנת 1988 עם השער הנפלא של מרקו ואן באסטן בגמר מול רינאט דסאייב ונבחרת ברה"מ ובהנהגת השלישיה המופלאה של ואן באסטן, חוליט ורייקארד, לא ראינו את הנבחרת הזו מגיעה לזכיה נוספת בתואר כמו אליפות אירופה או מונדיאל, אם כי ברבים מהטורנירים הגיעה קרוב.
הנבחרת הכתומה מייצגת אומה שמחה וכך גם נראה הכדורגל שלה לאורך השנים. תמיד כיף לראות את היציעים נצבעים בכתום במשחקי נבחרת האוראנג', וכל מי שאי פעם ביקר במדינה הזו בזמן משחקים יכול לספר בהתלהבות על האחדות והפטריוטיות ששמורות רק לנבחרת.
השנה, כך נראה, הגיעה נבחרת אוראנג' מעט שונה למונדיאל, אותם שחקנים מצוינים שהרכיבו את הנבחרת הנפלאה שנתנה הצגות ביורו 2008 התבגרו והתפתחו להיות שחקנים מובילים בקבוצות בכירות ביבשת.
כזכור, הביקור של ההולנדים באוסטריה ושוייץ לפני שנתיים הותיר רושם עצום עם תצוגות מדהימות כמו ניצחונות של 0:3 על איטליה ו-1:4 על צרפת, אך אז הגיעה נבחרת רוסיה ברבע הגמר ושלחה את הכתומים הביתה באופן מפתיע.
ווסלי סניידר, שהיה בורג מרכזי בחולית הקישור של אלופת אירופה אינטר, אריאן רובן, מי שהוליך את באיירן מינכן לדאבל בגרמניה וכבש שערים מכריעים שהוליכו אותה עד לאותו גמר ליגת האלופות מול אינטר ורובין ואן פרסי, שהחמיץ את מרבית העונה במדי ארסנל בשל פציעה אך מאותת כי היא הרחק מאחוריו מרכיבים את הבסיס של הנבחרת הזו.
אך לא רק הם, לנבחרת האוראנג' יש שוער מצוין בדמותו של סטקלנבורג, שחקני הגנה כמו הייטינחה ומתאייסן ועוד כוכב עולה מהספסל, אפלאיי, שעליו עוד נשמע הרבה. גם ותק יש בנבחרת של ואן מרביק, הקפטן ואן ברונקהורסט, שומר על יציבות גם בגילו המתקדם.
לסיכום, אני אולי נאיבי כמו אוהד כדורגל טיפוסי ואוהב תמיד להאמין שהפייבוריטית שלי תיקח את התואר, אבל הפעם אני באמת חושב שהסיכויים שהגביע העולמי ישוט בנהרות של אמסטרדם ב-12 ליולי הוא גבוה. כמו שהנבחרות הגדולות נראו עד עכשיו אני באמת חושב שאוהדי הולנד יכולים לשאוב עידוד, ולא משנה מי תעמוד בדרך, עד למפגש הקלאסי מול ארגנטינה.
