אנחנו משדרים מהמיקום הכי גרוע ששידרתי בו במשחקים האולימפיים. השדרים יושבים מאחורי קהל הצופים ושורות של אורחים, כשמלפנינו יושבת העיתונות הכתובה. יוצא שיש מרחק עצום משפת הבריכה, אנחנו מתקשים מאוד לראות ונאלצים לעמוד. ועדיין, זה לא פוגע אפילו בקצת בחווייה שנקראת מייקל פלפס.
בגלל שיודעים שזאת הפעם האחרונה בה יתחרה במשחקים האולימפיים, זה מוסיף משהו מיוחד. שונה. הניצחונות שלו נותנים אווירה מיוחדת, שאין באולימפיאדות אחרות שסיקרתי. הוא רשם הישגים בעבר, כמו 8 מדליות הזהב מבייג'ין, אך הם מתגמדים לעומת מה שקורה איתו בריו, כאילו שאומרים לנו "בואו תשתתפו בחגיגה הזאת, היא לא תחזור יותר", ברמה של כריזה ברגע שהוא מופיע בבריכת החימום.
נשברו שיאי עולם בריו, יש פה שחיינים ענקיים עם הישגים אדירים. אבל לעמוד ולראות תופעת על כמוהו, קורה אחת לדור, לא לכל שדר נופלת בידיים הזדמנות כזאת. זכיתי לשדר את פלפס מהיותו ילד בן 16 בסידני ועד היום. את כל מה שעברה השחייה העולמית דרכו יצא לי לשדר. אני רואה בזה זכות גדולה והישג גדול.
יש שאומרים שהם זכו לראות חווייה מיסטית בהופעה שלו בגמר ה-200 מטר פרפר, בעיקר אחרי כל החוויות שעבר ב-4 השנים האחרונות: בלונדון הוא אמר שיפרוש, אבל אמא שלו התעקשה להגיע לריו כי עדיין לא ביקרה שם. כשנתפס נוהג בשכרות, עם המריחואנה, כשנשלח לגמילה. הוא התגבר על הכל והוא הגדול מכולם.
אנחנו זוכים לראות בריו תופעות טבע כמו קייטי לדקי וקטינקה הושו. הן כאילו טובעות בבריכה ליד פלפס, על ההופעות שלהן אפשר לכתוב "כן שותפו". הכל מתגמד בגללו. אפרופו לדקי, סבתא שלה היא ניצולת שואה ומספרים בארצות הברית שהיא מודל לחיקוי עבור השחיינית. האמת היא שעושה הכל בזכות עצמה, היא ענקית ונהדרת.
הרמה העולמית בשחייה מתקדמת, אנחנו לא. הישראלים הצהירו שהם מגיעים לריו כדי לקבוע שיא אישי. זהו ספורט אבסולטי, שהזמן בו הוא שמכריע ולשופטים אין השפעה. כשבפועל רק אחד עומד במילים האלה, וגם זה בקושי, מראה על ההבדלים. חשבתי שקצת התקדמנו, אך אנחנו אפילו לא מצליחים לשמור על הרמה שכבר היינו בה.
אני רוצה לראות את השחיינים הישראלים משפרים את הרמה שלהם, אך הם רחוקים מהשיא האישי שקבעו בעבר. ברגע שקבעת קריטריון, חובת ההוכחה עליך. הם לא עשו זאת. העולם התקדם מאז לונדון לפני ארבע שנים. אם אתה שואף להשיג את המקום ה-16, זה כבר לא מספיק כדי להגיע לחצי הגמר. הם אפילו לא הגיעו לשיא האישי שלהם וזה מה שבעיקר מרגיז אותי.
