סיפורי אלף מייל ומייל: ההיסטוריה של המרתון
טרמפ לקו הסיום, אכילת תפוחים רקובים במהלך הריצה, מנצח שלא קיבל תשואות, אלוף היחף ורצה שגרמה לכל הצופים להחסיר פעימה. המרתון האולימפי יצר לאורך ההיסטוריה סיפורים יוצאי דופן ורגעי ביזאר, שהפכו אותו לכה מיוחד. כשהמציאות עולה על כל דמיון
לצד כל אלה, ריצת המרתון היא לא רק תחרות ספורטיבית ממדרגה ראשונה, אלא גם ספקית הסיפורים המוזרים והאנקדוטות של המשחקים האולימפיים עוד מתחילת המאה ה-20, הרבה לפני שאריק מוסמבאני חשב לקפוץ למים בסידני. לפניכם הסיפורים שהפכו את ריצת המרתון האולימפית לכה מיוחדת.
טרמפ לקו הסיום: המרתון המוזר של סנט לואיס
אולי אלה סיפורי סבתא, אבל נראה כי המרתון האולימפי של סנט לואיס ב-1904 ייזכר לעד כמשונה ביותר מבין כולם. את החבורה מוביל הרץ האמריקני פרד לורץ, שפרש לאחר כבר לאחר 14.5 ק"מ. אולם, כשמאמנו הציע לו טרמפ לאצטדיון הוא לא סירב ועלה למכונית ממנה נופף לעבר המתחרים והקהל שנכח במקום. המכונית התקלקלה לאחר 16 ק"מ נוספים ומשם לורץ המשיך לקו הסיום, תוך כדי שהוא זוכה לתשואות הקהל ביציעים. הפארסה התבררה רק כאשר המתחרים האחרים הגיעו. לורץ נפסל והושעה.
סיפורי הסבתא הנוספים סביב הריצה מדברים על אנדארין קרבחאל הקובני, שהגיע לסנט לואיס בטרמפים מניו אורלינס. קרבחאל הגיע לזינוק בבגדי עבודה כשהוא לא אכל 40 שעות ברצף. הוא החליט לעצור בדרך בפרדס ולאכול כמה תפוחים, שגרמו לאחר מכן לכאבי בטן עזים. למרות הסבל והרעב, קרבחאל סיים במקום הרביעי. מנהל הוועדה המארגנת בסנט לואיס הגדיר את הריצה ההיא כ"שערורייתית בכל הרמות, אבל היסטורית". צדק.
ללא חוש כיוון: דוראנדו פייטרי הולך לאיבוד
4 שנים לאחר המרתון המוזר של סנט לואיס הגיע אירוע ביזארי נוסף. דוראנדו פייטרי, רץ איטלקי בן 23, סיפק ריצה נהדרת במרתון לונדון 1908, חזר מפיגור ניכר לאחר 32 ק"מ, כדי לתפוס את ההובלה בקילומטרים האחרונים. אולם, החום, העייפות והאנרגיות שהשקיע פייטרי עשו את שלהם. הרץ האיטלקי סבל מהתייבשות קשה ועייפות וכאשר נכנס לאצטדיון הוא התבלבל והחל לרוץ לכיוון אחר, לפני שהמארגנים כיוונו אותו לקו הסיום.
אחרון, אחרון, חביב
ריצת המרתון היא החותמת הסופית של המשחקים האולימפיים, כאשר לאחריה האצטדיון האולימפי הופך לזירה של טקס הסיום. אלא שבמשחקי ברצלונה 1992 המארגנים נאלצו להתמודד עם דילמה - מה עושים כשהטקס צריך להתחיל ויש עוד רצים? פיאמבוג'ין טול, רץ מונגולי בן 33, גרם לדילמה הזו לאחר שהמשיך בריצה זמן רב לאחר שיתר הרצים, למעט הפורשים, חצו את קו הסיום. המארגנים לא רצו להמתין ושלחו את טול לסיים את הריצה במתחם האימונים הסמוך.
רק לאחר שחצה את קו הסיום במקום ה-87 בזמן של 4:00:44 שעות, בפער של 1:46 שעות אחרי המנצח ו-56 דקות אחרי הרץ לפניו, התברר הסיפור המלא. טול איבד את הראייה ב-1978 בגלל פיצוץ. כשנה קודם לכן הוא קיבל בחזרה את הראייה בעין אחת והחליט ששום דבר לא יעצור אותו בדרך למשחקים וששום דבר לא ימנע ממנו לסיים את הריצה, אפילו אם מלך ספרד היה לחוץ לחזור למדריד.
לא מפסיק לרוץ
בגיל 49 היילה סטאין היה הספורטאי המבוגר ביותר בתחרויות האתלטיקה באתונה 2004. גודל המרתוניסטים הישראלים נתן את הופעת חייו ורשם הישג ענק, כשחצה את קו הסיום במקום ה-20 בזמן של 2:17:25 שעות. אלא שכנראה ריצה מתישה של 42.195 ק"מ לא הספיקה לסטאין, שהחליט להוסיף 400 מטר נוספים, עשה עוד סיבוב והגיע שוב במקום ה-28. לאחר כמה דקות בלבול הוכרז סופית שסטאין, שגם הספיק לרוץ בבייג'ין בגיל 53, דורג במקום ה-20. אנרג'ייזר פספסו פרזנטור.
לא ראה את זה מגיע
סטפאנו באלדיני האיטלקי ניצח במרתון באתונה 2004, אבל סיפור המירוץ שייך לוונדרליי דה לימה. הרץ הברזילאי סיפק הופעה נדירה המשלבת כוח רצון עצום ויכולת ספורטיבית מעולה. בנקודת 20 הקילומטרים דה לימה פתח מבערים וברח לדבוקה. פחות מ-7 ק"מ לסיום, כשדה לימה מוליך בפער לא קטן, פרץ לשדה הריצה מפגין אירי פרו פלסטיני בשם קורנליוס הוראן, שהפיל את דה לימה לקרקע. הברזילאי היה המום נוכח האירוע, איבד 15 שניות והתקשה לחזור לקצב שלו. באלדיני עקף אותו ובהמשך גם מב קפלזגי האמריקני חלף על פניו. בשארית כוחותיו הצליח דה לימה לחצות את קו הסיום, 15 שניות בלבד לפני ג'ון בראון הבריטי.