ברוכים הבאים לגמר האולימפי בחיסול יונים

ובמכשול תצלול: שחייה, 200 מטר משוכות (1900)

באולימפיאדה המודרנית השנייה לקח פרד ליין את הזהב במירוץ המוזר הזה, שכלל שלוש משוכות בדרך אל קו הסיום: תחילה השחיינים היו צריכים לטפס על עמוד, אחר כך לחלוף על פני שורה של סירות ואז לצלול מתוך לשורה נוספת של סירות.

המנצח יקבל מדליה ושוקו בשקית: משיכת חבל (1900-1912, ולאור ההצלחה גם 1920)

אתם התחריתם בזה בפעם האחרונה בקייטנה, אבל זה היה ענף אולימפי בתחילת אמאה שעבר. בכל קבוצה היו שמונה, ובכן, מושכים, והמנצחת הייתה זאת שהצליחה למשוך עד הנקודה או להוביל בתום חמש דקות התחרות. אחד האירועים הזכורים בענף הוא הזכייה בזהב של בריטניה ב-1908, שאחריה טענו המתחרים האמריקאים שהמנצחים נעלו נעליים לא חוקיות.

שוב השייקר הזה: נענוע מקלות, 1904 ו-1932

אם מתעקשים להשוות את הענף הזה למשהו, אז זה די מזכיר את התרגילים שעשה טום קרוז על הבר בסרט "קוקטייל": המתחרים מסובבים סביב הגוף והראש מקלות דמויי פינים של באולינג ומקבלים ניקוד. ב"גרדיאן" הבריטי כתבו על מדליסט הזהב מ-32', ג'ורג' רוט: "זו הייתה תקופת השפל הגדול ורוט היה מובטל ורעב. הוא זכה בזהב, ושניות אחרי ש-60 אלף צופים הריעו לו, הוא יצא מהאצטדיון בלוס אנג'לס ותפס טרמפים הביתה".

אם זה הולך כמו ברווז: הליכה, 1904 ועד היום

החוקים אומרים שבניגוד לריצה, ההלך חייב להישאר כל הזמן במגע עם הקרקע וליישר את הברך כשכף הרגל פוגשת בקרקע. ככל הנראה ענף הספורט הכי לא ספורטיבי למראה, אבל כשכל החבר'ה יושבים לראות תחרות כזאת זה אחלה צחוקים.

אכפת לציפור: ירי ביונים, 1900

300 ציפורים הלכו לעולם טוב יותר במהלך התחרות הזאת, שהמנצח בה היה באופן די פשוט מי שהצליח לפגוע בהכי הרבה יונים. לאון דה לונדן עשה זאת במשחקים בפריז, וגם אחריהם המשיכו לירות, אבל במטרות לא אורגניות.

קפוץ לי: טרמפולינה, מ-2000 ועד היום

סלטה לפנים, סלטה לאחור, קפיצת בורג, נפילה על הבטן, נפילה על הגב. כל אלה תרגילים אפשריים בענף האולימפי החדש יחסית, אבל אתם מכירים כבר את כולם כי עשיתם אותם בתקופה שלקחתם 10 שקל מההורים והלכתם לקפוץ קצת בספורטק.

התגלגלולולולולו: הוקי רולר, 1992

היום זה ענף פופולרי בקרב ילדים, כלומר חוג חביב, אבל בברצלונה ניסו את האח החורג של ההוקי - וגילו מן הסתם שזה אולי משחק כיפי לשחק אותו, אבל בלתי אפשרי לצפות בו.

הלוחץ לסוסים: דרסאז', 2012

כמו בלט על סוס או רכיבה אמנותית. המרכיב האתלטי של הענף לא ברור, אבל אנחנו מקווים שלפחות הסוס נהנה.