בתחילת שנת 2009, אמרה שחר פאר, אז מהמקום ה-38 בעולם בראיון ל-ONE: "מקום 38 בעולם זה לא הדירוג שלי, לא המקום שלי בסבב העולמי ואני לא אהיה שם".
אבל רק בחודש האחרון הצליחה הטניסאית מספר אחת של ישראל, שחר פאר, לעצור סוף סוף את הסחף שלה כלפי מטה בדירוג העולמי כשכבר הגיע לסביבות המקום ה-70 בעולם.
אחרי שמינית גמר בטורונטו, סיבוב שלישי באליפות ארה"ב הפתוחה ושני תארים, בגוואנגז'ו ובטשקנט, היא מצליחה לחזור לסביבות הדירוג איתו פתחה את 2009 ואולי סוף סוף גם לממש את מה שאמרה בראיון ההוא.
במהלך 2009, פאר חוותה את ביטול הוויזה לדובאי, ששלח אותה לשבועיים בארץ ללא פעילות מכפיה, סבלה מפציעה ששיבשה את מרבית עונת החימר וחזרה אל מוקדמות של טורנירים גדולים, אחרי כמה שנים שנכנסה כמעט לכל טורניר בו רצתה לשחק.
רגע לפני פתיחת הטורניר הבא שלה בבייג'ין, בו היא עדיין צריכה לעבור מוקדמות, פאר מספרת ל-ONE על השנה שעברה עליה.
ירדה לך אבן מהלב אחרי השבועיים האלה?
"אני לא מגדירה את זה כירידת אבן מהלב. אבל אני בהחלט מאושרת מהתקופה האחרונה, הן מהדרך שבה שיחקתי והן מרצף הניצחונות. זה דבר מדהים לנצח טורניר בסבב, אז לנצח שניים רצוף זה בכלל יוצא דופן. מבחינתי הכי חשוב לקחת את הדברים בפרופורציה ולהמשיך לשחק טוב".
נראה שבניגוד למאמנים אחרים, יש לך חיבור נפלא עם פאבלו ג'יאנקופלי.
"אני ופאבלו עובדים כבר כמעט שנה שלמה ברציפות. מהרגע הראשון החיבור היה מאוד חיובי, הן על המגרש ומחוצה לו. אני שמחה מאוד שזכיתי בתואר יחד איתו. זה התואר הראשון שלו כמאמן והוא מאוד שמח. בגמר בסין הוא היה חסר ברגע הגדול ומיד אחרי הזכיה דיברתי איתו ועם המשפחה שלי בארץ".
האם ידעת שאת סוגרת מעגל בטשקנט אחרי שסמשנובה זכתה שם ב-1999?
"כמובן שידעתי על התואר של אנה. לאנה היתה קריירה מדהימה שלטעמי לא הוערכה מספיק על ידי אוהדי הספורט והתקשורת בישראל. אני בהחלט מקווה להגיע לכמות התארים של אנה (12)".
שני הטורנירים בהם זכית לאחרונה, נחותים בהרכב השחקניות. האם זה אותו דבר מבחינתך לעלות למגרש המרכזי בטורונטו, ולעלות למגרש המרכזי בטשקנט? יש שוני בגישה למשחקים?
"מבחינתי אין הבדל בין משחק למשחק. בכל פעם אני עולה לשחק את הטניס הטוב ביותר שלי ולהילחם על כל כדור".
"לאורך כל הקריירה שיחקתי בטורנירים גדולים וקטנים במהלך השנה. בשבועות האחרונים אלו היו הטורנירים היחידים ששוחקו, אבל בכל זאת גם אין שום ספק שלשחק מול 10,000 צופים בטורניר גדול זו הרגשה מאוד כיפית שמוציאה משתי השחקניות את המיטב".
דבר בולט מצפייה במשחקים, הוא השינוי הגדול בסרב, שהביא לך נקודות קלות רבות יחסית. את מרגישה כעת יותר בטוחה כשאת מגישה?
"הסרב שלי בהחלט השתפר. אני חושבת שאני לוקחת קצת יותר סיכונים בסרב וזה משתלם. כנראה שכבר לא יהיה לי סרב עוצמתי כמו של הוויליאמסיות, אבל אני עובדת קשה כדי להפוך אותו לנשק קצת יותר יעיל ולא לחיסרון".
עד כמה היית מתוסכלת ממהלך 2009, שבה נראית טוב על המגרש, אבל התוצאות סירבו להגיע?
"זה הדבר הכי מתסכל. אתה מרגיש שאתה עושה הכל נכון מחוץ למגרש, אבל על המגרש הדברים לא מתחברים מכל מיני סיבות. אני שמחה ומעריכה את התמיכה שזכיתי לה מהמשפחה שלי, מפאבלו ומאוהדים רבים, שתמכו ועודדו אותי לאורך כל הדרך, להמשיך לעבוד ולהאמין".
איך את רואה את המשך העונה והאם שמת לך איזשהי מטרה כיעד? נאמר, להיות מדורגת באוסטרליה?
"אני מקווה להמשיך לשחק טוב עד סוף השנה. אני לוקחת את הדברים בפרופורציות ואין לי מטרות ספציפיות. אני רוצה לעלות למשחקים, לשחק טוב, לנצח ולהנות".
