כך, במונולוג קצר וכנה סיכם רוג'ר פדרר, כנראה הטניסאי הגדול בהיסטוריה ולבטח אחד הספורטאים הגדולים בכל הזמנים, את אחת מנקודות הציון המרגשות בקריירה שלו – הגעה ל-1,000 משחקי יחידים בסבב המקצועני. לא ברור כמה זמן עוד נמשיך ליהנות מהביצועים של הפנומן השוייצרי, אבל רגע לפני מפגש רבע הגמר באוסטרליה עם חואן מרטין דל פוטרו (ואולי עוד דייט עם רפאל נדאל בחצי) זה הזמן לסיכום ביניים. אז מה היה הניצחון הראשון של פדרר? מתי הוא פרץ לתודעה העולמית של כולנו? בכמה תארים הוא זכה? כמה אליפויות גראנד סלאם הוא קטף? כמה אייסים הגיש? הקריירה העצומה שלו מלווה בכל כך הרבה נתונים, כל כך הרבה סטטיסטיקות וזו ההזדמנות לעשות כבוד. אז יאללה לעסק. מספרים, רבותיי, מספרים.
את משחק הבכורה שלו בסבב ערך פדרר אי שם ב-1998 בגיל 17 בטורניר גשטאד, כשהוא נמצא באזור המקום ה-700 בעולם. הוא הובס על ידי לוקאס ארנולד קר הארגנטיני, אבל כולנו יודעים שהתמונה השתנתה מאז לא מעט. פדרר סיפר שהוא הפסיק לבכות אחרי הפסדים והחל לפרוץ בבכי רק אחרי ניצחונות? מבחינתו הסיבה היא רגשית, מבחינתנו היא פרקטית. הוא פשוט לא מפסיד. אחרי שנתיים וחצי של התקדמות מתונה יחסית, הגיעה הפריצה, והשאלה שכל חובב טניס רציני צריך לשאול את עצמו היא היכן הוא היה ב-2 ביולי 2001. טקס חילופי המשמרות בארמון בקינגהאם הביא עימו טקס נוסף - חילופי המשמרות בטניס העולמי. פדרר בן ה-19 ניצח את פיט סמפראס 6:7, 7:5, 4:6, 6:2, 6:7 ושלח את המלך של ווימבלדון הביתה. ההפסד ברבע הגמר לאחר מכן לטים הנמן לא שינה דבר. הבחור החינני עם הקוקו ועם הסרט הלבן (מה הוא חשב לעצמו...) נכנס לתודעה העולמית על חשבון פיסטול פיט, ומאז לא יצא.
חמישה חודשים לפני הניצחון ההוא על סמפראס, פדרר אסף תואר ראשון בקריירה כשניצח את ג'וליאן בוטה הצרפתי בגמר טורניר מילאנו. שנתיים לאחר מכן הוא כבר סימן וי על גראנד סלאם ראשון כשניצח 0:3 את מאקר פיליפוסיס בווימבלדון. בדרך לתואר הוא שלח הביתה שלושה טניסאים נוספים שעדיין פעילים בטופ העולמי, מארדי פיש, פליסיאנו לופס ואנדי רודיק. האמריקני האחרון הוא טניסאי מצוין, אבל כמו רבים אחרים בעשור הקודם - לא היה להם מה לעשות מול השוויצרי. מאז 2003 פדרר רשם קריירה רבת שיאים והישגים, כאשר בין 70 הטורנירים שבהם ניצח, נמצאים 16 טורנירי גראנד סלאם (כולל אותו ווימבלדון). רוג'ר זכה 6 פעמים בסך הכל ב"אול אינגלנד קלאב", הוכתר 5 עפמים כאלוף ארצות הברית על הפלשינג מדו, חגג פעם אחת (2009) באיצטדיון פיליפ שאטרייה ברולאן גארוס ורשם ארבע זכיות נוספות באוסטרליה, שם היה הגראנד סלאם האחרון שלו (2010, ניצח את אנדי מארי).
יש לו גם 62 ניצחונות רק באליפות אוסטרליה, יותר מכל טניסאי אחר. הוא היחיד בעידן החדש (מ-1973) שהגיע בשנה אחת לכל ארבעת הגמרים של הגראנד סלאם. זה קרה ב-2006, מאז הוא שיחזר את זה פעמיים נוספות (2007, 2009). פדרר רחוק ארבעה ניצחונות בלבד בווימבלדון משבירת שיא נוסף של פיט סמפראס (המאזן הטוב ביותר, כרגע פדרר על 7:59 ואילו פיסטול פיט על 7:63). הוא מחזיק בשיא של 40 ניצחונות רצופים בווימבלדון ואליפות ארה"ב, רק לביורן בורג (41 ניצחונות בווימבלדון יש רצף גדול יותר בטורניר גראנד סלאם אחד). מ-2004 עד 2007 הוא זכה לפחות בשני תארי גראנד סלאם.
ההופעה ה-1,000 של רוג'ר פדרר בסבב, שתיערך ברבע הגמר מול דל פוטרו, מציבה אותו במקום השביעי בדירוג כל הזמנים. אחרי קונורס, לנדל, גיז'רמו וילאס, אנדרה אגאסי, סטפן אדברג וג'ון מקנרו. לשניים האחרונים יש 1,076 ו-1,073 משחקים בהתאמה. כנראה שרוג' יעבור אותם עוד לפני אליפות ארה"ב. הוא רחוק 57 ניצחונות בלבד מאנדרה אגאסי, שמדורג חמישי ברשימה לפי כמות הניצחונות בכל הזמנים. איך המאזן הזה של פדרר מתורגם לכסף? ובכן - 67,479,965 דולרים! זה הסכום ועוד מבלי שציינו את מאות המיליונים שנכנסו מקמפיינים לג'ילט ושות'. בין 2006 ל-2007 הוא רשם רצף של 41 ניצחונות בכל המסגרות, שמוגדר כרצף השישי בטיבו בעידן הפתוח.
בחזרה לעבר הרחוק, שמונה ניצחונות בלבד הספיקו לו כדי להיכנס למאייה הראשונה בעולם, זה קרה בגיל 18 ב-20 בספטמבר 1999. הגמר הראשון שלו היה בטורניר מארסיי, כשהפסיד לבן ארצו מארק רוסה. בטורניר רומא ב-2001 הוא עבר את רף מיליון דולרים הכנסות מטורנירים. כיום הוא עומד על ממוצע של 67,480 דולרים לכל משחק. אה, והבטחנו לכם את כמות האייסים שלו בקריירה? ובכן, לא מדובר במספר עגול במיוחד, אבל בטוח שהוא מדהים – 7,258.
אז מה המשחק של רוג'ר פדרר שנחקק לכם עמוק בזיכרון? האם זה ה-2:3 ההוא על פיט סמפראס בווימבלדון? האם זה ה-0:3 המושלם שהנחיל ללייטון יואיט בגמר אליפות ארה"ב ב-2004 (0:6, 6:7, 0:6)? אולי זה בכלל המשחק שהיה בגמר הרולאן גארוס, מול רובין סודרלינג, שהפך אותו לטניסאי שזכה בכל אחד מארבעת טורנירי הגראנד סלאם. זה גם יכול להיות הניצחון שעצר את הרצף האסטרונומי של נובאק דיוקוביץ' בחצי הגמר בפאריס. גם את תצוגת הטניס המושלמת שקבר על הראש של אנדי רודיק בגמר ווימבלדון ב-2005 ואת הניצחון על אנדרה אגאסי בגמר ארה"ב באותה שנה, קשה מאוד לשכוח. ואולי זה בעצם הניצחון הראשון שהשיג בקריירה, כשגבר על גיים ראו מצרפת בסיבוב הראשון בטורניר טולוז ב-1998. לא....היו מאז כל כך הרבה.
אמנם פדרר לא הצליח במיוחד בשנה שעברה, ונכון שהוא נראה פחות חד מבעבר, אבל גם בגיל 30 אסור להספיד אותו. גיל שבו דייגו מראדונה כבר החל את הנפילה, גיל שבו מייקל ג'ורדן התחיל לחפש הרפתקאות אחרות, גיל שבו אוסיין בולט מתכנן לעבור לשחק קריקט (או מגן ימני במנצ'סטר יונייטד), גיל שבו מייקל פלפס יהיה בטיול "אחרי צבא" באושוואייה ובמאצ'ו-פיצ'ו. כן, בגיל הזה פדרר עדיין מוברג חזק לטופ העולמי. התחלנו עם הציטוטים של הפנומן ואיתם גם נסיים. "שואלים אותי כל הזמן איך אני מרגיש, ובכן אני מרגיש טוב מאוד. אני בכושר טוב ואני בריא", הוא אמר רק אמש והוסיף: "אבל לא נראה לי שאני יכול לשחק עוד 1,000 משחקים". האמת? חבל.
