איך אוהבים להגיד אצלנו, "הכתובת הייתה על הקיר"? ההפסד במשחק הזוגות המכריע מול נבחרת אוקראינה במפגש בבית העליון מספר שתיים של גביע הפדציה, הייתה בגדר כתובת ענקית, בולטת ובאותיות אדומות ומוקדשות על השלג הלבן שמכסה את העיר חראקוב הקפואה.
עוד חודשים לפני המשחקים האולימפיים בבייג'ין בקיץ האחרון דובר על חוסר שיתוף הפעולה בין שחר פאר לציפי אובזילר בזוגות במהלך השנה, שלא יכול כך סתם פתאום להניב ניצחונות ברגע האמת.
הסברים מלומדים שונים כמו חוסר התאמה בלוח התחרויות השנתי של השתיים בגלל הפרשי הדירוג למשל שימשו כתירוץ נוח לא לשתף פעולה בתחרויות יחד לקראת מפגשים לאומיים חשובים – ואיש לא הצליח לשנות את המצב. לקפטן היוצא עודד יעקב, שגם כך היו יחסים רגישים בלשון המעטה עם פאר בשנים האחרונות, לא היתה היכולת או האופציה להציע שלא לדבר על להוריד פקודה בעניין. הקפטן הטרי ליאור מור כבר לא הספיק כי אובזילר ממילא על סף פרישה.
התוצאה? הפסד מוקדם בבייג'ין, הפסד לצ'כיה בזוגות ושוב לאוקראינה אתמול – ברגע האמת.
אז מה עושים? מייצרים, גם אם באופן קצת מלאכותי, ובונים מאפס צמד ישראלי קבוע, שירוץ כבר ממחר בבוקר בתחרויות זוגות בעולם - ויתמקד אך ורק בזה.
אחרי פרישתה של אובזילר כל הנטל של משחקי היחידים ייפול למשך כמה שנים טובות על שחר פאר, ושתי הנקודות שהיא תצליח להביא ביחידים יהיו שוות משהו רק במידה ויהיה לנו זוג חזק. מה שוות כמעט שש שעות של מלחמה על המגרש במשחקי היחידים להגיע לשוויון 2:2, אם תוך שעה מפסידים את משחק הזוגות המכריע?
הטוקבקיסט הממוצע שהוציא קיטור אחרי ההפסד המאכזב בזוגות אתמול, זעם על הקפטן מור שלא העלה את יוליה גלושקו לזוגות. מה שהטוקבקיסט הממוצע לא יודע הוא שגלושקו רחוקה שנות אור מרמתה של אובזילר בת ה- 36 כמעט, גם אחרי שהיא שיחקה שלוש שעות (לא רק בזוגות אלא בכלל). אולי כולם הושפעו מהפרשן שלמה צורף הכל כך אובייקטיבי שכמעט באותה נשימה בה הציע למור להציב את גלושקו לזוגות, גם גילה שהוא במקרה עומד להפוך למאמנה בקרוב.
יוליה גלושקו תהיה המחבט מספר שתיים של ישראל אחרי פאר, לא כי כך צריך להיות אלא כי כרגע זה מה יש. לגלושקו יש כישרון ואתלטיות ונתונים פיזיים מרשימים, אבל הרקורד שלה עד כה בכל הנוגע לעבודה קשה, מסירות, רצינות והתנהלות, וכמו כן היכולות המטאליות שלה וחוכמת המשחק שלה, לא ממש הצליחו להשאיר חותם רציני מדי על כל אנשי המקצוע שתחת ידם עברה בשנים האחרונות. לא בטוח ששיטות העבודה האגרסיביות של המאמן – פרשן צורף יצליחו היכן שהאחרים נכשלו.
מה שמחזיר אותנו לזוגות. שתי הטניסאיות הצעירות הנוספות של הנבחרת שלנו, קרן שלמה וחן אסטרוגו הופכות למועמדות הטבעיות למשימה הלאומית הזו. האם הן שחקניות זוגות קלאסיות? אולי לא, אבל שוב, כשזה מה שיש, עם זה מנסים.
דבר אחד חיובי אפשר להוציא מהמפגש הזה. שחר פאר שוב נלחמה ושוב הראתה שגם עם ההגשה עדיין לא זה וכף היד גם לא תמיד מספקת את הסחורה - לב ונשמה יש לה. אולי שני הניצחונות החשובים עבורה אישית יוציאו אותה מההתדרדרות המתמשכת בקריירה האישית. מה שבטוח, מבחינתה של שחר פאר המפגש הבא של הנבחרת על הישרדות בבית העליון מספר שתיים יכול להתקיים בקנדה, פולין, אסטוניה, עדיף באוסטרליה – העיקר כמה שיותר רחוק מהאצטדיון ברמת השרון.
