אפילו האנגלים סולחים למארי שהוא סקוטי

בחודש מרץ 2005, עשה הטניסאי הבריטי אנדי מארי היסטוריה, כשהפך לבריטי הצעיר ביותר ששיחק עבור נבחרתו בגביע דייויס, כשהופיע למפגש מול נבחרת ישראל בגיל 17
בלבד.

את כישרונו של מארי ניתן היה לראות מיד כשעלה למגרש. כעבור כמה שנים בלבד הצליח הסקוטי להתברג בעשירייה הראשונה בעולם וגם לזכות בתארים - ארבעה עד כה בסך הכול כשהאחרון שבהם רק לפני שבוע.

ההתקדמות המהירה של מארי היא יוצא דופן בעיקר בהתחשב בשתי עובדות מרכזיות: האחת, שכל הממלכה הבריטית רוכבת לו על הגב ומצפה ממנו לגדולות, בעיקר אחרי פרישתו של טים הנמן. השנייה היא העובדה שהקריירה הקצרה יחסית שלו עד כה הייתה רצופת פציעות, מה שבהחלט עצר אותו מלהתקדם מהר עוד יותר לצמרת.

בעניין הממלכה הבריטית יש קוריוז אחד נוסף. העם הבריטי כל כך כמהה לטניסאי מצליח, בעיקר לכזה שמסוגל לזכות בתארי גראנד סלאם ואם אפשר אז בווימבלדון, עד שהיותו של מארי סקוטי ולא בריטי טהור לא ממש מפריעה להם. וזה לא דבר מובן מאליו.

פסיכולוגים אולי יקשרו את האופי המיוחד של מארי באירוע טראומטי שעבר בילדותו. מארי בן השמונה היה בדרך לשיעור חינוך גופני באותו יום גורלי במארס 1996, כשתומאס המילטון החל לירות לכל עבר בבית הספר בעיירה הקטנה דנבליין שבסקוטלנד שם נולד מארי. בזמן שהמילטון קטל 16 תלמידים ומורה, מארי התחבא מתחת לשולחן ויצא ללא פגע.

מארי מסרב בתוקף לדבר על היום המפחד ההוא עד היום, וכאמור יש הקושרים את התנהגותו וגם את אופיו החזק באירוע הקשה ההוא.

דבר נוסף שחשוב לזכור היא העובדה שמארי נמצא בחמישייה הראשונה בעולם בעידן בו הטניס הגברי תחרותי, עם עומק רב, שלא לדבר על כך שמובילה אותו שלישייה של טניסאים מצוינים: נדאל, פדרר ודיוקוביץ'.

ומה מארי אומר על עצמו? "הדבר החשוב ביותר הוא להמשיך להתפתח ולהשתפר, שתהיה לי קריירה ארוכה ויציבה ולא שנתיים נהדרות שאחריהן אעלם. תמיד אמרתי לאנשים שאני לא מצפה שהטניס הטוב ביותר שלי יגיע עד שאהיה בן 23-22".

אז על פי התחזית של עצמו אפילו מארי עומד לא רע ואפילו מקדים את לוח הזמנים שהקציב לעצמו. אם ימשיך להשתפר, לעבוד על גופו השברירי ולא יתבייש להודות שהוא לא יודע הכול וימשיך ללמד מהסובבים אותו – השמיים הם הגבול. כי כישרון כמו של מארי לא רואים בכל יום ואנו זכינו לראות אותו כאן בארץ לראשונה.