כששומעים באותו המשפט שילוב של שלוש המילים "טניס", "ישראל" ו-"עתיד" ישר חושבים על שם אחד - ישי עוליאל. הטניסאי הצעיר אמנם רק בן 21, אבל הוא כבר נמצא בתודעה הישראלית זמן רב בזכות רזומה שלא היה מבייש אף שחקן שנכנס לסבב. מזכייה בתחרות האוראנג' בול היוקרתית ועד העפלה לגמר אליפות אוסטרליה הפתוחה לנוער ב-2017. מאז, נדמה היה שעוליאל נעלם ועלו שאלות האם הוא יממש את התקוות הגדולות שתלו בו.
לכל אורך תקופת הקורונה, כנראה מטבע הדברים, פחות שמענו על ההתקדמות שלו, וכעת, כשהוא בדירוג שיא של 381 בעולם וממשיך לטפס יותר גבוה, שווה להעיף מבט קצת יותר לעומק. בראיון לערוץ הספורט, עוליאל סיפר קצת על השנה וחצי מאז פרוץ המגפה: "הייתה תקופה ארוכה ללא טניס בגלל הקורונה. היו הרבה מאוד דברים טובים שעשינו, אבל ללא שום אופק. שמח מאוד שהסבב חזר. אני במקום טוב עכשיו, יש המון תחרויות וזה טוב לי ולכולם".
עוליאל עבד לא מעט בתקופה בה הענף היה מושבת על מנת להישאר בכושר כמו שצריך: "שגרת היום הייתה שמתאמנים כל בוקר. בכמה חודשים הראשונים עשינו אימון טניס אחד ואימון כושר. ידענו שלא נתחרה 5-6 חודשים. לא רציתי לדחוף אימונים סתם, אלא להיות כשיר. לשמור על טניס כמה שיותר טוב מבלי להתעייף. לאט לאט העלנו אינטנסיביות כשהתחרויות חזרו. אני יצאתי מהקורונה בהרגשה טובה".
הטניסאי נמצא למעשה בתקופה הטובה בקריירה שלו עד כה, כשבמהלך הקיץ הגיע לשלושה גמרים בטורנירי פיוצ'ר, באחד מהם הוא אף זכה, ולאחרונה הצליח פעמיים ברצף להתברג דרך המוקדמות לטורנירי צ'לנג'ר. "בכמה חודשים האחרונים עשיתי המון התקדמות מבחינת הטניס שלי", הוא אמר. "יש לי צוות שעוזר לי מלא ואני מאוד שמח על כך. מבסוט וכיף לי להתחרות וכמובן שהתוצאות מגיעות. זה נותן עוד דרייב מבחינת המנטליות שלי, אני יכול להגיע למשהו הרבה יותר גדול. מבסוט, אבל רוצה עוד יותר לעבוד קשה ועוד יותר להגיע למקסימום היכולת שלי".
עוליאל מסמן לעצמו מטרות לטווחים קצרים, ופחות מסתכל על היעד הרחוק יותר, אלא בונה את הקריירה בצורה הדרגתית: "אני תמיד אומר שאני נותן לעצמי מטרות קצרות וטובות. יש לי 4-5 תחרויות עד סוף השנה, מקווה שאכנס לצ'לנג'רים אוטומטית בלי מוקדמות וככה אוכל להתחרות יותר ולהתקדם מהר יותר. ככה יהיו לי יותר אופציות ליותר שבועות מובטחים של טניס. אני מרגיש לגמרי שם מבחינת הרמה. מקווה בשנה הבאה לשחק בכמה שיותר צ'לנג'רים. נגד השחקנים האלה הרמה שלך אוטומטית עולה".
הישראלי נשאל מה חסר לו בשביל להשלים את קפיצת המדרגה, וענה: "מה שאני צריך זה להיות כמה שיותר בסבב, כמה שיותר לשחק, כל שבוע להתחרות ולטוס. אני בטוח שאני אעשה את קפיצת המדרגה, מאוד מאמין בזה".
בזכות ההתקדמות שלו השנה, הפך עוליאל למחבט הבכיר של ישראל בסבב העולמי וכעת הציפיות חזרו לעלות כפי שהן היו עוד כשסימנו אותו מימי הזכיות שלו כנער באורנג' בול. אולם, במצבים כאלה אי אפשר שלא לחשוב על העול שהוא סוחב על הגב, כשאומרים שהוא זה שצריך להיות היורש של דודי סלע. זה מעלה את הדיון שדובר עליו רבות בשנה האחרונה - ההתמודדות המנטאלית של ספורטאים עם לחצים וקשיים נפשיים, כשדוגמאות בולטות שראינו ממש לאחרונה הן של סימון ביילס בטוקיו, וגם מענף הטניס הנושא דובר בראיון גלוי לב של נאומי אוסקה.
דווקא עבור עוליאל, הנושא הזה פחות מטריד אותו, והוא דווקא רואה בלחץ כדבר מדרבן: "אני חושב שהיה מוטל עליי רוב הזמן, וגם עדיין כיום, לחץ - אבל לחץ שהוא טוב. כולם מצפים ורוצים שאצליח ואהיה ברמות הכי גבוהות שיש. אני מאוד שמח על כל הפרגון, זה משהו שנותן לי דרייב להמשיך כל יום לעבוד בצורה הכי טובה כדי להצליח. שמח על זה שאני היום המדורג הבכיר בישראל. זה נטו לחץ חיובי".
"אני חושב שעם לחץ אני מתמודד די טוב", הוא המשיך. "מגיל צעיר מאוד מפעילים עליי לחץ, תמיד רוצים שאצליח. אם לא עשיתי את הפריצה, אז זה נותן לי דרייב להמשיך ולהוכיח שאני שם וזו הרמה שאני צריך להיות. כל ענף הטניס מאוד מאמין בזה, אז אני גם צריך להאמין בזה. אני אוהב את הלחץ הזה. לוקח את זה למקום טוב".
הטניסאי דיבר גם על היחסים עם דודי סלע, האיש שהוא שואף יום אחד להיות בנעליו כשזה היה בימי הזוהר שלו: "היום אני מתאמן אצל דודי באקדמיה שהם פתחו לפני שנה. אני רוב הימים מתאמן שם באוניברסיטת תל אביב. אני ודודי מאוד קרובים, הוא עוזר לי המון, הוא דמות להערצה ולחיקוי. בן אדם מדהים שאוהב לעזור, יש לו לב זהב".
לגבי ההתקדמות שלו, עוליאל סיכם: "אני מאמין שאני בדרך הנכונה והטובה, אגיע לרמות הכי גבוהות יום אחד. כרגע המטרות הן יותר ריאליות למצב הנוכחי שלי. החלום הוא טופ-10, אבל יש דרך שצריך לעבור ולהתמקד נטו בעבודה ועשייה".
