נבחרת הדיוויס של ישראל תילחם החל ממחר לא רק על ההישרדות בבית האירופי/אפריקאי מספר 1, אלא גם על עתיד הענף כולו.
נתמקד תחילה בהווה ובסיכויי הנבחרת ונתקדם. ישראל נערכת לקראת המפגש מול שבדיה שזכתה שבע פעמים בעבר במפעל היוקרתי, אך לא מצליחה ליצור דור טניסאים שיזכירו במעט את האגדות הסקדינביות ביורגן בורג, מטס וילאנדר, סטפן אדברג ורובין סודרלינג. בנוסף, הם ייאלצו להתמודד ללא מיקאל יימר בן ה-18 שנמצא בכושר שיא והיעדרותו מעמידה את ישראל כפייבוריטית ברורה לנצח לעיני הקהל הביתי.
למרות זאת, הבעיה של הנבחרת היא הכושר הלא טוב בו נמצאים אמיר וינטרוב ודודי סלע, שסובל בחודשים האחרונים מפציעה כרונית באיזור הזרוע שגורמת לו להתכווצויות שרירים במצבי לחץ, בגללה החליט לסיים את עונת 2016 אחרי המפגש מול שבדיה. בנוסף, סלע מרגיש חוב לקהל אחרי שלא עמד בלחץ מול שחקן אלמוני במפגש הקודם מול הונגריה. העובדה שהמשחקים חוזרים לרמת השרון לאחר 5 שנים עשויה לסייע למדורג 71 בעולם להביא שתי נקודות במשחקי היחידים.
גם אצל אמיר ויינטרוב יש לא מעט בעיות. המדורג 222 בעולם לא מצליח לפרוץ כפי שציפה ומלבד מספר טורנירי פיוצ'ר בהם זכה בישראל, הוא נכשל בכל ניסיונותיו לרשום הצלחה בסבב ה-ATP. בנוסף, הוא מתרכז בתקופה האחרונה בעיקר בלספר לכל מי שמעוניין לשמוע על כמה קשה להיות טניסאי בסבב העולמי ועל כמות הפעמים שהציעו לו למכור משחקים. הייתי ממליץ לאמיר להתרכז במגרש ולא בכל מה שמסביב, כי בגיל 30 יהיה לו קשה למשוך עוד הרבה זמן מחוץ ל-200 הראשונים.
גם על כתפיו של אמיר מונח חלק משמעותי במפגש מול שבדיה, כאשר הוא יפגוש במשחק הראשון את המדורג 158 בעולם אליאס יימר, המחבט הבכיר של הסקנדינבים אותו כבר ניצח בטורניר פיוצ'ר באילת לפני כשנתיים.
מלבד שניהם, מי שהניצחון יהיה לו חשוב יותר מכולם הוא הקפטן אייל רן, שיפרוש מתפקידו לאחר המפגש. לאחר שנולד לו ילד רביעי והוא חזר לגור בארצות הברית אייל מרגיש שובע מהתפקיד, אך כמובן שהשאיפה הגדולה שלו היא להיפרד בחיוך ולפנות את הבמה לקפטן חדש שיביא איתו לתפקיד את דור העתיד.
נכון להיום, באיגוד הטניס ובענף בכלל מודעים לעובדה שאלו אשר אמורים להיכנס לנעליים של דודי סלע, יוני ארליך ואמיר ויינטרוב שנמצאים בשלהי הקריירה עדיין לא מוכנים לכך, אך מצד שני גם אין מנוס מלהזרים דם חדש לנבחרת של טניסאים צעירים. עידן לשם, דניאל צוקרמן, בן פתאל והתקווה הגדולה ישי עוליאל הם השמות אליהם נצטרך להתרגל בקרוב, והם אלו שצפויים להוביל את ישראל בשנים הבאות על אף שהם עדיין לא בשלים לכך. תוסיפו לכך את הפוליטיקה ואת עודף הגופים שיש בטניס הישראלי והרי לכם עוד מכשול להצלחה של דור העתיד.
"האמת היא שאין חדש תחת השמש", אמר הראל לוי שהוביל במהלך הקריירה שלו בעבר את נבחרת הדיוויס לניצחונות גדולים והתייחס למצב הענף: "אני מאמין שעד שלא תהיה מסגרת מסודרת לגילאים השונים, מובלת ונתמכת על ידי האיגוד עם אנשי המקצוע המתאימים והתמיכה הנכונה, הסיכויים להצלחה משמעותית נמוכים מאוד. צריך לשים אינטרסים של הצלחה לפני אינטרסים אחרים".
למרות דבריו של לוי, איגוד הטניס ומרכז הטניס חזרו לשתף פעולה אחרי שנים לא מעטות של נתק וחתמו על הסכם שיתוף פעולה, במסגרתו נבחרות ישראל השונות יתאמנו במתקנים של מרכז הטניס. כמו כן, במרכז הטניס ברמת השרון ייערכו חמשת משחקי הבית הקרובים של הנבחרת, אך הבעיה היא שלתמונה נכנסה "נבחרת דיוויד קופר" שמושכת אליה את כל הכשרונות הצעירים בבנים ובבנות.
הפילנתרופ ואיש העסקים הבריטי דייויד קופר תומך כלכלית בדור העתיד של הטניס הישראלי כשהשמות הבולטים אשר קיבלו ממנו סיוע הם ישי עוליאל, אלכס גופננקו ושלי קרוליצקי. הטענות של איגוד הטניס כלפי ה"נבחרת" של הבריטי, אותה מאמנים אגב אנדי זיגמן וציפי אובזילר, היא שלעיתים קרובות אין שיתוף פעולה והם מתרכזים רק בהגשמת חלומם של הילדים. למרות הרצון הטוב, בשורה התחתונה הטניס בישראל חייב וצריך להיות מנוהל על ידי גוף אחד.
