זה לא שהשלינו את עצמנו. בשנה האחרונה, כבר היה ברור לחברי ה"אשרם" שרוג'ר פדרר חדל מלהיות טניסאי תחרותי. ההופעה ההיא בווימבלדון 2021, שנקטעה בידי הוברט הורקאץ' ברבע הגמר, נתנה את האות לעוד ניתוח ברך שממנו כבר לא הייתה דרך חזרה.
ובכל זאת, דגדגה כל הזמן המחשבה, או התקווה, שלפנומן משוויץ מגיע ריקוד אחרון. אבל לך תרקוד בגיל 41, עם כל כך הרבה רקמה צלקתית במיניסקוס.
עכשיו כולם יעלו שוב את שאלת מיליון הדולר: האם הוא הטניסאי הגדול בכל הזמנים? וגם הפעם לא תהיה לכך תשובה סופית. מצד אחד, עם הגרנד סלאמים קשה להתווכח: היריבים המיתולוגיים, רפא נדאל ונובאק דג'וקוביץ' עקפו אותו, ולפחות לגבי אחד מהם סביר להניח שהיד עוד נטויה.
מצד שני, כשמדברים על סך התארים, פדרר מוביל עליהם בגדול, שני רק לג'ימי קונורס. כך או כך, כל המספרים האלה מספקים תמונה חלקית בלבד. כי הבנאדם פשוט היה מעל הענף. הוא הקפיץ אותו לפופולריות חסרת תקדים, הוא היה שם נרדף לאסתטיקה, הצלחה, רייטינג ופופולריות.
לכן, לא היה מפתיע לגלות בקיץ הזה שפדרר היה לשחקן בעל ההכנסות הגבוהות ביותר בסבב ב-2022. 90 מיליון דולר מבלי לעלות על המגרש ולו פעם אחת.
במשך שנים היו שכינו אותו "הקרחון", אולי בשל הפלקטיות המסוימת שהייתה מזוהה אתו בחלק הראשון של הקריירה. זו התקופה שבה נהג לעשות קסמים על המשטחים, וקיסמים מיריבים כמו סאפין, יואיט ורודיק. אבל קרחון הוא בהחלט לא היה.
דווקא בזכות ההפסדים הצורבים לנדאל באוסטרליה 2009 ("אלוהים, זה הורג אותי") ולג'וקוביץ' בחצי גמר ארה"ב 2011 אחרי שתי נקודות משחק לטובתו חשפו אותו כפגיע ואנושי. הלב של אוהדיו אולי נשבר, אבל נשאר שלם. לי זה תמיד הזכיר את סרטי ג'יימס בונד האחרונים של דניאל קרייג, בעיקר "סקייפול". הוא לא מהיר וחזק כבעבר, אבל מעניין? יותר מאי פעם.
עכשיו יש תחושה של ריק. הרי מי עוד יכול לגרום לנו לקום באמצע הלילה כדי לראות טניס, לכאב בטן ביום של גמר כאילו אנחנו אלה שצריכים לשחק וכן, גם לבכי כשהבקהאנד יד אחת שוב לא מחזיק מעמד מול הטופ ספין הכבד של רפא ברולאן גארוס.
ביי ביי, רוג'ר. עולם הטניס לא ייראה אותו דבר בלעדיך.
