חסין כדורים
הדיכאון מההפסדים חולף "אחרי 5 דקות וארוחה", ההגרלה סבירה, והשינוי הדרמטי בעונת הדשא נותן רוח גבית. שנה אחרי שהזכייה היתה ביד וברחה, למה ווימבלדון הוא שוב היעד הכי ריאלי של פדרר להשלים 18 סלאמים. ולמה גם אם זה לא יקרה, זה כבר לא ישנה דבר
זה הטקסט שכותב את עצמו שוב ושוב ושוב. ובשנים האחרונות, אלה שבהן רוג'ר פדרר הוא קצת פחות רוג'ר פדרר, הוא כותב את עצמו אפילו יותר. הוא כותב את עצמו אחרי הפסדים לא שגרתיים, ממחזר את עצמו בכתבות סיכום שנה, ומקבל כותרות ראשיות לפני כל גראנד-סלאם. בטח אם קוראים לו טורניר ווימבלדון. ואם בשבילכם רוג'ר פדרר הוא כל מה שהמורשת שלו מספרת ויותר, או אם אתם סובלים באופן כללי מעודף רומנטיקה כשזה נוגע לספורט, אתם בטח יכולים להבין מדוע אתם מביטים כעת בעוד מאמר שינסה לשער ולהעריך איך תיראה תמונת הסיום של השוייצרי בווימבלדון 2015. או מה הסיכוי שזו תהיה תמונה בלתי נשכחת.
שתי נקודות ועוד סמאש אחד די קליל שברח איכשהו לרשת. זה כל מה שהיה חסר לפדרר כדי להגיש לזכייה בטורניר כולו בשנה שעברה. 12 חודשים חלפו מאז הגמר מול דיוקוביץ', והשוייצרי עמד בהבטחה השנתית שנתן לקהל הבריטי בטקס הסיום וחזר לעוד סיבוב. הקהל הזה, תהיו בטוחים, יהיה איתו גם הפעם. אלא שעל הדשא שפדרר כל כך אוהב צומח לו שוב אותו דיון מוכר ומעניין: האם הפעם זה כן יכול להיגמר אחרת? בסבב כל כך שקוף עם תנאי שטח ידועים, האם יש אלמנט שיכול לשחק לטובת פדרר יותר מתמיד? תמרורי דרך שיכולים לסייע לו להפוך דווקא את הטורניר הזה "להוא שנזכור"? ובכן, אולי.
!["לוזר טוב". דיכאון שמסתכם בכמה דקות וארוחה (gettyimages)](https://img.mako.co.il/2015/06/29/530847_C.jpg ""לוזר טוב". דיכאון שמסתכם בכמה דקות וארוחה (gettyimages)")
