ארטיום דולגופיאט: "ההמנון זה הכי מרגש וכיף שיש"

״כמו במוקדמות, הרגשתי טוב. היה לי מאוד חשוב להצליח את התרגילים האלה, גם במוקדמות ובגמר, כדי לעמוד במה שהצבנו בצוות לפני התחרות. כמובן שאני אנתח את התרגילים, אצפה בהם ואבחן איפה יכולתי לעשות יותר טוב. אנחנו ממשיכים קדימה, כבר חושבים על התחרות הבאה, ומקווה שילך לי בה טוב כמו שהיה לי עכשיו״.  

״האמת שאני לא חושב על זה אף פעם, לא משנה באיזו תחרות ומי המתחרים שמולי, או בין אם התחרות גדולה או קטנה יותר - אני מגיע באותו ראש. אני יודע שאני צריך להגיע ולעשות את הכי טוב שאני יכול. אם חשבתי שהתרגיל במוקדמות יספיק לפודיום? אני לא יודע לומר. כן הרגשתי טוב ושעשיתי את התרגיל בצורה טובה, מהבחינה הזו הרגשתי שאני במקום טוב בין המתעמלים״.  

״בסהכ הייתה הכנה טובה, הרגשתי די טוב. בגביע האיגוד שהיה לפני שבועיים, ביצעתי תרגיל מושלם. זה אפילו קצת הלחיץ אותי כי זה באמת היה תרגיל חלומי. אז כן, הרגשתי מאוד טוב ומוכן. מצד שני, זו הייתה תחרות ראשונה לעונה, אז כמובן שיש עוד המון על מה לעבוד ומה לשפר". 

"זו הייתה תחרות יחסית גדולה עם לא מעט משתתפים, מצד שני לא כל הטובים היו בה. בעוד שבועיים כשנצא לתחרות נוספת בסבב, יהיו יותר מתעמלים, חלקם יותר חזקים. אז אני מאוד שמח שהצלחתי לעשות היום את התרגיל בצורה הזו, ואני מסתכל קדימה״.  

״אני מרגיש די טוב, כרגע אני עושה את התרגיל שעשיתי מאז המשחקים בפריז. כמובן שאני רוצה לעלות את דרגת הקושי. אני לא יודע מתי אני אעשה את זה, כי עכשיו יש תקופת תחרויות יחסית עמוסה וזה קצת קשה לעשות את זה תוך כדי. אני מאמין שבעתיד זה יקרה ואני אעלה את דרגת הקושי כדי לאתגר את התרגיל, אבל צריך כמובן שהביצוע גם יישאר באותה הרמה לצד השינויים, אז נחכה לזמן טוב לזה״.  

״לא היה לי תרגיל מושלם היום, ותמיד המטרה היא לעשות ולבצע יותר טוב. אנחנו מתמקדים בזה - להביא לשלמות התרגיל כמו שהיה לי בגביע האיגוד, שם זה באמת היה מושלם״.  

״לגמרי. ברור שאלה תמיד מטרה ורצון גדולים שיחזרו תחרויות לארץ. המטרה בזה היא גם שאנשים יכירו יותר את הענף. אני מקווה שאולי בעתיד הלא כזה רחוק, תחרויות יחזרו לפה, שאנשים יבואו לראות ולדעת מה זו התעמלות, ותהיה עוד יותר התפתחות של הענף בארץ. אני מקווה שזה גם יביא להרבה קהל שיבוא לראות את התחרויות״. 

״הקשר שלנו הוא מאוד טוב ומאוד קרוב. בלי הקשר הזה שיש בינינו, היה מאוד מאוד קשה להגיע לאן שאנחנו הגענו, ולאיפה שאנחנו נמצאים היום. לצד סרגיי יש תמיד את עוזר המאמן אנדריי גריבנוב, המשפחה שלי, אישתי, וכל המעטפת שנותנת לי את הגב ואת הדחיפה קדימה בכל פעם מחדש. להיות לבד בלחצים האלה ובכל מה שדרוש - זה משהו בלתי אפשרי. נותני החסות שלי הם גם חלק מאוד חשוב במסע הכל כך קשה ומאתגר הזה״. 

״המטרה שלנו היא להגיע למשחקים האולימפיים בלוס אנג׳לס כקבוצה. אני מאוד שמח על המתעמלים שיוצאים לתחרות הראשונה שלהם בבוגרים ונכנסים לגמרים. כמובן שיש להם עוד הרבה על מה לעבוד, אבל הם בדרך הנכונה. זה מאוד מרגש שיש לנו את דור העתיד, ואני מקווה שיהיו עוד הרבה מתעמלים אחרינו. האמת שזה בדיוק מה שלא נותן לי להשתחרר - זה גורם לי להמשיך לרצות להתחרות ולהיות פה כמה שיותר. אני מנסה לתת להם כל מה שאני יכול מהידע ומהניסיון שלי, את כל מה שאני מבין. זה מרגש אותי מאוד וכיף לי מאוד להיות חלק קטן במסע שלהם״. 

״מדובר בגילאים ממש קטנים שם, ויש הרבה ילדים. אני מקווה שבעוד שנה, אולי קצת יותר, תיפתח שם אגודה כלשהי ואז יהיה אפשר לדבר על ילדים שילכו משם לנבחרת. עדיין מוקדם לראות את הכישרון, כשהם בגיל צעיר. בוינגייט יש את נבחרת הנוער, יש אותנו הבוגרים. אני רואה ומרגיש שלאט לאט המערכת נבנית נכון. סרגיי גם עוזר עם הנוער ומנהל את הבוגרים, המאמן אילן קורצ׳אק עושה עבודה נהדרת עם הילדים. ההתעמלות מתקדמת יפה מאוד ואני רק מאחל שזה ימשיך ויצמח״.