ניצחון ששווה היסטוריה?
ארבע מדליות זהב אולימפיות וחמש מדליות זהב מאליפויות העולם ב-2011 וב-2013. זה המאזן הנפלא של מיסי פרנקלין עד כה בקריירה הקצרצרה שלה. אולם, כאשר מנתחים את המדליות לעומק מגלים שארבע מהן הושגו במשחי הגב, בהן היא שולטת ללא עוררין ויתר חמש המדליות הושגו במקצי השליחים. אני ממש לא מתכוון לחלוק על הכישרון שלה, אבל הערב הגיע הזמן שפרנקלין תעשה את קפיצת המדרגה, את הצעד האמיתי הראשון בדרך לשנות את ההיסטוריה של השחייה הנשית. השחיינית האמריקנית שואפת לזכייה בשמונה מדליות זהב, אך התחרות שמצפה לה הערב בגמר ה-200 מטרים חופשי היא סיפור שונה לגמרי. בלונדון פרנקלין סיימה רק רביעית בגמר הזה, 2.21 שניות אחרי אליסון שמידט, שלא הגיעה לאליפות העולם הנוכחית.
פרנקלין כבר הוכיחה שהיא שחיינית גב נדירה ושביכולתה לנצח בכל משחי הגב מכאן ועד הפנסיה. אולם, גם היא יודעת שמה שיבדיל אותה משחייניות דומיננטיות אחרות בהיסטוריה של הענף, הוא התעלות וניצחון בגמר כמו שיהיה הערב. בניגוד לגמר אמש, הערב האמריקנית החייכנית היא פייבוריטית מובהקת. ניצחון שלה על חשבון פדריקה פלגריני, קאמיל מופט, מלאני קוסטה ושרה שיוסטרום בהחלט ייחשב להצהרת כוונות רצינית. מאוד. יהיה צמוד ודרמטי. מאוד.
לא עושה חשבון
זהב ב-200 חופשי, 200 גב, 200 ו-400 מעורב אישי ועוד זהב אחד בשליחים. זה המאזן של ראיין לוכטה באליפות העולם הקודמת. לדעתי, לוכטה היה השחיין הטוב ביותר בעולם ב-2010 ו-2011, אפילו יותר טוב ממייקל פלפס. אולם, נראה שהוא לא הפנים שהיכולת הפיזית שלו בגיל 26 היא לא דומה לגיל 28. כבר בלונדון ראינו ממנו סימני דעיכה ראשונים, כאשר סיים רק רביעי ב-200 חופשי ושלישי ב-200 גב, מקצה שהיה במשך שנים בשליטתו הבלעדית.
ההפסד אמש (שוב) ליאניק אנייל בגמר ה-200 חופשי, אותו סיים לבסוף שוב מחוץ לפודיום, מצביע על דבר אחד - לוכטה חייב לקצץ בכמות המשחים שלו. לוכטה כבר קיצץ מקצה אחד, דווקא את ה-400 מעורב אישי בו זכה בזהב בלונדון, אבל בשלב זה, שלושה ימים בתוך האליפות, נראה שזה לא מספיק. לוכטה לא חד מספיק ומעל הכל - הוא לא נראה מספיק "רעב". בינתיים עוד לא ראיתי את הטירוף שהיה לו בעיניים לפני שנתיים כאשר הביס את פלפס בגמר ה-200 מעורב עם שיא עולם חדש, כזה שהוציא ממשה גרטל במהלך הגמר את המשפט - "תראו את לוכטה! הוביל בגוף שלם, ועל מי?! לא על גרטל - על פלפס".
עקצו את לדקי
בבלוג הראשון טענתי שהאחראים בפינ"א, התאחדות השחייה העולמית, פשוט לא מסוגלים להתאים את עצמם לשינויים שחלו בשחייה. תשעה גמרים נוספים חלפו מאז הניצחון של הצרפתים בגמר השליחים ועדיין אין שום גמר שהשתווה לו מבחינת הדרמה והמתח. עברו יומיים והנה עוד עוולה. הפרס על שבירת שיא עולם עומד על סכום נאה של 25,000 דולרים. אולם, גם רוטה מייליוטיטה וגם קייטי לדקי, שניפצו את השיאים ב-100 חזה וב-1,500 חופשי נשארו רק עם בובת הקמע ביד ובלי הצ'ק. הסיבה? שתיהן עדיין לא לומדות בקולג', והחוק ב-FINA קובע שרק שחיינים שרשומים בקולג' זכאים למענק של שבירת שיא עולם. התקנה הזו היא פשוט הזויה לנוכח העובדה ששלוש השחייניות המובילות באליפות בשלב זה הן מיסי פרנקלין (18), לדקי ומייליוטיטה (16). לדעתי, על שיא מטורף כמו שלדקי השיגה אמש, היא צריכה לקבל סכום כפול.
המצטיינת: לדקי. שיפור שיא עולם ב-6 שניות ומאית אחת. אין מה להוסיף.
האכזבה: לוכטה. ריוסוקה איריי וקאמיל לאקור איכזבו בגדול בגמר ל-100 מטרים גב, אבל כבר הלכתי על פוסט שכולו אמריקאי ולכן הכבוד הולך לראיין לוכטה, ששוב נשאר בלי כלום בגמר ה-200 מטרים חופשי.
הפתעת הערב: קונור דווייר
היכולת של ארצות הברית לייצר שחיינים כמו על סרט נע היא פשוט מדהימה. אצלם אין דבר כזה ואקום והגיל לא משחק תפקיד. לדקי ופרנקלין פורחות בגיל צעיר? אז מה. דווייר הוכיח שאין בארה"ב ואקום לאחר פרישתו של מייקל פלפס, ובגיל 24 הוא הגיע לשיא. (בינתיים). דווייר אמנם לא זכה בזהב, אך לקח כבר שתי מדליות כסף ב-200 מטרים חופשי ובשליחים. את הכסף ב-200 חופשי הוא לקח בזכות פיניש מרשים במיוחד. השחיין האמריקני דורג חמישי לאחר 150 מטרים ובפיניש של 26.59 שניות הוא הצליח לעקוף את לוכטה, דנילה איזוטוב וקוסוקה האגינו. דווייר יתחרה עוד במוקדמות ה-200 מעורב אישי ובשליחים ל-4X200 מטרים חופשי ואת האליפות הזו הוא יסיים לפחות עם 3 מדליות. לא רע בכלל.
