חבורה של שרירנים עם קסדה על הראש ושלל מגנים משחקים על דשא מלא בקווים ומספרים. אפילו הכדור לא עגול. אז מה זה בעצם פוטבול?
אם אתם אוהדי ספורט שמזפזפים ללא הפסקה בכל ערוצי הספורט במטרה למצוא איזה משחק טוב שיעביר את הזמן, גם אם הוא לא כדורגל או כדורסל, סביר להניח שנתקלתם כמה פעמים בשידור של משחק פוטבול.
לאחר צפייה של כמה דקות במקרה הטוב, מתייאש הצופה הממוצע מרוב העצירות של המשחק ומאי הבנתו של המשחק המסובך והארוך ומחליף ערוץ.
ובכן, כתבה זו באה כדי להסביר את התסבוכת הזו שנקראת פוטבול ולהראות שהמשחק הוא הרבה יותר פשוט, חכם ומהנה מאשר הרושם הראשוני ומסביר מדוע האמריקנים משוגעים עליו.
מלבד הכוח, שחקני הפוטבול נדרשים לאתלטיות ברמה גבוהה מאוד, חוכמה, מחשבה מהירה ויכולת להמשיך לשחק לאחר ספיגת מכות קשות מאוד.
אמנם הבייסבול הוא הספורט הלאומי של ארה"ב, אך ללא ספק הפוטבול הוא הספורט מספר אחת באמריקה. תקציבן של הקבוצות בליגת ה-NFL מגיע למיליארד דולר בשנה ואף יותר. הגמר הגדול של ליגת ה-NFL, הסופרבול נצפה בכל הגלובוס ובכל מה שמסביבו, החל ממכירת הכרטיסים, הפרסום לאורך השנה, הפקת אירוע המחצית, מכירת זמן לפרסומות במחצית המשחק ועוד, הליגה מגלגלת כמויות גדולות של דולרים.
ב-NFL מודעים לכך שהפוטבול לא פופולרי מחוץ לארה"ב ובשנים האחרונות הם משקיעים הרבה מאמצים כדי לפרסם את המשחק האמקריקני מעבר לים. כחלק מהמאמצים אירגנה הנהלת ה-NFL בשנת 2007 מפגש בין הניו יורק ג'איינטס ומיאמי דולפינס למשחק באצטדיון וומבלי החדש בלונדון. השנה המסורת נמשכה כאשר ניו אורלינס סיינטס ניצחה באותו מקום את הסן דייגו צ'ארג'רס.
חוקי המשחק
המגרש והשחקנים. שתי קבוצות משחקות כאשר יש 11 שחקנים לכל קבוצה על משטח הדשא שאורכו 100 יארדים (91.44 מטרים), שאליהם נוספים עוד 10 יארדים בכל קצה מגרש שנקראים ה'אנדזון' (תחום הקצה) ובסופו כל אנדזון ישנו שער מוגבה שרוחבו 3.05 מטרים וגובה הקורות מעליו הוא 5.64 מטרים.
רוחב המגרש הוא כ-50 יארדים וישנם 19 קווי רוחב שמחלקים את אורך המגרש למקטעים של 10 יארדים כ"א.
אופן המשחק. הקבוצה שצוברת את מספר הנקודות המרבי במשחק מנצחת. במקרה של שיוויון בתום 60 הדקות וארבעת הרבעים (15 דקות כ"א) הולכות הקבוצות להארכה שבה מנצחת הקבוצה הראשונה שצוברת נקודות. אם גם בהארכה לא הצליחה אף קבוצה לצבור נקודות, המשחק מסתיים בתיקו.
יש 3 דרכים לצבור נקודות. טאצ'דאון - כאשר קבוצה מגיעה לאנדזון של היריבה עם הכדור, המהלך מזכה את הקבוצה ב-6 נקודות. שער שדה – בעיטת שדה מוצלחת מזכה את הקבוצה ב-3 נקודות. לאחר טאצ'דאון ישנה אפשרות לצבור נקודה נוספת בשער שדה, או לנסות לצבור 2 נקודות בהתקפה נוספת.
סייפטי - הפלה של השחקן היריב בעל הכדור בשטח האנדזון של קבוצתו מזכה את הקבוצה המגנה ב-2 נקודות.
לפני תחילת המשחק השופט מטיל מטבע. הקבוצה הזוכה רשאית לבחור אם להתחיל את המשחק, לבעוט בעיטת פתיחה לעבר הקבוצה השניה, או שהיא יכולה לבחור באיזה צד להתחיל את המשחק (כאשר יש רוחות חזקות, החלטה זו חשובה).
המשחק מתחיל כאשר הבועט של אחת הקבוצות משחרר בעיטת פתיחה ומשיב הבעיטות (אחד התפקידים על המגרש) של הקבוצה השניה, תופס את הכדור ומתחיל לרוץ קדימה לעבר הטאצ'דאון, עד שמפילים או מוציאים אותו מהמגרש אם הוא לא הצליח לצבור טאצ'דאון, או לשמור על הכדור.
הקטע שבין בעיטת הפתיחה עד מעבר הכדור לקבוצה השניה נקרא דרייב. הקבוצה שמחזיקה בכדור יכולה לסיים את הדרייב באיבוד ולא לצבור נקודות, היא יכולה לסיים אותו בטאצ'דאון ולצבור 6-8 נק', והיא יכולה לסיים עם בעיטת שדה ששווה 3 נק'. לאחר כל אלה הכדור עובר לקבוצה היריבה.
כל דרייב מחולק להתקפות - דאונים בהגה המקצועית. בין התקפה להתקפה יש עצירה, ובזמן הזה הקבוצות יכולות להחליף שחקנים, לתכנן את ההתקפה הבאה ולהחליט על אסטרטגיית ההגנה בהתקפה הבאה.
על מנת להתקדם לעבר הטאצ'דאון, לכל קבוצה יש 4 ניסיונות התקפה בהן היא צריכה לעבור מרחק של 10 יארדים. ברגע שהקבוצה עוברת את 10 היארדים, מתחיל עוד סבב של 4 התקפות בהם הקבוצה צריכה לעבור אותו מרחק, אבל הפעם החל מהמקום אליו היא הגיעה בהתקפה הקודמת.
אם הקבוצה לא מצליחה לעבור את המרחק לאחר 4 נסיונות, הכדור עובר לקבוצה היריבה. כדי לא לאבד את הכדור בתחילת המגרש ולאפשר טאצ'דאון קל לקבוצה היריבה, נהוג בנסיון הרביעי לוותר על הטאצ'דאון ולפעול באחת משתי הדרכים הבאות:
1. אם הקבוצה מספיק קרובה לשער (עד 50 יארדים בד"כ) היא מנסה לצבור 3 נקודות בבעיטת שדה.
2. אם הקבוצה רחוקה מהשער, הבועט המרחיק עולה למגרש והוא מרחיק את הכדור לידי הקבוצה השניה. מכאן מתחילה אותה פרוצדורה כמו בעיטת הפתיחה, וכך המשחק עובר בין הקבוצות לאורך כל המשחק.
עמדות ותפקידים
נושא העמדות והתפקידים במשחק הפוטבול הוא חשוב יותר מכל משחק אחר. בניגוד לכדורגל וכדורסל, לכל שחקן יש תפקיד ברור ומוגדר. סגל השחקנים בקבוצת NFL מונה בסביבות ה-50 שחקנים.
הקבוצה מחולקת לקבוצת הגנה וקבוצת התקפה שלא משחקות יחד, למעט הזמן שבה עולה הקבוצה המיוחדת שמורכבת משחקני הגנה והתקפה יחד. הקבוצה המיוחדת (ספיישל-טים) מורכבת מהמרחיק, הבועט, משיבי ההרחקות והבעיטות ומגנים.
עמדות ההתקפה
הקווטרבק (QB) – התפקיד החשוב ביותר בכל הקבוצה. זהו בעצם הרכז שמחליט בזמן אמת איך תשחק ההתקפה – באפשרותו לשחק את משחק המסירה או להשאיר את הכדור למשחק ריצה. הקווטרבק נדרש למחשבה מהירה וחוכמה ויש עליו אחריות גדולה. קבוצות NFL רבות בוחרות בדראפט קווטרבקים שעברו מבחני IQ בין השאר.
דוגמאות לקווטרבקס טובים ב-NFL: טום בריידי מניו אינגלנד, איליי ופייטון מאנינג מהג'איינטס והקולטס, ברט פארב מהג'טס וטוני רומו מדאלאס.
הראנינגבקים (RB) – בכל התקפה ניתן לשחק עם ראנינגבק אחד או עם שניים. כשמו של הראנינגבק כן הוא: תפקידו להוציא לפועל את משחק הריצה של הקבוצה, לאחר שקיבל את הכדור מהקווטרבק. הראנינגבק שרץ נקרא האפבק (HB), הראנינג בק שמבצע את החסימות להאפבק נקרא פולבק (FB).
בין הראנינגבקים ב-NFL בולטים אדריאן פיטרסון ממינסוטה ולאדאיניאן טומלינסון מסן דייגו.
הווייד-רסיברים (WR) – בכל התקפה ניתן לשחק עם 2-5 ווייד-רסיברים אשר קרובים לקווי האורך. תפקידם העיקרי הוא לתפוס מסירות מהקווטרבק בהתקפות מסירה. בהתקפות ריצה הווייד-רסיברים לא נותרים חסרי מעש והם עוזרים ע"י ביצוע חסימות.
רנדי מוס מהפטריוטס וטרל אוונס מהקאובויס הם דוגמאות טובות לוויד רסיברים דומיננטיים בליגת ה-NFL.
הטייט-אנדס (TE) – אילו הם בעצם הרסיברים האיטיים והכבדים יותר שנמצאים באמצע המגרש. תפקידם העיקרי הוא לחסום במשחק המסירה, והם גם מקבלים מסירות. הטייט-אנדס משחקים חלק חשוב בתפיסת הטאצ'דאון בסוף הדרייב.
קורטני אנדרסון מאטלנטה וג'ייסון וויטן מדאלאס נחשבים לטייט-אנדס מהטובים בליגה.
אופנסיב-ליינמנס (OL) – שחקני קו ההתקפה אשר מתכופפים לפני תחילת הדאון. תפקידם הוא להגן על הקווטרבק, ולפנות שטח ריצה לראנינגבק. אסור להם לגעת בכדור מלבד הסנטר שהוא הליינמן שעומד באמצע הקו, ומתחיל את הדאון בהעברת הכדור לקווטרבק.
עמדות ההגנה
דיפנסיב-ליינס (DL) – שחקני האמצע של קו ההגנה. 2 או 3 שחקנים אשר תפקידם להפעיל לחץ על אמצע קו ההתקפה, ולפנות מקום לליינבקרס לתקוף את הקווטרבק והראנינגבקס.
דיפנסיב-אנדס (DE) – תפקידם של האנדס הוא להפיל את הקווטרבק ולמנוע ממנו למסור ולשחק כרצונו. הפלה של קווטרבק מזיזה את הקבוצה התוקפת אחורה והיא נקראת "סאק". הסאק הוא המקור להתפרצות השמחה של ההגנה, כפי שההתקפה שמחה לאחר טאצ'דאון. לעתים הם מצליחים לגרום לקווטרבק להשמיט את הכדור (פאמבל), ואז הקבוצה שתופסת את הכדור האובד היא המתקיפה.
האלוף מייקל סטרהאן שפרש בקיץ האחרון משורות האלופה ניו יורק ג'איינטס היה אחד הדיפנסיב-אנדס הטובים בעשור האחרון.
ליינבקרס (LB) – תפקידם משתנה בהתאם לאסטרטגיית ההתקפה. בד"כ משחקים 3-4 ליינבקרס אשר ממוקמים יארדים אחדים מאחורי קו ההגנה. הם משלבים בליצים על הקווטרבק, חטיפת מסירות ושיבוש במשחק הרסיברים היריבים.
הסייפטיס (S) – הסטרונג-סייפטי (SS) והפרי-סייפטי (FS) ממוקמים הרחק מאחורי הליינבקרס והם עוזרים לקורנרבקס ביירוט המסירות.
הקורנרבקס (CB) – אחד התפקידים החשובים במשחק. הקורנרס, תפקידם ליירט את מסירות הקווטרבק לווייד-רסיברים. הם ממוקמים קרוב לקווי האורך ובד"כ משחקים הגנה אישית על הווייד רסיברים של הקבוצה היריבה.
ליגת ה- NFL
ליגת ה-NFL מחולקת לשתי חטיבות: ה-AFC וה-NFC. בכל חטיבה ישנם 4 בתים המחולקים לפי צפון, דרום, מזרח ומערב ובכל בית 4 קבוצות. בסה"כ ישנן 32 קבוצות שמשחקות 16 משחקים בתוך 17 שבועות כשמתוכם 2 משחקים מול כל אחת מהקבוצות באותו בית.
בסיום העונה הסדירה מתחיל פלייאוף בכל אחת מהחטיבות. הקבוצות שעולות לפלייאוף הן הראשונות בכל בית, כאשר הן מסודרות במיקומים 1-4 לפי יחס הניצחונות-הפסדים שלהן. בנוסף אליהן עולות עוד 2 קבוצות בעלות המאזן הטוב ביותר, והן ממוקמות 5-6.
השלב הראשון בפלייאוף נקרא וויילדקארד והוא מפגיש את הקבוצות למשחק אחד קובע לפי הסדר הבא: מקום 3 נגד מקום 6, מקום 4 מול מקום 5. שתי הקבוצות הראשונות זוכות לשבוע חופש והן עולות אוטומטית לשלב הבא.
השלב השני הוא הדיוויזיונל, בו הקבוצה שמקום הראשון פוגשת את המנצחת של מפגש 3-6, והקבוצה שמקום השני פוגשת את המנצחת במפגש השני. שתי המנצחות עולות לגמר החטיבה שבסופו מוכתרות אלופות ל-AFC ול-NFC.
שתי האלופות נפגשות בתחילת פברואר של כל שנה לאירוע הספורט הגדול באמריקה, ואחד מאירועי הספורט הגדולים בעולם, הסופרבול, בו מוכתרת אלופת ה-NFL.