לאנס אדוארד ארמסטרונג הוא הרמאי הגדול ביותר בתולדות הספורט. על המשפט הזה קשה לחלוק. אין טעם לנסות בכלל לתאר בצורה שתוכל להכיל את גודל הסקנדל שלו. הרשת המסובכת והמתוחכמת שהקים, כדי לעשות שימוש בחומרים אסורים, הובילה אותו לשיא של 7 זכיות בטור דה פראנס שמאז נלקחו ממנו. רשת כזו יכולה להיווצר רק על ידי אדם שפל וחסר כבוד.
אנשים רבים הפכו עולמות כדי לשכנע את מי שרק אפשר, שרוכב האופניים האמריקני הוא נוכל שצורך סמים ומשקר בנוגע לזה. רק באוקטובר האחרון, סוף סוף קיבל ארגון האופניים העולמי את הממצאים של הסוכנות האמריקנית נגד שימוש בסמים בספורט (USADA), שהגישה תיק בן 1,000 עמודים שמתאר לפרטי פרטים את מעשיו של ארמסטרונג, החל מאוגוסט 1998. הלילה שודר בארה"ב הראיון של ארמסטרונג אצל אופרה ווינפרי, בו הוא הודה לראשונה בפומבי כי הוא אכן לקח חומרים אסורים. ולא משנה כמה פתוח וישיר ארמסטרונג היה בראיון, הסיפור הזה פתח תיבת פנדורה ענקית של סוגיות מהותיות שאי אפשר להתעלם מהן.
מהי המורשת של ארמסטרונג?
אז כן, הוא שקרן, נוכל והאבא של כל הרמאים. הוא לקח את האתיקה של הספורט, ניגב איתה את העכוז והוריד באסלה. מי שנחשב לאגדה אמריקנית, גיבור תרבותי ואפילו לאומי, הפך בין רגע לאויב הציבור מספר אחד, ובצדק.
אבל אי אפשר לשכוח שעד לפני מספר חודשים, המורשת של לאנס הייתה של ספורטאי-על, שהקדיש את חייו למאבק בסרטן בצורה מעוררת הערצה והפך את המלחמה במחלה לקרב אישי. ארמסטרונג הפיח תקווה ונתן השראה למאות אלפי חולים, תרם מכספו והקים את 'ליבסטרונג', אחד מהארגונים הכי גדולים בעולם למען המלחמה בסרטן. הוא השקיע מזמנו וממרצו בכדי לשפר את חייהם של אינספור אנשים. האם זה לא יותר חשוב מזוג אופניים המתגלגלים להם במדרונות האלפים?
הבעיה היא שזה קצת יותר מסובך מזה. אי אפשר לקחת מארמסטרונג את כל התרומות הללו, אבל צריך לקחת אותם בעירבון מוגבל. כמו שציינו כמה מהאנשים שהעידו נגדו בתחקיר של USADA, הוא השתמש במלחמה בסרטן כמעין קו הגנה אחרון נגד מי שביקש להוציא את האמת לאור ולהפיל אותו. כאילו הוא אומר: "אם אני קורס, גם 'ליבסטרונג' תקרוס, האם זה מה שאתם רוצים?". מדובר, בשורה התחתונה, בניצול ציני של חיי אדם. האם ארמסטרונג באמת השקיע כל כך הרבה מתוך פילנתרופיה לשמה או שבעצם מדובר בעוד נדבך מתוך אותה תכנית אב לשימוש בחומרים אסורים, תחת הערך 'יחצ"נות'?
עד כמה הסמים באמת שיפרו את הישגיו?
כשהוא בן 38, לאנס ארמסטרונג חזר בקיץ 2009 לטור דה פראנס אחרי 4 שנות פרישה. השועל הזקן, שרוב הפרשנים האמינו כי לא יעמוד בקצב של רוכבים חדשים וטריים כמו אלברטו קונטאדור, הדהים את כולם. הספרדי אמנם היה הרוכב המוביל של קבוצת אסטנה, אבל ארמסטרונג, חברו לקבוצה, לא נכנע להגדרות הללו ונעמד על הפודיום בפאריס כשהוא מסיים שלישי. וכן, האשימו אותו בנטילת עירויי דם ומניפולציות אחרות, אבל עדיין – זו כבר לא הייתה הקבוצה שלו, והיא לא עבדה בשבילו, לא על המסלול ולא בחדרי חדרים. כלומר, בתנאים שווים לקונטאדור (שהורשע בעצמו בנטילת חומרים אסורים), אחרי פרישה ובגיל מתקדם, הוא עדיין נמנה על הטובים ביותר. מה זה מלמד אותנו?
דבר שכבר ידענו – ארמסטרונג הוא עילוי אתלטי. עם או בלי סמים, היכולות הגופניות שלו נדירות. עוד לפני שגדלו לו זיפים הוא כבר לקח תארים בטריאתלטיקה. העובדה שהתגבר על הסרטן בדרך, רק מאדירה את הישגיו. האם ייתכן שהוא היה מצליח גם בלי החומרים האסורים? קחו בחשבון דבר נוסף - כמעט כל הרוכבים הבכירים בעולם בתקופתו נתפסו בשלב כזה או אחר בשימוש בסמים. קונטאדור, פרנק שלק, טיילר המילטון, פלויד לאנדיס, יאן אולריך והרשימה לא נעצרת. רק תזרקו שם וכנראה שהוא נקשר לשימוש בחומרים אסורים, סמים או משפרי ביצועים לא חוקיים בדרך כזו או אחרת מתישהו.
אבל גם כאן, ארמסטרונג מעל כולם. לא רק בגלל שהוא זכה בטור דה פראנס יותר מכל רוכב אחר, אלא בגלל שהוא לא סתם השתמש בסמים. הוא ניהל רשת פנימית בתוך קבוצת US Postal Service (שמומנה בין היתר מכספי משלם המסים האמריקני) ודאג שכל חבריו לקבוצה ישתמשו בסמים. מי שלא הסכים, הודח, כמו פרנקי אנדראו. לאחר שאנדראו הפליל את ארמסטרונג כחלק ממשפט ב-2006 בו ארמסטרונג בסופו של דבר ניצח, 'הטקסני' פשוט מירר לחברו לשעבר את החיים ועשה כל שביכולתו כדי להציגו באור שלילי. לארמסטרונג פשוט היו את האמצעים כדי לדאוג שכל הכביסה תישאר בפנים, הוא אפילו שילם לארגון האופניים העולמי תחת מעטה של "תרומה במאבק נגד הסמים". אבל כמה שהוא לא התאמץ וכמה שאפו לא התארך מרוב שקרים, האמת תמיד יוצאת לאור.
הוא היה מנצח בכל התחרויות גם בלי הסמים? למי אכפת. החולצה הצהובה ירדה לשפל כה נמוך, שזה כבר לא משנה. הספורט עצמו נדחק הצידה, התרמית של ארמסטרונג היא מכת הנוק-אאוט, שהייתה נחוצה כדי להפיל את הענף לקרשים. מה שמוביל אותנו לסוגייה הבאה.
מה הלאה עבור הספורט בכלל והאופניים בפרט?
קצת לא הוגן לסמן רק את מקצוע רכיבת האופניים כמי שמחלת הסמים דבקה בו. ספרי ההיסטוריה עמוסים לעייפה בסקנדלים של ספורטאים, שנחשבים לגדולים בדורם. מבן ג'ונסון ועד בארי בונדס, ממריון ג'ונס ואפילו עד דייגו מראדונה, הדוגמאות רבות. ולא במקרה רובן אמריקניות. אצל הדוד סם יש מנטליות ספורטיבית של "לעשות כל מה שניתן עבור הניצחון". לפעמים הרעיון הזה עולה לספורטאים יותר מדי לראש, ויורד עם השתן הישר למבחנה המפלילה.
הדבר הראשון שצריך לקרות כדי שמקרים כמו זה של ארמסטרונג יצומצמו למינימום, הוא הודאה כנה ושלמה של לאנס בפני הרשויות על כל דרכי הפעולה שלו, על כל התכסיסים בספר. אם הוא רוצה לשקם את התדמית שלו, הוא יהיה חייב לשפוך את הלב ולעזור ל-USADA להבין יותר טוב כיצד ניתן לתפוס ספורטאים בשלב מוקדם, או יותר טוב, לעצור אותם עוד לפני שהם פושעים.
שנית, וזה בא בניגוד גמור לפסקה הקודמת, אסור שארמסטרונג יקבל הזדמנות לשקם את התדמית שלו. הוא חייב לחיות עם המעשים שלו. הוא חייב לשלם בריבית דריבית על כל הכספים שהרוויח במרמה, והתביעות השמנות כבר מתחילות לזרום. כי אם הוא יקבל צ'אנס שני, זה ילמד את הספורטאים שהם יכולים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. מה אכפת להם להשתמש בסמים? מקסימום יתפסו אותי, ישעו אותי לכמה חודשים ואחזור כמו חדש. כמה שאלות קשות של עיתונאים ואולי נודניקים יציקו לי ברחוב, אבל אני אחייה עם זה. אז זהו, שלא. אסור להמתיק את עונש ההרחקה לכל החיים מפעילות ספורטיבית מקצוענית שארמסטרונג חטף. ההיפך צריך לקרות. למען יראו וייראו. כי כשאתה תופס את הדג הכי שמן בבריכה, אתה לא משחרר אותו בחזרה למים.
