בסיומה של אוליפמיאדת בייג'ין, כולם עסקו רק בשאלה אחת, מי רשם הישג גדול יותר מייקל פלפס בשחייה או אוסיין בולט באתלטיקה הקלה? השחיין האמריקאי והספרינטר הג'מייקני היו ללא ספק הכוכבים הגדולים של האולימפיאדה האחרונה וסיפקו שתיים מההופעות המדהימות ביותר בתולדות הספורט בכלל.
פלפס הגיע לבייג'ין כפרויקט, הוא סומן על ידי האמריקאים כמי שישבור את שיאו האגדי של מארק ספיץ שזכה בשבע מדליות זהב אולימפיות באולימפיאדה אחת. באתונה 2004 כשהיה בן 19, הוא ניסה לראשונה להתעמת עם שיאו של ספיץ אך נאלץ "להסתפק" בשש מדליות זהב ושתיים מארד.
אל קובית המים בבייג'ין הגיע פלפס כשחיין הטוב בעולם, אך הוא ידע היטב כי בדרך אל השיא החדש צפויים לו שני מוקשים מרכזיים.
הראשון היה משחה השליחים 100x4 מטרים חופשי. פלפס איננו נחשב לשחיין 100 מטרים חופשי מהמובילים בעולם, כך שבכל מקרה הוא ידע שהזכייה בזהב כאן תהיה תלויה יותר בשחיינים האחרים מנבחרתו ובראשם ג'ייסון לייזאק היהודי.
כנראה שלנצח יהדהד במוחנו אותו שידור דרמטי של משה גרטל אשר הבהיר כי "הצרפתים מכים את האמריקאים שוק על ירך" וכי "לא יהיה כאן קאמבק" עד לפיניש המדהים ולקריאות ה"זה ברנאר, זה לייזאק, זה ברנאר, זה לייזאק", בסופו של דבר זה היה לייזאק ופלפס שמר על סיכוייו לזהב השמיני.
המוקש השני והקשה מכולם היה המשחה ל-100 מטרים פרפר, השביעי של פלפס בתחרות. באחת התחרויות הצמודות ביותר באולימפיאדה הוא נקלע לפיגור מול מילוראד צ'אביץ' הסרבי אך הצליח לחזור ונראה היה כי שניהם נוגעים בקיר באותו הזמן. בסופו של דבר הוחלט להעניק את הניצחון לפלפס בהפרש של מאית השנייה, בעוד הסרבים הזועמים איימו לערער.
מי שהרגיע את הרוחות היה דווקא צ'אביץ' עצמו שהבהיר כי איננו מעוניין לערער וכי הוא מאושר להיות שני רק לשחיין הגדול ביותר בכל הזמנים. את הזהב השמיני והשיא החדש הוא השיג במשחה השליחים 100x4 מטרים מעורב עם נבחרת ארה"ב. בנוסף לשיא של ספיץ שנשבר, פלפס גם הפך להיות לספורטאי המחזיק בהכי הרבה מדליות זהב אולימפיות בכל הזמנים, 14. אחרי לונדון 2012 השיא הזה צפוי אף לגדול ולהפוך לאחד הקשים ביותר למחיקה.
לעומת פלפס, מאוסיין בולט לא ציפו להישגים פנומנליים בבייג'ין. הוא אמנם הגיע כשיאן עולם טרי ב-100 מטרים, אך חובת ההוכחה עוד הייתה עליו בתחרויות הגדולות שכן באליפות העולם ב-2007, אז עוד היה אנונימי למדי, הסתפק במדליית כסף ב-200 מטרים ועמד בצילו של טייסון גיי שזכה בדאבל ב-100 וב-200. אלא שבמהרה גילה אצטדיון קן הציפור בבייג'ין את הסנסציה החדשה של האתלטיקה הקלה, כבר בגמר הראשון שלו ב-100 מטרים, הוא ניפץ את שיא העולם שלו, העמיד אותו על 9.69 שניות כשהוא אף מאט במטרים האחרונים ומביט לצדדים.
כל תשומת הלב שהופנתה כלפי פלפס בשבוע הראשון עברה כעת אל הפנומן הג'מייקני שהלהיב את הקהל לא רק בתוצאות בהישגיו האדירים על המסלול אלא גם בריקודים לפני ההזנקות, בחגיגות הגרנדיוזיות ובתנועת הברק שהפכה לסמלו המסחרי. בולט המשיך לאחר הזכייה ב-100 מטרים לשיא עולם נוסף, מדהים אף יותר ב-200 מטרים, 19.30 שניות, שיפור של שתי מאיות לשיא העולם האגדי של מייקל ג'ונסון מ-1996, שיא אשר מומחים רבים טענו כי לא יישבר בעתיד הנראה לעין.
בולט חתם את האולימפיאדה עם זהב נוסף ושיא עולם שלישי כשניצח עם נבחרת ג'מייקה בריצת השליחים 100x4 בזמן של 37.10 שניות. אגב, כל שיאי העולם של בולט נשברו מאז על ידי בולט עצמו, השיאים ב-100 ו-200 באליפות העולם בברלין ושיא השליחים באליפות העולם האחרונה בדאגו.
אירועים זכורים נוספים מאותה אולימפיאדה היו שלוש מדליות הכסף של דארה טורס שבגיל 41 הפכה למדליסטית האולימפית המבוגרת ביותר בשחייה, שיא העולם של ילנה איסינבייבה בקפיצה במוט ופרישתו של האליל המקומי, ליו שיאנג רגע לפני ריצת ה-110 מטרים משוכות בגלל פציעה. וגם מספר אירועים ידועים לשמצה נרשמו בבייג'ין כמו הבעיטה שהטיח לוחם טאקוונדו קובני בראשו של שופט לאחר שהתאכזב מהפסד בקרב על מדליה, או מדליית הארד שהטיח מתאבק שבדי במזרון כמחאה על השיפוט בתחרות.
האולימפיאדה עצמה למרות שהסתיימה כהצלחה כבירה לוותה בגל מחאה גדול בעולם נוכח הפגיעה בזכויות האדם בסין הקומוניסטית ויחסו של המשטר המקומי לטיבט. במהלך המסע של הלפיד האולימפי אף ניסו כמה פעילים בארגונים למען טיבט לכבותו יחד עם כמה משועי עולם בחרו שלא להגיע לטקס הפתיחה של האולימפיאדה.
