קסטר סמניה, האצנית הדרום אפריקאית שזכתה בריצת 800 מ' באליפות העולם, היא לא הראשונה לעורר תהיות לגבי זהות מינית. בתחום כל כך תחרותי כמו אתלטיקה, מספקת לנו ההיסטוריה סיפורים מדהימים על ספורטאים מיוחדים שהגיעו לקצה גבול היכולת – ואז התגלו כאנשים יוצאי דופן הרבה יותר.
חמש שנים לאחר שהוכתרה להיכל התהילה של הספורט האמריקני, נהרגה סטלה וולש מכדור תועה שפגע בה במהלך שוד במרכז קניות באזור מגוריה בקליבלנד. גופתה של וולש, ששלטה בתחומי האתלטיקה האמריקנית ואף זכתה בשתי מדליות אולימפיות, נותחה אצל חוקר מקרי המוות של משטרת אוהיו. אלא שרק במהלך הניתוח שלאחר המוות נתגלה סודה הגדול של הספורטאית הצנועה – איבר המין הזכרי שלה.
מסתבר כי לוולש היו גם כרומוזומים מיניים זכריים וגם נקביים. תופעה זו מוכרת בספרות הרפואית כתסמונת מוזאיקה (או תסמונת פסיפס). נכון להיום, 28 שנים לאחר הגילוי, לא נשללו מוולש שלל תאריה והמדליות בהן זכתה כאישה.
אך וולש לא לבד. הרמן ראטג'ן, קופץ לגובה גרמני, נשלח על ידי הממשל הנאצי להשתתף באולימפיאדת ברלין ב-1936 בתור אישה בשם דורה. למרבה האירוניה, "דורה" הגיעה למקום הרביעי, אחרי שלוש נשים אמיתיות.
לקראת פתיחת המשחקים האולימפיים במקסיקו 1968 הודיע הוועד האולימפי כי הוא מתכנן לערוך, לראשונה, בדיקות לגילוי הזהות המינית של הספורטאים. בסמוך להודעה, האחיות אירנה ותמרה פרס מברה"מ, שזכו ב-5 מדליות זהב באולימפיאדת 1964, פשוט נעלמו. התעלומה לגבי היעלמותם נותרה אפופה מסתורין עד היום – אך שמועות רבות גורסות כי היה חשד כבד כי מדובר, בעצם, בזוג אחים.
המזרח גרמנייה היידי קריגר נולדה במזרח גרמניה לתוך מערכת של אימונים ובעיקר סמים הורמונליים שהפכו אותה לא רק לאלופת העולם באתלטיקה ב-1986, אלא גם לגבר בשם אנדריאס קריגר – לאחר שעברה ניתוח לשינוי מין ב-1996. קריגר תבעה את מאמניה ואף זכתה במשפט – לאחר שהוכח כי הסטרואידים האנאבוליים שקיבלה מהם גרמו לבלבול בזהותה המינית.
לקראת המשחקים האולימפיים באתונה 2004, הודיע הוועד האולימפי כי הוא מבטל את הבדיקות שהונהגו לבדיקת מין הספורטאים. גם במידה והאתלט עבר ניתוח לשינוי מין והוא יכול להוכיח כי השלים שנתיים של טיפול הורמונאלי – הוא יוכל להשתתף בתחרויות בקטגוריית המין כפי שהוא מוכר בחוק, אפילו אם השתייך קודם לכן למין אחר. נראה שהשיאים של סטלה, שרשומה בתעודת הלידה שלה כנקבה, ישארו עמנו לנצח.
סטלה וולש הייתה שם גדול בעולם הריצה -30. אולי השם הכי גדול. סטלה, שנולדה כסטניסלבה בפולין, היגרה לארה"ב, שם החזיקה בלא פחות מ-41 אליפויות ריצה אמריקניות. וולש החזיקה בכל השיאים האפשריים בתחום הריצה והאתלטיקה העולמיים ולקראת אולימפיאדת 1932 החליטה שהיא תתמודד תחת דגל ארץ אהבתה ומכורתה, פולין, למרות לחץ ציבורי גדול בארה"ב.
באולימפיאדה בלוס אנג'לס ניצחה וולש במדים האדומים-לבנים של פולין במירוץ ה-100 מ' לנשים, כשהקדימה בפוטו פיניש את הקנדית הילדה סטרייק וקבעה תוצאה של -11.9 שניות.
באולימפיאדה בברלין 1936 זכתה וולש במדליית הכסף אך שיאה עוד היה לפניה ורק ביטול שתי האולימפיאדות הבאות (עקב מלחמת העולם השנייה) מנעו ממנה להוסיף עוד מדליות לארונה. בשנת 1945 קבעה וולש שיא עולם מדהים ב-100 מ' כאשר עברה את המרחק ב-11.2 שניות (שיא ישראל היום, 63 שנים אחרי, עומד על 11.45 שניות). השופטים באותה תחרות ביטלו את השיא של וולש בטענה המוזרה שהם בטוחים שבלתי אפשרי לרוץ כל כך מהר ולדעתם נעשתה טעות במדידת הזמנים.
וולש המשיכה להתמודד באליפויות עולם ותחרויות שונות, כשהיא מייצגת את פולין ואת ארה"ב בנפרד – עמוק לתוך גיל ה-50 שלה. היא אף הראתה את כשרונה ורבגוניותה כספורטאית כאשר ניסתה להתמודד בענפי ספורט מחוץ לענפי האתלטיקה, כמו בייסבול וגולף ואף הייתה חלק מקבוצת כדורסל נשים מקצוענית והעמידה ממוצעים של כ-20 נק' למשחק.
בשנת 1975 וולש הוכרה כאחת מהספורטאיות הגדולות בהיסטוריה לאחר שהוכתרה להיכל התהילה של הספורט האמריקני וזאת לאחר שקבעה 103 שיאים, ביניהם 20 שיאי עולם וזכיה במעל ל-1000 מדליות וגביעים.
חמש שנים לאחר מכן הגיעה וולש למותה הטראגי במהלך חילופי ירי במהלך שוד במרכז מסחרי בקליבלנד. ניתוח שלאחר המוות שבוצע בגופתה גילה יותר מאשר את הקליע התוהה שהרג אותה – אלא גם את איבר המין הזכרי שלה, אותו הצליחה להסתיר במשך כל תקופת הקריירה הספורטיבית שלה. למקרה של קסטר סמניה, מסתבר, כבר לא יהיה סוף כל כך דרמטי.